האם תרופות לקשב וריכוז יכולות "לתקן" את המוח?

מחקר חדש ופורץ דרך טוען כי תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז "מבריאות" את המוח. רופאה ישראלית: עוד מוקדם לקבוע האם זה נכון

התרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז שוב בלב מחלוקת: קבוצה הולכת וגדלה של רופאים אמריקאים, העוסקים בטיפול ובחקר הפרעות קשב וריכוז, טוענת כי ישנן עדויות נרחבות לכך שנטילת תרופות מעוררות לבעיות קשב וריכוז, כמו ריטלין, לא רק מסייעות לטפל בהפרעה, אלא אף מביאות תועלת נוירולוגית בטווח הארוך. מה זה אומר בפועל? אם אותם רופאים צודקים, המשמעות היא שעבור ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) טיפול תרופתי מתמשך עשוי להגן על מוחם, ולמעשה לעזור לו להפוך ל"נורמלי" עם השנים.

מתברר שמוחם של אנשים הלוקים בהפרעות קשב והיפראקטיביות נראה ומתפקד באופן שונה, בהשוואה לאלו שלא סובלים מההפרעה. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בוויסות של שני מתווכים עצביים: דופמין ונור-אפינפרין. אצל רוב המטופלים תרופות מעוררות יכולות לשפר באופן זמני את הקשב והמיקוד ולהגביר את המוטיבציה והשליטה העצמית, באמצעות העלאת רמות החומרים הללו במוח. נשאלת השאלה אם השפעה זו יכולה להימשך גם אחרי שהתרופה כבר לא נמצאת בדם.

קראו עוד: צבעי מאכל מגבירים הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים

המחקר שעורר מחלוקת: התרופה גורמת לשינוי במוח?

מה שגורם לאנשי המקצוע להאמין בהשפעה לטווח הארוך של התרופות המעוררות הוא מחקר חדש, שבו הצליחו החוקרים להראות שעם השנים המבנים ותפקודי המוח של ילדים עם ADHD נעשו דומים יותר לאלו של ילדים רגילים. לטענתם השינוי שמתרחש עם הזמן במוח מקשר מחדש בין תאי העצב, כך שהילדים מרגישים מרוכזים יותר ושולטים טוב יותר בהתנהגותם, גם אחרי שעבר זמן רב מהפעם האחרונה שבה נטלו את התרופה.

המצדדים במחקר נלהבים מכך שהטיפול התרופתי עשוי להעניק תועלת נוירולוגית מתמשכת. כמו כן, הם טוענים כי מידע זה יעזור להורים ולילדים לקבל החלטה להתחיל ולהתמיד בשימוש בתרופות, נוכח תופעות הלוואי המוכרות שלהן לטווח הקצר ולטווח הארוך. 

"ייתכן שיש לטיפול התרופתי משמעויות מעמיקות יותר מאלו שהכרנו עד עתה", אומר ד"ר מארק ברטין, רופא ילדים התפתחותי, המוכר כמי שאינו נוטה להמליץ על טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז, בראיון ל"ניו יורק טיימס" על המחקר החדש. לדבריו, בבואו להציג להורים את האפשרות של טיפול תרופתי, על הרופאים לציין גם את המחקרים האחרונים שנעשו בתחום.

"אפשר לומר, באופן כללי, שאנחנו רואים כי היפראקטיביות מתמתנת עם הגיל וחלים גם שינויים בצורך בטיפול  אצל רוב הילדים. "אומרת פרופ' רחל שטראוסברג, נוירולוגית ילדים מומחית להתפתחות הילד ולהפרעות קשב וריכוז, מנהלת המרפאה הנוירוגנטית בבית החולים "שניידר". "לכן, עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות לגבי המחקר".

קרא עוד: הקשיים החברתיים של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז

לדבריה, בין אם התרופות גורמות לשינוי תמידי במוח ובין אם לאו, השימוש בתרופות הוא בעל השפעה עצומה על חלק מהילדים. "ישנם ילדים שהטיפול התרופתי משנה את חייהם", היא מסבירה. "התרופה משפרת את התפקוד וההישגים בבית הספר, ואז גם הביטחון העצמי והתפקוד החברתי עולה. בנות חולמניות ושקטות נעשות מאורגנות יותר ומגיעות להישגים טובים יותר. 

"עם זאת, חשוב להדגיש שאנחנו לא מסתפקים אך ורק בתרופות, אלא ממליצים שהטיפול ילווה בתמיכה פסיכולוגית, כמו ייעוץ, שיחות או הקניית כישורי חיים והדרכה להורים. יש דגש על שמירה על אורח חיים מסודר ומובנה, שכולל הרגלי שינה בריאים. כל אלו נועדו להיטיב עם הילדים והמתבגרים, הן בטווח הקצר והן לאורך זמן". 

על דבר אחד כולם מסכימים: אל תכריחו ילד ליטול את התרופה

אך לא כולם מסכימים כי מדובר במחקר מהפכני או פורץ דרך. המבקרים טוענים כי מעקב אחר תוצאות המחקר מוצא שיפור אצל ילדים שטופלו תרופתית רק במשך שלוש שנים לעומת אלו שלא קיבלו תרופות, אך לא בטווח ארוך יותר. אחת הסיבות לכך היא שילדים מתקשים להתמיד בטיפול ומסרבים להמשיך ליטול את התרופות אחרי שנה, עובדה שמוכרת היטב להורים ולרופאים. 

"מוקדם מדי להכריז על כך שתרופות מעוררות מגנות על המוח", אומר בכתבה ד"ר קסטלנוס קסבייר, מנהל מחקר במרכז ללימודי הילד באוניברסיטת ניו יורק. "אמנם המחקר מראה שהטיפול לא גורם לנזק בטווח הארוך, אך אין עדויות לכך שהוא 'מתקן' את פעילות המוח אצל ילדים הסובלים מ-ADHD".

המומחים תמימי דעים בנקודה אחת: הורים לא צריכים לנסות ולהכריח את ילדיהם לקבל תרופה שהם לא רוצים לקחת. הם ממליצים כי הורים לילדים עם ADHD יפנו לרופא בעל גישה אוהדת, שיוכל לטפל בילד גם אם הוא לא מעוניין בתרופות, לתמוך ולעזור לו ולהמשיך להרעיף עליו אהבה.