חלף עם הרוח: 10 מיתוסים על נשירת שיער

הצורה השכיחה ביותר של נשירת שיער, גם בגברים וגם בנשים, היא Androgenic alopecia שהינה ההקרחה בדפוס גברי (דילול שיער שמתחיל באזור המפרצים והפדחת). כיום מעריכים כי 95% מהגברים המקריחים סובלים מנשירת שיער מסוג זה.

היות ותהליך ההתקרחות מערב גורמים גנטים, הורמונליים וסביבתיים רבים, קשה לדעת האם גורם ספציפי משפיע או לא משפיע על אובדן השיער. אין זה מפתיע, אם כן, שהתפתחו מיתוסים מרובים בנושא זה. אפילו אבי הרפואה המודרנית, היפוקרטס, האמין שאפשר לרפא התקרחות בעזרת מריחת תערובת של חזרת וצואת יונים על הפדחת.  

האם חשיפה לשמש גורמת לאובדן שיער? האם התקרחות הינה תורשתית מצד האם? האם חפיפת שיער מובילה לנשירת השיער? מה מיתוס ומה אמת – בכתבה שלפניכם.

מיתוס 1: ההתקרחות מגיעה מהצד של האם במשפחה

לא נכון לגמרי. מחקרים זיהו מספר גנים הקשורים בהתקרחות גברית טיפוסית. אמנם אחד מאותם הגנים נמצא על כרומוזום X המורש לגבר מאמו, אך עם זאת, גנים אחרים הקשורים בהתקרחות נמצאו על כרומוזומים 20, 21 ו-26, שיכולים להגיע בתורשה משני הצדדים של המשפחה.

יתר על כן, מחקרים הראו שלאדם שאביו מקריח יש סיכוי גבוה יותר להקריח בעצמו לעומת אדם שלאביו שיער מלא. כלומר, ההשפעה הגנטית על ההתקרחות אינה מוגבלת להשפעת הגנים מהאם ושני ההורים תורמים את חלקם בהתבטאותה.

מיתוס 2: נשירת שיער מרובה היא סימן מקדים להתקרחות גנטית

לא נכון. בניגוד לאמונה הרווחת תהליך ההתקרחות אינו נובע מנשירת שיער מואצת אלא מכך שהשיער שצומח נעשה דק ועדין יותר (תהליך שנקרא "מיניאטוריזציה"). במידה ושמים לב לנשירת שיער מסיבית כדאי לפנות לרופא כיוון שנשירה כזו אינה מתאימה להתקרחות גטית ויכולה להעיד על מחלה.

מיתוס 3: נשירת שיער נגרמת עקב ירידה בזרימת הדם לקרקפת

לא נכון. כאשר השיער צומח יש צורך בזרימת דם משמעותית לקרקפת. מרגע שאדם מקריח יש פחות צמיחה של שיער, הצורך בזרימת דם גדולה פוחת וזרימת הדם לקרקפת פוחתת בהתאם. כלומר, ההפחתה בזרימת הדם לקרקפת אינה הגורם להתקרחות אלא תוצר שלה.

מיתוס 4: חבישת כובע במשך זמן ממושך גורמת להתקרחות

לא נכון. חבישת כובע, גם לזמן ממושך, אינה הדוקה מספיק על מנת לגרום לפגיעה באספקת הדם לקרקפת בניגוד לטענה שעומדת בבסיס מיתוס זה. חבישת כובע מלוכלך לאורך זמן רב מבלי לדאוג להיגיינה של הקרקפת יכולה להוביל לזיהום שעלול להאיץ איבוד שיער ולכן חשוב לנקות את הכובע או לאוורר את הקרקפת באופן תדיר.

מיתוס 5: מוצרי טיפוח לשיער גורמים להתקרחות

לא נכון. מוצרי טיפוח לשיער, כולל ג'לים וספריי לשיער, לא גורמים להתקרחות גם בשימוש ממושך. גם חפיפה תדירה בשמפו אינה תביא להתקרחות. מוצרים אילו אינם חודרים לעור הקרקפת ואין להם שום השפעה על זקיק השיערה. עם זאת יש גברים שמשתמשים הרבה במחליקי שיער והלחץ המכני על השיער יכול להיות בעייתי ובמקרים קיצוניים להאיץ את תהליך ההתקרחות.

מיתוס 6: טראומה יכולה לגרום לנשירת שיער

נכון חלקית. סטרס פיזי או אמוציונלי לא יגרום לנשירת שיער שלא היה נושר בעתיד בכל מקרה. אם ההתקרחות לא הייתה אמורה להתרחש אז גם שיער שנשר בעקבות סטרס יצמח בחזרה. עם זאת, הסטרס יכול להאיץ את תהליך ההתקרחות. בנוסף, שינויים קיצוניים במשקל יכולים גם הם להאיץ את התהליך.

מיתוס 7: חשיפה מוגברת לשמש גורמת לנשירת שיער

לא נכון. חשיפה לקרינת אולטרה-סגולה יכולה להאיץ את הזדקנות העור ולגרום להתפתחות של נגעים סרטניים אך היא לא משפיעה על פעילות זקיק השיערה. עם זאת, חשיפת יתר של סיבי השיער לקרינת אולטרה-סגולה יכולה לגרום לשיער לאבד ברק, להתקרזל ואפילו להישבר.

מיתוס 8: גברים קירחים הם בעלי רמות טסטוסטרון גבוהות יותר

לא נכון. בהתקרחות מהדפוס הגברי אובדן השיער נובע מרגישות מוגברת של זקיקי השיער באזורים מסוימים של הקרקפת להורמון בשם DHT (Dihydrotestosterone), שהוא נגזרת של טסטוסטרון, ללא קשר לרמות הטסטוסטרון עצמן בגופו של הגבר. בגברים שזקיקי השיער שלהם רגישים, ההורמון DHT גורם לזקיקי השיער להתכווץ ובסופו של דבר להיעלם. אם רמות הטסטוסטרון עצמן היו הגורם ולא הרגישות של זקיקי שיער מסויימים בגברים הנוטים להתקרחות הרי שהיינו מצפים לראות נשירה גם של שאר שיער הגוף.

מיתוס 9: אכילה מרובה של פחמימות או בשר אדום מובילה לנשירת שיער

לא נכון. גם פחמימות וגם בשר האדום דווקא מכילים חומרים רבים המזינים ומחזקים את השיער. למעשה, נמצא קשר בין חסר בברזל לבין נשירת שיער והטיפול בתוספי ברזל הוכיח כי ביכולתו לשחזר את צמיחת השיער.

מיתוס 10: אין מה לעשות כדי לטפל בנשירת שיער

לא נכון. כיום ישנם שני טיפולים המאושרים על ידי משרד הבריאות לנשירת שיער בדפוס גברי כמינוקסידיל (משחה) ופרופסיה (כדור). מחקרים הוכיחו כי לטיפולים פוטנציאל להאט ואף לעצור את אבדן השיער, בעיקר באזור הפדחת. אין זה אומר שהתרופות לא יעבדו גם על אזור המפרצים, אלא פשוט שיעילותם באזור המפרצים לא הוכחה במחקרים שבוצעו. הסברה הרווחת היא שהתרופות יעבדו בכל אזור שיש בו הידלדלות כל עוד ההתקרחות בו אינה מוחלטת.

יש לציין שבעוד מנגנון הפעולה של מינוקסידיל אינו ברור לחלוטין, הרי שהסיבה לעצירת תהליך ההתקרחות באמצעות פרופסיה ידועה, היות והיא מעכבת את האנזים שהופך טסטוסטרון ל-DHT, ובכך מונעת מהורמון זה להשפיע על זקיקי השיער. המנגנון קשור גם לתופעות הלוואי שנצפו אצלה, שכן באחוזים בודדים מהמשתמשים בתרופה דווח על הפרעה בתפקוד המיני.