האם כל אחד מתאים להיות הורה?

במדינה ישראל מבוצעים בכל שנה מעל ל-25,000 מחזורים של טיפולי פוריות ב-24 מרפאות שונות הפרוסות ברחבי הארץ.  נכון לשנת 2007, המספר ממוצע של ילדים שנולדים לאישה אחת היה 2.9, לעומת צפון אמריקה ששם עומד נתון זה על 2, ובאירופה רק 1.5.

מדינת ישראל מממנת מספר בלתי מוגבל של טיפולי פוריות עד ללידת שני ילדים. ואולם, עד כה לא נקבעה בישראל מדיניות ברורה ביחס לשאלה מי זכאי לעבור טיפולי הפריה וההחלטה על סינון מועמדים נתונה ברובה בידי הרופאים המטפלים.

מחקר חדש שנערך על ידי ד"ר דניאל שפרלינג מביה"ס פדרמן למדיניות ציבורית וביה"ס בראון לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ויעל סימון, מוצא כי 81% מהרופאים בתחום טיפולי הפוריות היו מעדיפים לפעול על פי הנחיות ספציפיות לביצוע סינון מועמדים לקבלת טיפולי פוריות, 15% מהרופאים סבורים כי חשוב לבצע סינון של הפונים לטיפולי פוריות מהסיבה שלא כל אחד יכול להיות הורה טוב, ואילו 55.6% מהמטפלים מאמינים כי יש לשקול גם קריטריונים לא רפואיים בהחלטה על מתן טיפולי פוריות.

המחקר בחן את השאלה האם קבלת טיפולי פוריות כפופה לעקרונות של שוויון וצדק באמצעות סקר שנערך בקרב רופאים ומנהלי יחידות העוסקים במתן טיפולי פוריות.

בשאלון אנונימי שהעבירו החוקרים בקרב רופאים ומנהלים במרפאות פרטיות, ציבוריות ופרטיות-ציבוריות המבצעות טיפולי הפריה, בחנו עמדות העוסקים בתחום בין השאר ביחס לזכאותם של מועמדים לקבלת טיפולי פוריות, ביחס לתפקידם ואחריותם לקבוע ולהחליט בשאלת הזכאות וכן ביחס למידע שעל פיו הם פועלים באישור או דחיית בקשה לקבלת טיפולי פוריות.

תוצאות הסקר הראו כי 39% מהרופאים סבורים כי הרעיון שלכל אדם זכות להביא ילד לעולם ולהיות הורה הוא תמיד נכון, ו-60% מרגישים כי הוא נכון ברוב המקרים אך לא באופן גורף.
כשהתבקשו המשיבים לדרג את שלושת הסיבות הנכונות ביותר לדעתם לסינון המועמדים לטיפולי פוריות, דורג הקריטריון "תחושת מחויבות מקצועית כללית" כקריטריון החשוב יותר בקרב 55.6% מהמשיבים, ו-46.7% מהמשיבים דירגו את הקריטריון "דאגה לילד שטרם נולד" כמהותי ביותר.

בעוד ש-47.8% מהמשיבים דיווחו שהם יודעים שבמרפאה שבה הם עובדים קיימות הנחיות כלליות לגבי סינון מועמדים, כ-81% מהעובדים ביחידות שבהן אין הנחיות, ענו כי הם מעדיפים שתהינה הנחיות ברורות כאלה. נתון מעניין נוסף הוא ש-22.5% מהעובדים במקומות שבהם יש הנחיות, השיבו כי הם אינם פועלים לפיהם וכי הם מפעילים שיקול דעת אישי כאשר הם מקבלים מטופל חדש.

מהשאלון עולה כי כמעט כל המשיבים מבקשים מהמטופלים מידע הקשור ברקע רפואי בלבד לגבי גיל ומצב בריאותי פיזי ונפשי. יותר מ-65% שואלים גם שאלות לגבי המצב המשפחתי והתמכרויות ורק 44% על המצב הפיזי והנפשי של הילדים האחרים במשפחה. 32.6% שואלים על נטיית המבקש או בן/בת הזוג לאלימות ו-21.7% על יציבות הקשר הזוגי.

בתשובה לשאלה האם מוטב כי נשים המעוניינות להיות חד-הוריות תעבורנה אבחון פסיכולוגי שיקבע מידת התאמתן להיות הורה כשיר, ענו 83.3% מהרופאים הבכירים ו-62.5% מהרופאים האחרים כי הם אינם מסכימים עם כך בכלל.

ביחס לגיל המבוגר ביותר שלדעתם רצוי להתחיל טיפולי פוריות בנשים, ענו כ-66% מהמשיבים כי הגיל צריך לנוע בין 35 ל-44. 31.7% ציינו כי הגיל צריך לנוע בין 45 ל-55 ורק רופא אחד ציין כי הוא מוכן לבצע טיפולי הפריה ללא תלות בגיל המטופלת.

רוב המשיבים הצהירו כי הם נוטים לקבל בקשות של זוגות לא נשואים, של בני זוג מאותו מין ושל מועמדים עם מחלות כרוניות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, או הסובלים מבעיות נפשיות קלות. רק בשני מקרים היה אחוז הסירוב גבוה במיוחד – כאשר המועמד לטיפול עבר התעללות פיזית או נפשית או התעלל באחרים (37.5% נטו לדחות את הבקשה) ומועמדת שלה סיכוי של 10% למוות בעקבות הריון סוכרתי (77.8% נטו לדחות).

נתונים נוספים אשר עלו מהסקר נוגעים למוכנות המטפלים לבצע פעולות שכיום אינן חוקיות אם אלו יהפכו לחוקיות. 72.4% מהמשיבים ביחידות הציבוריות ו-100% מהמשיבים ביחידות המעורבות הצהירו כי לא יהיו מוכנים לבצע שיבוט לצורכי רבייה. זאת, בעוד ש-66.7% מהמשיבים הפועלים ביחידות פרטיות היו מוכנים לבצע שיבוט כזה. 52.2% מהמשיבים מכל היחידות הצהירו כי יסרבו לבצע מיון גנטי לבחירת מין הילוד, אינטליגנציה, נטייה להשמנה וכו' מסיבות שאינן רפואיות.

לדברי ד"ר שפרלינג, "התעלמות המדינה מהנושאים המוסריים הקשורים לאספקה של טיפולי פוריות ישאיר את התחום הזה פרוץ להחלטות שרירותיות ולניצול כוח. במצב הקיים כיום, רופאים פועלים על פי המדיניות הכללית התומכת בעידוד ילודה. כדי להבטיח טיפול צודק ושוויוני של מועמדים לטיפול, מומלץ לבחון את קביעתם של הנחיות רשמיות בנושא ולעורר דיון ציבורי בנושא".