קטרקט היא מחלת עיניים נפוצה אשר מופיעה בעיקר בגיל המבוגר. במהלכה מתפתחת עכירות בעדשת העין אשר מובילה לירידה הדרגתית בראייה. ללא ניתוח, קטרקט עלול להתדרדר עד לכדי עיוורון. גלאוקומה היא מחלה בה מתרחשת פגיעה בעצב הראייה הנובעת לרוב מלחץ תוך עייני גבוה. בשונה מקטרקט, העיוורון המתפתח עקב מחלת הגלאוקומה אינו הפיך, מאחר ומקורו נעוץ בפגיעה עצבית.
RossHelen | Shutterstock
קטרקט וגלאוקומה הן שתי מחלות שכיחות בקרב אוכלוסיית העולם המערבי: למעשה, הרוב המכריע של האוכלוסייה יסבול מקטרקט בגילאים שונים (החל מגיל 50). באשר לגלאוקומה, שכיחות המחלה עולה בכל עשור לחיים והיא יכולה להגיע עד לכדי 5-6%.
מכיוון שמדובר במחלות שכיחות, מצבים בהם הן מתפתחות יחד אינם נדירים. מחלות אלה אמנם אינן גורמות אחת לשנייה, אך בהחלט עלולות להיות בעלות השפעה הדדית. כך לדוגמה, במקרים של קטרקט מתקדם מאוד המוביל לחסימה מוחלטת של הראייה קשה מאוד להעריך את מצבו של עצב הראייה, דבר שעלול לגרום להיעדר אבחון של גלאוקומה והחמרה במצב. בנוסף, גדילת העדשה בשל מחלת קטרקט עלולה להוביל לקושי בניקוז הנוזלים מהעין וכתוצאה מכך לגרום להחמרה של הגלאוקומה, בעיקר בסוג הנקרא גלאוקומה בזווית סגורה. ניתוח ירוד בחולה גלאוקומה עלול להיות מורכב ומסוכן יותר, בעיקר בשל חוסר היכולת של האישון להתרחב ואי יציבות של העדשה – תנאים מקדימים לביצוע של ניתוח קטרקט.
בגלאוקומה מטרת הטיפול היא להוריד את הלחץ התוך עיני. בתחילה יתבצע לרוב טיפול שמרני באמצעות שימוש בטיפות ייעודיות. בשלבים מתקדמים יותר ניתן להוסיף גם טיפול בכדורים, לטפל בעזרת לייזר או בניתוח.
ישנם מספר סוגים של ניתוחים לטיפול בגלאוקומה. הניתוח הנפוץ ביותר נקרא טרבקולקטומי ובו מבצע/ת הרופא/ה המנתח/ת פתח בדופן העין דרכו ניתן לנקז את הנוזלים.
ניתוח קלאסי נוסף הוא ניתוח של השתלת מסתם תוך עיני עם צינורית סיליקון (מסתם ע"ש אחמד) המסייע בניקוז הנוזלים מאזור הלשכה הקדמית אל מתחת ללחמית.
בשנים האחרונות פותחו ניתוחים זעיר פולשניים רבים לטיפול בגלאוקומה. ניתוחים אלו מכונים בקיצור MIGS. מדובר בתחום הולך ומתפתח באופן מתמיד, זאת כדי לנסות ולשפר את מהלך ההחלמה לאחר הניתוח ואת תוצאותיו. הגישות השונות כוללות ניסיונות לניקוז הנוזלים במקומות שונים בעין ושימוש באביזרי ניקוז חדשניים. הקו המנחה בפיתוח של ההליכים הכירורגיים השונים לטיפול בגלאוקומה הוא ביצוע של הליך בעל פולשנות מינימלית המוביל לנזק מינורי לרקמות העין. כתוצאה מכך גם זמני ההחלמה לאחר הניתוחים קצרים יותר.
בסוגים מסוימים של גלאוקומה ניתוח קטרקט לבדו עשוי לעזור. לדוגמה, בגלאוקומה בזווית סגורה ניתוח קטרקט יעיל מאוד והוא פותר את הבעיה מהיסוד. למעשה מעצם הוצאת העדשה התפוחה והגדולה מתאפשרת פתיחת זווית הלשכה הקדמית והורדת הלחץ התוך עיני.
אם קיים חשד לקטרקט וגלאוקומה, חשוב לפנות למנתח/ת עיניים הבקיא/ה בשתי המחלות, בייחוד למומחה/ית בגלאוקומה. בד"כ יש לבצע בדיקות נוספות, מעבר לבדיקה הקלינית, כמו למשל כמו בדיקת שדות ראיה וצילום OCT כדי להעריך את חומרת שתי המחלות ולבחור בטיפול המתאים ביותר.
בחולי גלאוקומה האבחון הראשוני אינו מספק ויש צורך במעקב תכוף אחר התקדמות המחלה והערכה תקופתית של יעילות הטיפול. המעקב חשוב ביותר גם בחולים שעברו ניתוח גלאוקומה – עקב סיבוכים העלולים להופיע בתקופה המידית או המאוחרת יותר. גם אם הפעולה הראשונית הייתה מוצלחת לעיתים יהיה צורך בטיפולים או ניתוחים נוספים בעתיד. רופא/ת עיניים מומחה/ית בגלאוקומה ידע לטפל בשתי המחלות בצורה המיטבית . ההמלצה היא להקפיד על מעקב סדיר כדי לזהות עלייה מחודשת בלחץ התוך עיני או החמרה במצב העצב ולטפל בהתאם.
הכתבה בשיתוף עם ד"ר תמר פדות-קלויזמן, מומחית ברפואת עיניים ובעלת התמחות על בגלאוקומה. ד"ר פדות-קלויזמן אחראית שירות הגלאוקומה בבי"ח בני ציון ומנהלת מחלקת עיניים במרפאת ארמון של שרותי בריאות כללית בחיפה. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.