קטרקט

בדרך כלל, קטרקט מתפתח באיטיות ואינו גורם כאב. בהתחלה הערפול פוגע רק בחלק קטן של העדשה (מבנה שקוף ואליפטי, סמוך לחזית של כל אחת מהעיניים) והחולה לא תמיד מודע לפגיעה בראיה. 

אולם עם הזמן, ככל שהקטרקט מתפשט, הוא מערפל חלק גדול יותר של העדשה ומעוות את מעבר האור דרך העדשה. בסופו של תהליך הפגיעה בראיה באה לידי ביטוי בטשטוש כללי, או בעיוות של התמונה.

סימנים ותסמינים של קטרקט כוללים:

·  ראיה מעורפלת, מטושטשת, או מעומעמת.

·  קושי גובר בראיה בלילה.

·  רגישות לאור וסינוור.

·  הילות מסביב למקורות אור.

·  צורך בתאורה חזקה יותר לקריאה ולפעילויות אחרות.

·  שינויים תדירים במשקפיים או בעדשות מגע.

·  הפיכת הצבעים לדהויים, או צהבהבים.

·  ראיה כפולה בעין אחת.

עבור אנשים הלוקים בקטרקט, אור השמש, אור של מנורה, או אור של פנס של רכב מתקרב יכולים להיראות בוהקים מידי. סינוור והופעת הילות סביב מקורות אור עלולים להקשות על הנהיגה ולהפוך אותה למסוכנת. לעתים חשים עייפות בעיניים, או ממצמצים בתדירות גבוהה יותר, על מנת לחדד את הראיה.

קטרקט בעין בדרך כלל אינו משנה את מראה העין. כאב, אודם, גירוד וגירוי בעין, או הפרשה מהעין אינם סימנים או תסמינים של קטרקט, אך עלולים להיות סימנים ותסמינים של בעיה אחרת בעין.

מחלת עיניים קטרקט אינו מסכן את בריאות העין, אלא אם כן הוא הופך להיות לבן לחלוטין, מצב המכונה קטרקט בשל. מצב כזה עלול לגרום לדלקת, לכאב ולכאב ראש ו מומלץ להסיר אותו במידה והוא גורם לדלקת או לכאב.

מחלת עיניים קטרקט יכול להתפתח בעין אחת או בשתי העיניים. אולם, ברב המקרים – מלבד אלו הנגרמים כתוצאה מפציעה או טראומה – קטרקט נוטה להתפתח באופן סימטרי בשתי העיניים. הוא עלול לפגוע בכל העדשה, או רק בחלק ממנה.

כאשר העיניים רואות היטב, האור עובר הקרנית (כיפת הגנה, שעשויה מרקמה שקופה ומכסה את כל החלק הקדמי של העין) ודרך האישון (הנקב במרכז העין) אל העדשה. העדשה נמצאת ממש מאחורי איריס העין (החלק הצבעוני של העין) והאישון. 

היא עבה במרכז ודקה יותר בקצוות. רצועות זעירות – סיבים של רקמה קשיחה מחזיקים את העדשה במקומה. העדשה ממקדת את האור שעובר דרך הקרנית והאישון ומעבירה תמונה ברורה וחדה אל הרשתית - הקרום הדק והעדין שנמצא בדופן האחורית הפנימית של גלגל העין, שפועל כמו סרט במצלמה. 

כאשר מתפתח קטרקט העדשה מתערפלת, כתוצאה מכך האור מתפזר והתמונה המתקבלת ברשתית אינה חדה. עקב כך הראיה מטשטשת.

העדשה: צורתה והשינויים החלים בה

העדשה מורכבת משלוש שכבות. השכבה החיצונית (קפסולה), היא קרום דק ושקוף. היא מקיפה חומר רך ושקוף (קליפה - קורטקס). החלק הקשה יותר שנמצא במרכז העדשה הוא הגרעין. אם מדמים את העדשה לפרי – הקפסולה היא הקליפה, הקורטקס היא בשר הפרי והגרעין הוא החרצן.

עם הגיל, עדשות העין מאבדות מגמישותן ומשקיפותן ומתעבות. העדשה מורכבת בעיקר ממים ומסיבי חלבון. סיבי החלבון מסודרים באופן כזה שגורם לעדשה להיות שקופה ומאפשר לאור לעבור דרכה ללא הפרעה. עם הגיל, הרכב העדשה משתנה ומבנה סיבי החלבון מתפרק. 

חלק מהסיבים מסתבכים אלו באלו ומערפלים אזורים קטנים בעדשה. ככל שהקטרקט מתפתח, הערפול מתגבר ומתפשט לאזור נרחב יותר של העדשה.

קטרקט יכול להיווצר בכל אחד מחלקי העדשה.

סוגי קטרקט

קיימים שלושה סוגים:

  גרעיני - קטרקט גרעיני מתפתח במרכז העדשה. בשלבים הראשונים, מאחר והעדשה משנה את האופן בו היא מתמקדת, יכול להתקיים מצב של קוצר ראיה, או אפילו לחול שיפור זמני בראיה בזמן קריאה. חלק מהאנשים מפסיקים להזדקק למשקפיים. לרע המזל מצב זה משתנה ונעלם, מאחר והעדשה מצהיבה בהדרגה והראיה מתערפלת עוד ועוד. כאשר הקטרקט מתקדם העדשה יכולה להגיע אפילו לצבע חום. ראיה באור מעומעם ונהיגה בשעות הלילה, עלולות להיות בעייתיות. דהייה מתקדמת עלולה להוביל לקשיים בהבחנה בין גוונים של כחול וסגול.

קליפתי - קורטי. קטרקט קליפתי מתחיל ככתמים מטושטשים בצורת טריזים, או פסים על החלק החיצוני של קליפת העדשה. הקטרקט מתפשט באיטיות והפסים מתפשטים לכיוון המרכז ומפריעים לאור לעבור דרך מרכז העדשה. אנשים הלוקים במחלה מסוג זה סובלים בדרך כלל מסינוור.

תת קפסולרי - קטרקט תת קפסולרי מתחיל כאזור אטום קטן, ממש מתחת לקפסולה (השכבה החיצונית) של העדשה. בדרך כלל הוא נוצר בסמוך לגב העדשה, בדיוק בנתיב בו עובר האור, בדרכו אל הרשתית. קטרקט תת קפסולרי גורם לבעיות בקריאה, מוריד את יכולת הראיה באור חזק וגורם לסינוור, או להילות מסביב למקורות אור בלילה.

המדענים אינם יודעים מדוע בדיוק העדשה משתנה עם הגיל. אפשרות אחת היא נזק שנגרם כתוצאה ממולקולות לא יציבות, המוכרות בשם רדיקלים חופשיים. עישון וחשיפה לאור אולטרה סגול (UV) הם שני מקורות לרדיקלים חופשיים. שחיקה כללית של העדשה עם השנים, עלולה אף היא לגרום לשינויים בסיבי החלבון.

קטרקט יכול להתפתח אצל כל אדם, מהסיבה הפשוטה שגורם הסיכון הרציני ביותר הוא הגיל. עד גיל 65 מחצית מהאוכלוסייה האמריקאית מפתחת ערפול בעדשות בדרגה כלשהי, אם כי ערפול זה לא תמיד פוגע בראיה. מעל גיל 75, 70% מהאמריקאים לוקים בקטרקט שגורם לפגיעה בראיה.

הגורמים שמעלים את הסיכון ללקות בקטרקט כוללים בין היתר:

·  גיל.

·  סוכרת.

·  היסטוריה משפחתית של קטרקט.

·  פציעות או דלקות קודמות בעיניים.

·  ניתוחים בעיניים.

·  שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים.

·  חשיפה מוגזמת לאור השמש.

·  חשיפה לקרינה מייננת.

·  עישון.

אבחון קטרקט נעשה רק באמצעות סדרת בדיקות עיניים הכוללות:

·  בדיקת חדות ראיה.

·  בדיקה באמצעות מנורת סדק.

·  בדיקת רשתית.

הטיפול היעיל היחיד נגד קטרקט, הוא ניתוח להסרת העדשה המעורפלת ובדרך כלל השתלה של עדשה שקופה חדשה. לעתים רופא עיניים מומחה לקטרקט מסיר את הבעיה בעיניים ולא משתיל עדשה חדשה. במקרים כאלו, ניתן לתקן את הראיה באמצעות משקפיים או עדשות מגע. ניתוחי קטרקט מצליחים בשיעור של 95 אחוזים מכלל המקרים.

כיום, מאחר ושיטות הניתוח השתפרו והסיכונים בניתוחי קטרקט נמוכים בהרבה, מומלץ בדרך כלל לבצע ניתוח כאשר קטרקט מתחיל להשפיע על איכות החיים, או לפגוע ביכולת לבצע פעילויות שגרתיות.

ניתוח קטרקט מבוצע בעין אחת בלבד בכל פעם. בדרך כלל הוא מתבצע במרפאות מחוץ לבית החולים, על פי רב תחת הרדמה מקומית. ההחלמה מהירה. לעתים קרובות ניתן לחזור לפעילות שגרתית כבר בלילה של היום בו בוצע הניתוח. ניתן לחזור לנהיגה ביום שלמחרת הניתוח, לאחר הבדיקה שלאחר הניתוח.

לא ניתן לרפא קטרקט באמצעות תרופות, תוספי מזון, התעמלות, או מכשירים אופטיים. בשלבים המוקדמים של קטרקט, כאשר התסמינים קלים, הבנה של המצב ונכונות להתאמת סגנון החיים, עשויות לעזור. צעדים שונים שיכול החולה לנקוט באופן עצמאי, כמו שימוש בזכוכית מגדלת לקריאה, או שיפור התאורה בבית, עשויים לסייע בהתמודדות עם השפעות הקטרקט.

בדיקות עיניים שגרתיות הן עדין המפתח לגילוי מוקדם. מעל גיל 65 מומלץ לבצע בדיקת עיניים לפחות אחת לשנתיים. 

אמנם ברב המקרים קטרקט מופיע כאשר מזדקנים ואין דרך למנוע אותו באופן מוחלט, אך יש דרכים בהן ניתן להאט, או לעצור את התפתחותו:

·  להימנע מעישון.

·  להקפיד על תזונה מאוזנת.

·  להתגונן מפני השמש.

·  לטפל בבעיות בריאותיות אחרות.