דלג לתוכן

קונפליקטים ותחומי התמודדות ביחסי מתבגרים – הורים

קונפליקטים ביחסים משפחתיים הינם תופעה טבעית, ולא פעם בלתי נמנעת. לקונפליקטים סיבות שונות, חלקם מגורמים מודעים וחלקם מגורמים שאינם מודעים.

מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 02/05/2011
4 דקות קריאה
בנוסף לגורמים ה"טבעיים" לקונפליקטים ביחסים משפחתיים, קיימים גורמים היחודיים לתקופת ההתבגרות בה חלים שינויים חברתיים מהירים ושינויים אחרים נוספים. עוד חשוב לציין מספר פערים והבדלים בין דור ההורים ודור הילדים המתבטאים בדברים רבים, אלה באים לידי ביטוי ביצירת קונפליקטים: ההתפתחות הביולוגית של המתבגרים, השינויים הביולוגיים המהירים בתקופת ההתבגרות מעוררים עמם חרדות, ספקות לגבי הזהות המינית, בעיות של דימוי עצמי ואצל מיעוט גם "סער ולחץ" (רגשות שליליים כלפי ההורים, מצבי רוח משתנים וכו').

בעקבות אלה חלים גם שינויים במערכת היחסים במשפחה וכן צצות בעיות אחרות. יש לציין שבעיותיהם של מתבגרים בתקופת המעבר מילדות לבגרות מתקיימות בתלות רגשית הדדית ועמוקה של ההורים וילדיהם המתבגרים. בכל הבעיות הצצות, המתבגרים מצפים מהוריהם להבנה ולתמיכה במצב בו הם נתונים, כאשר מעורער ביטחונם בזהותם, דרכם ועתידם הם מצפים לתמיכה מהוריהם בהתמודדותם מול הוריהם בעצמם.

שינויים במאזן המשפחתי-
בתקופת ההתבגרות חלים שינויים במאזן המשפחתי. המתבגרים מתפתחים מהר וההורים מזדקנים, מבחינה ריאלית או פסיכולוגית. בימינו החברה משתנה בקצב מהיר מאד. השינויים מתבטאים בתפיסת התפקידים בחיים, באמצעי התעסוקה ובדפוסי הכלכלה. אמצעי התקשורת הלוחצים מביאים את המתבגרים לחוש כי הוריהם אינם יכולים להבינם, ולכן אינם יכולים לחנכם ולהכינם לחייהם בעתיד כפי שתפקידם דורש מהם. כתוצאה מכך במקרים מסוימים ההורים מתחמקים מתפקידם. פסיכולוגים מוסיפים כי כתוצאה מההתפתחות המינית של המתבגרים אצל ההורים המְזדקנים מתעוררת במודע או שלא במודע קנאה לילדיהם, ולעיתים רחוקות אף תחרות עם המתבגר או המתבגרת. אמצעי התקשורת מרבים לעסוק בגיל הנעורים, מבנה הגוף הצעיר, יופי ורעננותם של הצעירים ("העולם שייך לצעירים").

השפעתה של התלות הכלכלית והמשפטית של המתבגרים בהוריהם-
עד גיל 18 המתבגרים הם קטינים והם זקוקים לאישור ההורים בביצוע פעילויות שונות בתחום החברה. דבר זה, יוצר אצל המתבגרים תחושה של תלות בהוריהם. הארכת זמן הלימודים למתבגרים מחזקת תלות זו ומשמרת אותה עד הגיעם לשירות הצבאי. בשכבות האוכלוסייה המבוססות (לפחות בחלקן) תלות כלכלית זו נמשכת גם בתקופת ההשכלה הגבוהה, כמו כן הילדים מצפים מהוריהם שיתמכו בהם כלכלית גם בגיל מבוגר יותר.

חוסר שוויון הכוח ובסמכות- בתקופת ההתבגרות ההורים הם בעלי הרכוש: של הבית, המכונית והכסף. בשל כך ההורים חשים כי בעלותם ואחריותם החברתית להתפתחות ילדם מקנה להם יכולת להחליט החלטות הנוגעות לילדם כגון, הזמנת חברים לבית, קביעת דרכי התנהגות ואף השימוש בכוח כלפי ילדם (בגבולות!). ה'זכות לקבוע' שההורים אימצו לעצמם משמשת לניצול הכוח והסמכות הזאת בעדות ובמעמדות שונים, כמו כן ישנן תופעות החוזרות במשפחות שונות (האם קובעת: "בבית שלי את תעשי מה שאני אומרת!").

חשוב לשים לב שהורים ומתבגרים נמצאים בשלב שונה של עיצוב תבנית חייהם, אך שניהם מתלבטים בבעיות של מימוש עצמי בחברה סבוכה ומשתנה מבחינת אפשרויות וציפיות- בתקופת החיים האחרונה, בעיקר מראשית שנות ה- 70', ניתנה הלגיטימציה להתלבטות ולשינוי בכל גיל גם של המבוגרים. אם בעבר ככל שהאדם בגר כך הוא התייצב וחיזק מעמדו, היום השינוי אפשרי בכל גיל אנשים מחליפים מקומות עבודה או אף יותר מכך אפילו לומדים מקצוע חדש בגילאים 40 – 50 ואף 60. כך מוצאים עצמם הן המתבגרים והן הוריהם נתונים במצבים של שינויים ולבטים לגבי זהותם, אישיותם ועתידם מה שמעמיד את המערכת המשפחתית בעוד נקודה רגישה. המתבגרים מעצבים עצמם וההורים ב'משבר גיל הביניים' נמצאים בתקופת מעבר, בה מחדש הם מחפשים דרכים שונות וחדשות למימוש עצמם.

המתבגר זקוק לחופש, לאחריות ולעצמאות במידה חלקית, אך העברת האחריות למתבגר הינו מצב שהורים רבים אינם יודעים כיצד לבצעו, הדבר מהול בחששותיהם מדברים חדשים ומהשפעות המצב החדש של עצמאות ילדם, על כן הם אינם יציבים בגישתם – ברגע אחד הילד הוא 'גדול' וצריך לשאת באחריות למעשיו, ובאחר – הוא עדיין ילד. גם המתבגר נתון במצב דו-צדי כמו הוריו, ברגע אחד הוא דורש עצמאות, ובאחר, הוא צריך שיגוננו עליו ויטפלו בו.

על פי מחקר מקיף שנערך בישראל בשנת 1981, על-ידי מזור גבע וסמילנסקי, בקרב משפחות עם ילדים מתבגרים, וכן בהשוואה אליו מחקר של פלטק, 1984, נמצאו מוקדי הקונפליקטים העיקריים בין המתבגרים והוריהם והנה כמה מהם:

התמודדות על טריטוריה ואוטונומיה בתוכה -
ההורים מנסים לשלוט על מראה החדר של ילדיהם כחלק מביתם, על ארגונו וסידורו, ואילו הילדים טוענים כי החדר הינו הטריטוריה הפרטית שלהם והם מעונינים לשלוט במראהו לבדם, ללא כל התערבות ונדנוד מצד הוריהם.

התייחסות אל המבוגר כאל ילד-
ההורים של המתבגר מתקשים להתנתק מתקופת היותו ילד. הם מרבים להשמיע ברבים זיכרונות מהילדות של המתבגר, ולעיתים מצב זה מביך אותו או נותן לו תחושה שעדיין מתייחסים אליו כאל ילד קטן.

תיקון מתמיד של התנהגות- רוב המתבגרים מוכנים לקבל ביקורת מצד הוריהם ואף זקוקים ומצפים לכך. אולם, מתבגרים רבים חשים כי הוריהם מתמידים לתקן את התנהגותם בצורה קיצונית כל-כך, כאילו הם מנסים להוכיח שהם מושלמים מול המתבגר שאינו מתפקד נכון, והוא אינו בעל ידע או מיומנויות חברתיות. הורים רבים אינם מודעים להתנהגותם זו, ומרגישים צורך בלעזור לילדיהם כדי שיתנהגו 'כמו שצריך'.

אמהות המנסות להיות חברות- אמהות רבות בגיל ההתבגרות של ילדיהם משתדלות ליצור בינן ובין בנותיהן יחסי חברות ואף מצליחות בכך. אך, לעיתים הם עוברות את הגבול של אמהות-חברות, הבנות מרגישות שאמן 'חודרת' להן לחייהם הפרטיים או אף מנסה להתחרות עם חברות שלהן.

מתבגרים זקוקים להוריהם גם כבני שיח, ששיחתם תתנהל בצורה פתוחה, נינוחה, חופשייה ומכבדת כל אחד מהצדדים. אולם, ישנם משפחות בהם להורים יש נטיה להרצות ולהטיף במקום לשוחח. המתבגרים רגישים במיוחד לסוג זה של 'שיחה'. הם מבלים שעות בבית הספר התיכון וכבר שם שומעים הרצאות, בנוסף לאלה, הם צריכים לקבל הרצאות נוספות בבית,כך הם מרגישים גם שהוריהם מנסים לשלוט עליהם, דווקא בגיל בו הם הכי הרבה זקוקים לשיחה ולתשומת לב.
הורים רבים התרגלו לדפוס השכנוע של ילד קטן על-ידי סחיטה רגשית, וכך הם נוהגים כלפי ילדיהם המתבגרים ואף כלפי אנשים אחרים. המתבגרים לא אוהבים סחיטה רגשית זו ומאבדים את אמונם בהוריהם עקב התנהגות זו.

חוסר אמונה באחריות המתבגר- הורים רבים, בכוונה לחנך את ילדיהם נוטים להאשים אותם בחוסר אחריות ובכך מדביקים להם תווית שלילית, שעלולה להיות 'נבואה המגשימה את עצמה'. ההורים מתכוונים לעורר בילדם מניע לשינוי התנהגותם, ואילו הילדים מתרגזים על הוריהם ואינם מקשיבים להם או מבצעים את הדבר לשמו האשימו אותם הוריהם בחוסר אחריות.

הורים שופטים- הורים רבים שלא במודע מתנהגים לילדיהם כאל שפוטים שלהם, ובכך הם פוגעים בהם. המתבגרים מצפים מהוריהם שיבינו אותם, או לפחות ינסו לעשות כן, ויתמכו בהם כאשר הם זקוקים לכך. במקרים בהם המצב אינו כזה הילד מרגיש שהורהו דן אותו במקום להבינו.

קיצוניות- לעיתים הורים ומתבגרים אינם מנסים להבין האחד את השני ועמדתם קיצונית. הם אינם רואים את היחסיות שיש בין הדברים- במה מדובר, מהי חומרת המצב וכיצד צריך לנהוג. הילדים למדים מהתנהגות זו של הוריהם ומתנהגים כמותם, כמו כן בדרך זו היחס לצד השני הוא מאוד מנוגד וקיצוני.
מוקדי הקונפליקטים משתנים עם הגיל וכמו כן משתנה תדירותם וחומרתם.
מאת, הרב ד"ר אייל אונגר

האם המאמר עניין אותך?

רופאים בתחום
ד"ר ניצן שלזינגר
ד"ר ניצן שלזינגר רפואת שיניים
מנהל מרכז להשתלות שיניים ואסתטיקה במרכז יהלום
ד"ר גיל לוי
ד"ר גיל לוי יילוד וגינקולוגיה, רפואת נשים
5.0
( 7 חוות דעת )
"ד"ר גיל היה מקצועי ואדיב"
ד"ר הילטון קנגיסר
ד"ר הילטון קנגיסר רפואת שיניים
4.9
( 29 חוות דעת )
"כל אנשי המשרד נחמדים מאד והטיפול מקצועי. אווירה נעימה מאד. אמליץ בחום."
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד
X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו