נשירת שיער

נשירת שיער יכולה להופיע בדרכים שונות, בהתאם לגורם לה הנשירה יכולה להיות פתאומית או הדרגתית; להשפיע על שיער הקרקפת או על כל הגוף; הנשירה יכולה להיות זמנית או לגרום להתקרחות קבועה.

התסמינים של נשירת שיער כוללים:

• התדלדלת הדרגתית של השיער בחלק העליון של הראש היא סוג נשירת השיער הנפוץ ביותר, גם בגברים וגם בנשים, ככל שמתקדמים בגיל. אצל גברים, התקרחות מתחיל בדרך כלל מהמצח, ואצל נשים, קו השיער נשמר בדרך כלל, אך ישנה הרחבה של המרחק בין זקיקי השערה.

• קרחות נקודתיות הן סוג של נשירת שיער אשר משפיע בדרך כלל רק על הקרקפת, אך יכולה להופיע גם בזקן או בגבות. בחלק מהמקרים, העור נהיה מגרד או כואב לפני שהשערה נושרת.

• התרופפות פתאומית של השיער יכולה להיגרם מלחץ פיזי או נפשי גדול. קומץ של שערות יכולות לצאת בזמן שמסתרקים או חופפים את השיער, או אפילו ממשיכה קלה. סוג זה של נשירה בדרך כלל גורם להתדלדלות כללית של השער ולא לקרחות.

• נשירת שיער בכל הגוף נגרמת ממחלות מסוימות ומטיפולים כימותרפיים. השיער במצבים אלו בדרך כלל צומח מחדש לאחר שהמחלה או הטיפול פוסקים.

• טלאים של קשקשת ושיער שבור, המלווים באודם, ונפיחות יכולים להיות סימן לגזזת.

הסיבות לנשירת שיער מוגברת

נשירת שיער מוגברת יכולה לנבוע ממגוון רחב של גורמים. במקרים מסוימים של נשירת שיער, יצמח שיער חדש במקום השיער שנשר. במקרים אחרים ניתן לטפל בהצלחה בתופעת הנשירה על ידי פניה לרופא עור. למקרים שאין להם כיום טיפול לנשירת השיער, מבוצעים מחקרים על בסיס שוטף ועל פניו נראה כי יש מקום להיות אופטימיים לעתיד לבוא. 

טיפולים כימיים מזיקים

ישנה קבוצה גדולה של נשים וגברים אשר משתמשים בטיפולים על בסיס כימי לשיער שלהם. טיפולים אלה כוללים צבע לשיער, גוונים, חומרי הבהרה, מחליקי שיער וחומרי תלתול למיניהם. במידה והשימוש בתכשירים אלה מבוצע על פי ההוראות, טיפולים אלה פוגעים בשיער לעיתים נדירות בלבד. 

אולם, במידה ומשתמשים בחומרים כימיים אלה לעיתים קרובות מדי, ייתכן והשיער יהפוך לחלש ובעל נטייה להישבר. במידה והשיער הופך לפריך ונוטה להישבר כתוצאה מן השימוש בחומרים הללו, עדיף להפסיק ולהשתמש בהם עד אשר השיער יתחדש והשיער הפגוע ייעלם.

דלדול שיער והתקרחות על בסיס תורשתי

התופעה מוכרת גם בשם המדעי Androgenetic Alopecia (או התקרחות גברית). זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לנשירת השיער, והיא עוברת בתורשה מצד האם או האב במשפחה. נשים אשר סובלות מבעיה זו נוטות לשיער דליל מאוד, אולם הן לא הופכות קירחות לחלוטין. נשירת שיער על בסיס תורשתי יכול להתחיל בשנות העשרה, העשרים או השלושים. 

נשירת שיער חלקית (Alopecia Areata)

הגורמים לתופעת ההתקרחות החלקית אינם ידועים, אולם סוברים כי היא קשורה לבעיה במערכת החיסונית (הגוף מייצר נוגדנים לשיער של עצמו). התופעה יכולה להופיע אצל ילדים או מבוגרים בכל גיל. האדם הסובל מן התופעה נמצא בדרך כלל במצב בריאותי כללי תקין. ההתקרחות הזו מאופיינת בקרחות קטנות ועגולות, שקוטרן כקוטר מטבע או מעבר לכך. 

למרות שהתופעה של נשירת שיער חלקית נדירה מאוד, היא יכולה להגיע עד כדי נשירה כללית של כל שיער הראש והגוף. במרבית המקרים השיער חוזר לצמוח בסופו של דבר, אולם טיפול על ידי רופא עור יכול לזרז את הצמיחה המחודשת של השיער.

נשירת שיער על בסיס כרוני (Telogen Effluvium)

מחלה, לחץ או מתח נפשי, וגורמים נוספים יכולים לגרום לכמות שערות רבה מדי להיכנס למצב המנוחה (Telogen) של מחזור צמיחת השיער, דבר אשר מוביל לנשירה מוגברת של השיער (effluvium), לרוב ללא כל היווצרות טלאים של קרחות. במרבית המקרים נשירה מסוג זה נפסקת מעצמה לאחר מספר חודשים. 

הגורמים לנשירה על בסיס כרוני כוללים בין השאר:

• חום גבוה, זיהום חמור, שפעת חזקה

• ניתוח רחב היקף / מחלה כרונית

• מחלות של בלוטת התריס, כמו תת פעילות או פעילות יתר

• משטר תזונה עני בחלבון

• חוסר ברזל בדם

• נטילת תרופות

• נטילת גלולות למניעת היריון

• טיפולים במחלת סרטן

פטרת הקרקפת - גזזת (Tinea Capitis)

הפטרת נגרמת כתוצאה מהתפתחות זיהום פטרייתי, פטריית הגזזת, והיא מאופיינת על ידי היווצרותם של טלאים מכוסי קשקשת על גבי הקרקפת, אשר מתפשטים וגורמים לשבירת השיער, להופעת אודם, לנפיחות, ולעיתים גם להפרשות מעור הקרקפת. המחלה היא מחלה מידבקת ביותר, והיא נפוצה מאוד אצל ילדים. מחלת הגזזת מטופלת על ידי מתן טיפול תרופתי.

תלישת שעיר כפייתית – טריכוטילומניה (Trichotillomania)

מחלה זו מאופיינת על ידי פיתול, משיכה ותלישת שיער הראש, הגבות או הריסים אצל ילדים, ולעיתים גם אצל מבוגרים. לעיתים מדובר רק בהרגל רע אשר חולף לאחר מתן ייעוץ והסבר לגבי תופעות הלוואי והנזקים של מעשה התלישה. לעיתים תלישת השיער היא תגובה רגשית למתח או לחץ נפשי ולעיתים מדובר בהפרעה קשה על בסיס נפשי.

התקרחות צלקתית (Cicatricialalopecia)

זוהי תסמונת נדירה ביותר אשר גורמת להיווצרות קרחות בשיער אשר יכולות להיות מלוות בגרד ו/או כאב. היווצרות דלקת מסביב לזיק השערה גורמת לנזק לזיקי השיער, להופעתן של צלקות ונשירת השיער במקום לצמיתות. הגורם להתקרחות צלקתית אינו ידוע. הטיפול מתמקד בעיקר בעצירת התפשטות הדלקת למקומות נוספים.

גורמי הסיכון לנשירת שיער יכולים לכלול היסטוריה משחפתית של התקרחות במשפחה של ההורים, גיל, איבוד משקל משמעותי, מצבים רפואיים כמו סוכרת, זאבת ולחץ.

לפני קביעת האבחנה, יש לבצע בדיקה גופנית, ולברר את ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית. כמו כן, ישנן בדיקות שעשויות לעזור כמו בדיקת דם למציאת גורמים תורשתיים לנשירה; מבחן משיכה, בו בודקים כמו שערות נתלשות במשיכה קלה (לראות כמה שערות נמצאות בשלב הנשירה – כזכור רק עשר אחוז מהשערות צריכות להיות בשלב זה); דגימת קרקפת של עור או שערות פגועות לבדיקת שורש השערה, דבר שעוזר לאבחן זיהום שעשוי לגרום לנשירה; בדיקה מיקרוסקופית של בסיס השערה.

כאמור, יש לפנות לרופא במידה וחשים כי כמות השיער שנושרת גדולה מהרגיל, או במידה וישנו שינוי פתאומי באופי הנשירה ובעובי השיער, כמו גם הופעה של טלאים של קרחות. התחלה פתאומית של נשירת שיער יכול להצביע על בעיה שדורשת טיפול רפואי.

ניתוח לשיקום השיער

רופאי עור ומנתחי עור מבצעים ניתוחים שונים לשיקום השיער על מנת לשחזר ולשקם את המקומות בהם נשר השיער, כמו גם בכדי להעניק לקו השיער מראה טבעי ככל שניתן. בני אדם להם יש התקרחות הבולטת לעין, שיער דליל מאוד, נשירת שיער כתוצאה מפציעה של עור הקרקפת או כתוצאה מכוויות, הם בדרך כלל מועמדים טובים לניתוח לשחזור השיער.

סוג ניתוח השחזור נקבע בהסתמך על היקף וצורת ההתקרחות. על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר, רופא העור יוכל להמליץ לך על אחת משיטות השיקום אשר מובאות להלן:

השתלת שיער

השתלת שיער מבוססת על העיקרון של תרומה דומיננטית, כלומר לקיחת שיער ממקור בריא אשר יושרש בזמן הניתוח במקום הקלט (מקום ההתקרחות) כדי לצמוח מחדש. השתלת שיער מצריכה בין השאר:

• הסרת פסים של עור הקרקפת אשר מכילים שיער מאחורי הראש ובצדדים. אזורים אלה מכונים אזורי תרומה והם מכילים שיער אשר ימשיך ויצמח במשך כל החיים.

• תיקון אזור התרומה - הליך שתוצאותיו הן בדרך כלל הישארותה של צלקת קטנה אשר תוסתר על ידי השיער שמסביב לה.

• לקצור פסים של עור קרקפת אשר מכילים שיער ולחלק אותם לקבוצות שתלים לצורך השתלה באזורי ההתקרחות.

גודל השטח המכוסה משתנה בהסתמך על היקף ההתקרחות ועל שיטת ההשתלה המיושמת. לאחר כחודש ימים מרבית שיער השתל נוטה לנשור. לרוב, כחודשיים לאחר מכן יתחיל לצמוח שיער חדש אשר ימשיך ויצמח בקצב הגדילה הטבעי. לאחר כשישה חודשים אמור להתחיל שיער השתל להיראות כמו השיער הטבע.

לחצו כאן למידע נוסף על השתלות שיער 

צמצום עור הקרקפת

צמצום עור הקרקפת מספק פתרון עבור אלה אשר סובלים מהתקרחות רחבת היקף. זהו הליך ניתוחי אשר במהלכו מצמצמים או מעלימים לחלוטין אזורים קרחים, וזאת על ידי הסרת מספר סנטימטרים של עור נטול שיער, ועל ידי משיכתם של שני צדי החתך האחד אל עבר השני והצמדתם על ידי תפר. ניתן לבצע ניתוח לצמצום עור הקרקפת בלבד או לשלב אותו ביחד עם ניתוח להשתלת שיער.

הרחבת עור הקרקפת / מתיחת רקמות

מכשור מוחדר אל מתחת לעור הקרקפת לפרק זמן של שלושה עד ארבעה שבועות על מנת למתוח את העור הנושא שיער, וזאת בכדי להגדיל את יעילות הניתוח לצמצום עור הקרקפת. המותח הוא כמו סרט אלסטי ופועל בדומה לבלון, והרחבת שטח הקרקפת מאפשר צמצום שטחים נגועים בקרחות על פני הקרקפת.

בעת ביצוע ניתוח לשחזור השיער, המטופל יכול לצפות ל:

• טיפול המבוצע תחת הרדמה מקומית, אשר מבוצע במרפאה של רופא העור, במרפאה של קופת החולים או במסגרת אשפוז יום במרכז רפואי.

• חזרה לפעילות שגרתית, תוך הימנעות מפעילות פיזית מאומצת ופעילות גופנית עד למתן אישור מן הרופא המטפל.

• הופעתן של תופעות לוואי קלות, אשר כוללות בין השאר נפיחות והופעתן של חבורות באזור שמסביב לעיניים במשך יומיים עד שלושה ימים (ניתן לצמצם תופעות לוואי אלה על ידי רטיות קרח ושינה בתנוחה של חצי ישיבה). יתר על כן ייתכן כי באזור שממנו נלקחו השתלים, כמו גם באזורי ההשתלה, תופיע חוסר תחושתיות, אשר חולפת על פי רוב לאחר פרק זמן של כשלושה חודשים.

• ייתכן והתהליך יהיה מורכב ממספר הליכים רפואיים במועדים שונים, והשלמת ההליך כולו יכול לקחת בין מספר חודשים למספר שנים.

• כמו בכל ההליכים הניתוחיים, תמיד ישנם סיכונים מסוימים אשר יכולים להיות חלק מן ההליך המבוצע. אולם, הופעתם של סיבוכים כתוצאה טיפולים לשחזור ושיקום השיער הם נדירים.

טיפול תרופתי

ישנם תכשירם במרשם רופא כגון היירגיין (hair gain), שמכיל מינוקסי (משכה המגבירה את אספקת הדם לזקיקי השיער, מחזקת את השיער ומגבירה את צמיחת השיער המשנית). תכשירים כאלו עשויים להפחית את נשירת השיער תוך 3 חודשים של טיפול לפחות. הטיפולים במינונים נמוכים בלבד מורשים לטיפול בנשירה בנשים, והריכוזים הגבוהים יותר מאושרים לטיפול בגברים בלבד. כמו כן, ישנו טיפול תרופתי במרשם רופא, שמתבסס על חסימת ההשפעה של ההורמונים האנדרוגנים, אלו האחראים על שגשוג תאי הערמונית והופעת הקרחת הנפוצה. הטיפול האחרון מיועד לגברים בלבד, והשימוש בו בנשים שנוי במחלוקת.

רוב מצבי ההתקרחות נגרמים מגורמים תורשתיים (התקרחות נשית, וגברית), ואת סוג ההקרחה הזו לא ניתן למנוע.

כאשר הנשירה נגרמת מגורמים שאינם תורשתיים, ניתן לנסות למנוע אותה בצורות הבאות:

• הימנעות מתסרוקות מתוחות של השיער כמו צמות וקוקו מתוח.

• הימנעות מפיתול, ומשיכה כפייתי בשיער.

• יש לחפוף ולסרק את השיער בעדינות. עדיף להשתמש במברשת שיער עם זיזים במרווחים רחבים ולא במסרק בעל זיזים צפופים.

• הימנעות מתרופות ותוספים שיכולים לגרום לנשירת שיער.

• הימנעות מטיפולים לשינוי מראה השיער כמו רולים חמים, טיפול בשמנים חמים, מחליק שיער, וטיפול לסלסול שיער תמידי (perm).

• יש לשמור על השיער מחשיפה מוגברת לשמש וממקורות אחרים של קרינה אולטרה סגולה (UV).

• הפסיקו לעשן. מחקרים מראים שעישון קשור בהתקרחות גברית.

• במידה ועוברים טיפולים כימותרפיים, שאלו את הרופא שלכם על טיפולים להפחתת הסיכון לנשירת השיער בזמן הכימותרפיה.