ADHD הפרעות קשב וריכוז בילדים

הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים – איך נדע שהילד במצוקה?

לרוב, האיתור הראשוני של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים נעשה בחיק המשפחה או במסגרת דידקטית. הורה, בן משפחה, גננת או מחנך, עשויים להבחין בהתנהגויות שונות כגון:

• הילד מתקשה לסדר אחריו.
• דעתו של הילד מוסחת בקלות, למשל הוא מתחיל משחק וזונח אותו באמצע.
• הילד מתנהל בעקשנות ומסרב לגורמי סמכות.
• הילד סובל מקשיי שינה.
• הילד מסרב להיאזר בסבלנות, מתנהל באופן תובעני, מתפרץ לדבריהם של אחרים.
• הילד נוטה להתקפי זעם ומגיב באימפולסיביות.

במצבים אלו ואחרים מומלץ לפנות לאיש מקצוע לצורך הליך של אבחון הפרעות קשב וריכוז.

תסמיני הפרעה, נחלקים לשתי קטגוריות – חוסר קשב, והיפראקטיביות-אימפולסיביות.

תסמיני חוסר קשב:

• חוסר יכולת לתת תשומת לב לפרטים או עשיית טעויות רשלניות בעבודות כיתה.
• קושי להישאר בריכוז בזמן משימה או משחק.
• קושי בלהקשיב, גם כאשר פונים ישירות לילד.
• קושי לעקוב אחר הוראות, וחוסר הצלחה בהשלמת משימות בבית הספר ובמטלות הבית.
• קושי לארגן משימות ופעילויות.
• נמנעים או סולדים ממשימות שדורשות מיקוד מנטלי כמו שיעורי בית.
• מאבדים חפצים הדרושים להשלמת משימות ופעילויות כמו משחקים, שיעורי בית, כלי כתיבה. 
• הדעה מוסחת בקלות.
• שכחה לבצע פעילויות שגרתיות כמו מטלות בבית.

תסמיני פעילות יתר ואימפולסיביות:

• חוסר יכולת לשבת בשקט – כל הזמן זזים בכיסא.
• קושי להישאר ישובים בכתה.
• כל הזמן בתנועה.
• מתרוצצים ומטפסים במצבים לא ראויים. 
• קושי לשחק או לבצע פעולות בשקט.
• מדברים יותר מדי.
• פולטים תשובות ומפריעים באמצע השאלה.
• קושי להמתין לתורם.
• מפריעה ופולש לשיחות, משחקים או פעילויות של אחרים.

גורמי הסיכון להפרעת קשב היפראקטיבית הם:

• קרובי משפחה מקרבה ראשונה הסובלים מ-ADHD או מהפרעה אחרת.
• חשיפה לרעלנים סביבתיים כמו עופרת.
• שימוש בסמים ואלכוהול או עישון סיגריות בזמן ההריון.
• לידה מוקדמת.

המאפיינים העיקריים של ADHD כוללים חוסר קשב, פעילות יתר והתנהגות אימפולסיבית. התסמינים מופיעים לפני גיל 12, ובחלק מהילדים ניתן להבין בהם כבר מגיל 3.

לשם אבחון הפרעת קשב וריכוז, יש צורך בשישה או יותר מהתסמינים שצוינו לעיל (לפחות מקבוצה אחת של תסמינים – חוסר קשב ו/או פעילות יתר ואימפולסיביות). התסמינים צריכים להמשך לפחות שישה חודשים או יותר, להופיע לפחות ב-2 סיטואציות שונות (בית, בית הספר, חוג וכו'), על התסמינים להופיע לראשונה לפני גיל 12 (גם אם רק כמה מהתסמינים), ועל התסמינים לפגוע בתפקוד של הילד בבית או בבית הספר.

האבחון מתבצע על ידי איש מקצוע רפואי, המומחה בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. יש לוודא ראשית אם הילד סובל מתחלואה נלווית, ויש להתייחס לכך בזמן האבחון ולתת טיפול בהתאם.

האבחון עצמו עורך כ-45-60 דקות. האבחון בילדים ומתבגרים כולל הערכה של ההיסטוריה של הילד ומשפחתו, הערכה על פי הקריטריונים של DSM (diagnostic and statistical manual of mental disorders) המעודכן ביותר (נכון לשנת 2019 DSM-5), הערכה של הפרעות אפשריות אחרות, ובדיקה קלינית. בנוסף, שאלוני אבחון יינתנו להורים ולמורים.

כלים נוספים בהם משתמשים לשם האבחון כוללים – מבחנים ממוחשבים אובייקטיביים, מבחנים פסיכולוגיים, הערכה קוגניטיבית, הערכה פסיכיאטרית, הערכת כישורי למידה ועוד.

השלמת האבחון מתבצעת על ידי בדיקה נוירולוגית ו/או פסיכיאטרית של רופא הרשאי לאבחן הפרעת קשב וריכוז.

ילדים הסובלים מ-ADHD, עשויים להתמודד גם עם בעיות של דימוי עצמי נמוך, מערכות יחסים בעייתיות, ותפקוד ירוד בלימודים.

כמו כן, בשל חוסר הקשב, ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז נוטים להיפצע יותר.

בגילאים מאוחרים יותר, ילדים אלו נוטים לעשות שימוש לרעה באלכוהול וסמים, ולהתנהגויות עברייניות אחרות.

ניתן לטפל בהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים במספר דרכים:

• פסיכותרפיה או ריפוי בעיסוק - כיום קיימים מגוון טיפולים אשר מסייעים במקרים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. פסיכותרפיה, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי, עשויה לסייע לילדים לארגן את תהליכי החשיבה ולהתייחס לקשיים רגשיים שעלולים להופיע כחלק מההתמודדות עם ההפרעה. סוג נוסף של טיפול, ריפוי בעיסוק לילדים, מסייע ברכישת כישורים שונים, למשל כישורים הקשורים להרגלי למידה או קשיי התארגנות. אפשרויות נוספות הן טיפול באמנויות, טיפול בתנועה או טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים.
• תרופות פסיכיאטריות - טיפול הניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי. טיפול זה נפוץ מאוד במקרים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. התרופות השכיחות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים הן ריטלין וקונצרטה. התרופות הללו מעודדות הפרשה של חומרים נוירו-כימיים שמשפרים את הקשב והריכוז, ומרגיעים סימפטומים היפראקטיביים.
• הדרכת הורים - הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים דורשות ליווי וסיוע מתמיד מצד ההורים. הורים רבים נעזרים באנשי מקצוע, למשל במסגרת הדרכת הורים. בהדרכה כזו יכולים ההורים לרכוש כלים להתמודדות עם קשייו של הילד, למשל ניהול משא ומתן עם הילד בנושאים מעוררי קונפליקט, ותגמולו במידה והוא שיתף פעולה.

על מנת לעזור ולהפחית בסיכון של הילד לפתח את ההפרעה, בזמן ההיריון, יש להימנע מכל דבר שעשוי להזיק לעובר כמו שתיית אלכוהול, שימוש בסמים או עישון סיגריות. יש להגן על הילד מפני חשיפה למזהמים סביבתיים ורעלנים (כמו עשן סיגריות ועופרת), ולהגביל את זמן הצפייה במסך (כולל מסך הטלוויזיה, ומשחקי וידאו) בחמשת השנים הראשונות לחיים – למרות שגורם זה עדיין לא הוכח.