בדם, יזע ודמעות תלכו לשירותים. איך נפטרים מטחורים?

טחורים הם חלק מהאנטומיה התקינה שלנו. עובדה, לכולנו יש רקמת טחורים. רק שאצל חלק מאיתנו, הם נהיים מוגדלים וסימפטומטיים, ואז מתחילות הצרות. אילו סוגי טחורים ישנם, ממה הם נגרמים, ואיך מטפלים בכל אחד מהם?

חיצוניים או פנימיים?

טחורים נחלקים לשני סוגים עיקריים: פנימיים וחיצוניים. הטחורים הפנימיים מכוסים בקרום שנקרא מוקוזה (רירית), קרום רירי שאינו רגיש למגע, לכאב, למתיחות ולמעלות החום. הטחורים החיצוניים, לעומת זאת, מכוסים בעור רגיש מאוד. כשמתפתחות בעיות, לכל אחד משני סוגי הטחורים סימפטומים וטיפולים שונים מאוד.

חלק מהמטופלים מפתחים סימפטומים שאפשר לייחס לטחורים שלהם ורק חלק קטן מהם צריכים לעבור ניתוח. סימפטומים שנגרמים מטחורים פנימיים או חיצוניים, או משניהם יחד, עלולים לגרום סבל למטופלים אלו.

האם דימום מפי הטבעת מעיד בהכרח על טחורים?

דימום רקטלי ללא כאב או צניחה של רקמות אנאליות קשור בדרך כלל לטחורים פנימיים סימפטומטיים. צניחה היא רקמת טחורים שבאה מהחלק מהפנימי ובמקרים רבים מורגשת בחלק החיצוני של פי הטבעת בשעת ניגוב או בפעולת מעיים. במקרים רבים, רקמה זו נכנסת חזרה באופן עצמאי והמטופל יכול לדחוף אותה חזרה פנימה. הסימפטומים מתקדמים לרוב בהדרגה, זמן ובמקרים רבים מופיעים לסירוגין.

סוגי טחורים פנימיים

טחורים פנימיים מסווגים לפי דרגת הצניחה שלהם. סיווג זה עוזר לקבוע את אופן הטיפול בהם:

שלב 1: אין צניחה

שלב 2: צניחה שנכנסת חזרה מעצמה

שלב 3: צניחה שעל המטופל/ת לדחוף חזרה בעצמו/עצמה

שלב 4: צניחה שאין ביכולת המטופל/ת לדחוף חזרה (במקרים רבים מכאיבה מאוד)

טחורים חיצוניים: גירוי, גרד, דימום ועוד

דימום המיוחס לטחורים פנימיים הוא לרוב בצבע אדום בהיר, ועלול להיות מהיר למדי. לפעמים מוצאים אותו על נייר הניגוב, בטפטוף באסלת השירותים, או בפסים בתנועת המעיים עצמה. דימום משמעותי מופיע רק אצל חלק מהמטופלים.

צניחה, לעומת זאת, היא אולי התסמין העיקרי או היחיד. רקמה צונחת עלולה לגרום גירוי וגרד משמעותיים סביב פי הטבעת. לפעמים ישנה הפרשת רירית, קושי להתנקות אחרי פעולת מעיים, או תחושה שהצואה "תקועה" בפי הטבעת בזמן פעולת המעיים.

טחורים פנימיים שאינם מלווים בתסמינים משמעותיים אינם מצריכים טיפול בשל עצם הופעתם.

טחורים חיצוניים: כאב, דימום, נפיחות, לחץ ועוד

טחורים חיצוניים סימפטומטיים מופיעים לעתים קרובות בצורת גוש כחלחל ומכאיב בסמוך לפי הטבעת והם נוטים לצוץ באופן עצמוני, לפעמים אחרי מאמץ חריג. לרוב, העור המכסה את החלק החיצוני של פי הטבעת מחובר היטב לרקמות שתחתיו.

אם מתפתחים באזור קריש דם או פקקת, הלחץ ברקמות אלו עולה במהירות ובמקרים רבים, הוא גורם כאב. זהו טחור חיצוני פקוק. לרוב הכאב שהוא גורם הוא בלתי פוסק ועלול להיות חמור.

מדי פעם, הלחץ העולה בטחור החיצוני הפקוק מביא לקרע בעור המכסה, כך שהדם הקרוש מתחיל לדלוף החוצה. בנוסף, יכולה להיות גם נפיחות לסירוגין, לחץ ואי נוחות הקשורים לטחורים חיצוניים שאינם פקוקים.

אנשים רבים מדווחים על תחושה של רקמות רכות ולא מכאיבות בחלק החיצוני של פי הטבעת. לפעמים מדובר באפקט שיורי של בעיה קודמת הקשורה בטחור חיצוני. קריש הדם מותח את העור המכסה, נותר מתוח אחרי שהקריש נספג בגוף וכך משאיר תג עור. לפעמים מופיעים תגי עור בלי אירוע מקדים ניכר לעין. תגי העור עלולים להציק בשל הפרעה לניקוי פי הטבעת לאחר פעולת מעיים, או בשל המראה שלהם. בדרך כלל, הטיפול בהם כולל תמיכה מרגיעה בלבד. לעיתים, נשקלת האפשרות של הסרתם בניתוח.

מה גורם לטחורים?

רוב הגורמים שנחשבים אחראיים לטחורים סימפטומטיים קשורים ללחץ תוך-בטני גובר שמועבר אל אזור פי הטבעת. סימפטומים אלו כוללים בין השאר הכתמת צואה, עצירות, שלשול, היריון, ודפוס לא סדיר של פעולות המעיים. נראה שבמשך הזמן, עלולים גורמים אלו להביא לצניחה של רקמות טחורים פנימיים או לפקקת ברקמת טחור חיצוני.

טיפול בטחורים פנימיים

קיים מגוון רחב של אפשרויות טיפול בטחורים פנימיים סימפטומטיים, בהתאם לשלב שלהם ולחומרת התסמינים. הטיפול נפתח תמיד בשינויי תזונה. השינויים העיקריים כוללים העלאה של צריכת הסיבים התזונתיים ל- 30 גרם ביום, שתיית 2 ליטר נוזלים ביום וביצוע פעילות גופנית.

קשירה ברצועת גומי מתאימה לשלבים 1 ו- 2 ולטחורים פנימיים מסוימים בשלב 3. בזמן הבדיקה, ממקמים מכשיר קשירה באמצעות אנוסקופ. מכשיר הקשירה מושך מעלה את רקמת הטחור הפנימי העודפת וממקם רצועת גומי בבסיסה. רצועת הגומי מנתקת את אספקת הדם לטחור והוא נושר (עם רצועת הגומי) כעבור 5-7 ימים. בשלב זה, אפשר שנבחין בדימום קל.

קשירה ברצועות גומי עלולה לגרור כאב עמום או תחושת לחץ במשך 1-3 ימים. אם הסימפטומים חוזרים, אפשר לשקול קשירה חוזרת. תמיד קיימת האפשרות לבצע כריתת טחורים אם הקשירה ברצועת גומי לא מביאה להתקדמות משמעותית. סיבוכים הם נדירים מאוד, אבל האפשריים כוללים דימום, כאב וזיהום.

טיפול בטחורים חיצוניים

טיפול בטחורים חיצוניים במרפאה כרוך בזריקת אלחוש מקומי ובחיתוך של רקמת הטחור. הכאב הקשור לטחורים חיצוניים פקוקים וסימפטומטיים מגיע במקרים רבים לשיאו כ- 72-48 שעות לאחר תחילתו ולרוב עובר כעבור 4-5 ימים. הכאב כתוצאה מ. טחורים פקוקים חיצוניים מעיד על כך שיש לטפל בהם. אם חלה הקלה משמעותית בכאב, לרוב נוקטים צעדים שאינם כירורגיים. חשוב לציין, שיש להסיר את הטחור כולו ולא רק "לנקב" אותו, שכן זה עלול להביא לאיטום העור של הטחור ולהתפתחות פקקת חוזרת. בטחורים חיצוניים שאינם פקוקים, מטפלים לרוב באמצעות שיפור התזונה ובגורמים מקומיים, ורק במקרים מסוימים מסירים אותם בניתוח.

ניתוח כריתת טחורים - מתי?

רוב המטופלים מגיבים לטיפול שאינו ניתוחי ואינם זקוקים לניתוח. כריתת טחורים, קרי - הסרת רקמות טחורים בניתוח, היא אפשרות שעולה על הפרק כשמופיעים טחורים חיצוניים סימפטומטיים גדולים, לצד טחורים פנימיים וחיצוניים וצניחה בשלב 4-3.

כריתת טחורים היא פעולה יעילה ביותר להקלת הסימפטומים, ונדיר שחלה אחריה חזרה משמעותית של הבעיה. עם זאת, הכאב והפגיעה בכושר שהיא גוררת קשים בהרבה לעומת אלו שנגרמים בהליכים שמבוצעים במרפאה, והיא כרוכה במעט יותר סיבוכים.

כריתת טחורים מתבצעת במגוון שיטות וכלים להסרת הטחורים. רקמת הטחור העודפת מוסרת, ואת הפצע שנוצר בעקבות זאת סוגרים או משאירים פתוח. כריתת טחורים מתבצעת בחדר ניתוח ובאלחוש. כל ההליכים הניתוחיים לטיפול בטחורים כרוכים בסיכונים וביתרונות משלהם ועל המטופל והמנתח לבחור יחד בהליך שיבוצע בסופו של דבר.