פריצת דרך משמעותית במאבק נגד דיכאון

מה משותף לוינסטון צ'רצ'יל, אומה תורמן, אברהם לינקולן, סר אייזיק ניוטון, ג'ים קארי, הנסיכה דיאנה, מארק טוויין, מנחם בגין, אקסל רוז ואפילו שאול המלך? מלבד הצלחתם והיותם מודל לחיקוי, כולם סבלו מדיכאון ברמה כזו או אחרת. סר וינסטון צ'רצ'יל סיפר לא אחת על מאבקיו הנפשיים ב"כלב השחור", ומארק טוויין כתב בספריו: "כל אחד הוא ירח עם צד אפל". 

דיכאון הוא מהמחלות הקשות ביותר איתה מתמודדת האנושות מקדמת דנא. על-פי מחקרים, כ- 16.6% מכל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון בשלב כזה או אחר בחייהם. דיכאון אינו רק מחלה נפשית, המהווה גורם מרכזי לניסיונות התאבדויות, אלא גם מחלה בעלת השלכות פיזיולוגיות ישירות ובין הגורמים העיקריים למחלות כלי דם ומחלות לב. 

דיכאון – פריצת דרך לאחר שנים של ערפל מחקרי

למרות שכיחותה באוכלוסייה, במשך עשרות שנים לא נרשמה בה כל התפתחות יוצאת דופן במחקר הביולוגי, מבחינת הטיפול התרופתי והטיפולים השונים בה. 'קיפאון' מחקרי זה נבע, בין השאר, מהעובדה שהגורמים הביולוגיים האחראיים להתפתחות של דיכאון לטו בערפל. כעת, מחקר שנערך בשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית בירושלים לאוניברסיטת קולורדו בארצות הברית, מציג פריצת דרך של ממש מבחינת הגורמים הביולוגיים לדיכאון. 

בראש קבוצת החוקרים בירושלים עמד פרופ' רז ירמיה, ראש המעבדה לפסיכונוירואימנולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. המחקר נערך עם חוקרים נוספים במעבדה בירושלים ובשיתוף פעולה עם צוות חוקרים מאוניברסיטת קולורדו. תוצאותיו התפרסמו לראשונה בכתב העת Molecular Psychiatry. 

כשעכברי מעבדה נכנסים לדיכאון

מה בוצע במחקר? כדי לענות על כך, ראשית עלינו להכיר את תאי המיקרוגליה, המייצגים את מערכת החיסון במוח. תאי המיקרוגליה מהווים כ- 10% מתאי המוח ובעלי תפקיד מרכזי בהתמודדות עם נזקים מוחיים ו/או מחלות כגון חיידקים ווירוסים. מחקרים רבים שנערכו על תאים אלו, הן במעבדה של פרופ' ירמיה והן במעבדות מחקר אחרות, דיווחו כבר על הקשר בין תאי מיקרוגליה לתהליכים פיזיולוגיים נוספים, כולל תהליכים תגובתיים למצבי סטרס (לחץ). המחקר החדש קישר בין ממצאים אלו למחקרים אשר זיהו מצבי לחץ כגורמים מרכזיים להתפתחות של דיכאון. 

במהלך המחקר הנוכחי, חשפו החוקרים עכברי מעבדה למצבי לחץ מתונים, לא צפויים, ברמה יומיומית, למשך חמישה שבועות ומצאו כי, אכן, העכברים פיתחו תסמיני דיכאון, כמו חוסר עניין בפעילות מהנה וייאוש. למעשה, הם אפילו ויתרו על משחקי חברה או קוקטייל של תמיסה מתוקה (החביבה עליהם במיוחד). עוד מצאו החוקרים ירידה בייצור של תאי מוח חדשים אצל העכברים ה'מדוכאים', תסמין מוחי הידוע כמאפיין דיכאון. 

כמו כן, החוקרים גילו כי במהלך השבוע הראשון בו נחשפו העכברים למצבי הלחץ, תאי המיקרוגליה במוחם עברו שפעול - תהליך אקטיבי אשר גרם להתרבות התאים, חלוקה שלהם, עלייה בגודלם ויצירה של מולקולות דלקתיות אשר גרמו למותם של חלק מהתאים. לאחר כחמישה שבועות בתנאי לחץ יומיומיים, כמות תאי המיקרוגליה במוחם של העכברים הלכה ופחתה. בנוסף, חלק מהתאים פשוט התנוונו, בעיקר באזור המוחי הידוע כמגיב למצבי לחץ. 

בשורה של ממש ופריצת דרך מחקרית

החוקרים מצאו כי בעכברים שקיבלו בימים הראשונים למחקר תרופה (או התערבות גנטית) אשר חסמה את תהליך האקטיבציה הראשוני, נבלמה תמותת תאי המיקרוגליה, וכי חסימת תהליך האקטיבציה העלימה את התסמינים הדיכאוניים ובלמה את מות התאים. לגבי העכברים אשר נחשפו למצבי לחץ במשך כל חמשת השבועות, ללא תרופה לבלימת התהליך, מצאו החוקרים כי ניתן לסייע להם על ידי טיפול תרופתי הממריץ את תאי המיקרוגליה עד להגעתם לרמה תקינה. 

תוצאותיו של מחקר זה עשויות להוות בשורה של ממש לאנשים הסובלים מדיכאון קליני. החוקרים אף רשמו פטנט על מספר חומרים העשויים להשפיע על תאי המיקרוגליה, חומרים אשר, לטענתם, יוכלו לשמש לייצור תרופות יעילות לטיפול בדיכאון. 

פרופ' ירמיה הדגיש כי מעבר לכך שתוצאות המחקר טומנות בחובן משמעויות קליניות מעשיות (ייצור תרופות יעילות לטיפול בדיכאון), הן מהוות עדות ראשונה לכך שמחלות פסיכיאטריות ותהליכים פסיכולוגיים מושפעים באופן מהותי מתפקודם של תאי מיקרוגליה, ולא רק מפעילותם של נוירונים (תאי עצב מוחיים). אמנם, אברהם לינקולן ושאול המלך לא יוכלו כבר להיעזר בגילוי פורץ דרך זה, אך החוקרים מקווים כי מדובר בסנונית מחקרית המבשרת על בוא האביב. 

קראו עוד: ציפרלקס - תרופה לטיפול בחרדות ודיכאון

מאת: שחר דניאלי, מערכת אינפומד