דלג לתוכן

הכירו את המחלה המסתורית שגורמת לאובדן השיער

מחלה אוטואימונית מסתורית גורמת לאנשים בגילאים שונים לאבד את השיער שלהם באופן פתאומי ופוגעת בביטחון העצמי ובאיכות החיים שלהם ללא שיעור. כיצד מזהים אותה, ממה היא נגרמת ומהן דרכי הטיפול האפשריות? הכל על אלופציה אראטה

מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 18/09/2016 תאריך עדכון: 28/12/2020
3 דקות קריאה

תארו לכם שככה פתאום באמצע החיים אתם קמים בבוקר או חופפים את הראש במקלחת וכל שיער ראשכם, במקרה הטוב, ושיערות גופכם, במקרה הרע, נושרות לפתע. תרחיש מבעית זה קרה לאלפי חולים בישראל, נשים, גברים וילדים, אשר חלו במחלה מסתורית בשם אלופציה אראטה, הקרויה בעברית גם "קרחת סגלגלה".

קראו עוד: חלף עם הרוח: 10 מיתוסים על נשירת שיער

אלופציה אראטה היא מחלה דלקתית של זקיק השערה, אשר יכולה לכלול איבוד שיער מאזורים קטנים בלבד, לרוב מאזורי הקרקפת, הזקן או הגבות. במצב המכונה אלופציה טוטליס או נשירה מאסיבית מחלקי גוף שלמים, היא נקראת גם אלופציה אוניברסליס. אף על פי שהשיער נושר, זקיק השערה אינו ניזוק ונשאר בחיים, ועל כן קיים סיכוי גדול באירוע הראשון של צמיחת שיער מחודשת בתוך שנה (80% מהחולים), אולם חלק גדול מהחולים יסבלו בעתיד מאירועים נוספים או מנשירה כרונית.

מה התסמינים של אלופציה אראטה?

לרוב, המחלה מתגלה כאשר החולה, בן משפחתו או הספר מבחינים באופן מקרי בהיווצרותו של אזור חסר שיער. בעוד שלעתים חוסר השיער מלווה בתחושת עקצוץ, שריפה או כאב, ברוב המקרים אין כל תסמינים נוספים מלבד איבוד השיער. צבע העור באזור חסר השיער עשוי להיות מעט אדמומי, אך לרוב אינו שונה משאר הקרקפת. 

כמו כן, בכ-10% מחולי א"א, עשויה להיות מעורבות של הציפורניים, כאשר הממצא השכיח ביותר הינו הופעה של שקערוריות קטנות על גבי הציפורן. ברוב המקרים, הקרחות ממוקמות באזור מתוחם וקטן בקרקפת, אך המחלה יכולה לתקוף כל אזור עם שיער בגוף, כאשר הזקן והגבות מעורבים בשכיחות גבוהה יותר מיתר המקומות. מעורבות של כלל הקרקפת ולעיתים גם התקרחויות בגוף (אלופסיה טוטליס) או של כלל הגוף (אלופסה אוניברסליס) הינה נדירה.

אלפי ישראלים מגלים קרחות בראשם ולא מבינים למה

ממה נגרמת אלופציה אראטה?

אף על פי שאלופציה נחשבת שכיחה באופן יחסי, עד היום איש אינו יודע את הסיבה האמתית להתפרצותה. על פי הסטטיסטיקה, כ-2% מהאוכלוסייה יסבלו ממנה בשלב כלשהו במהלך חייהם, כאשר ברוב המקרים היא מופיעה לראשונה לפני גיל 20 (עד כ- 60% מהמקרים) ורק כ-20% מהחולים יתחילו לסבול מנשירת שיער לאחר גיל 40. זאת ועוד, לא נמצא הבדל בשכיחות המחלה בקרב גברים או נשים או קשר למוצא אתני כזה או אחר. עם זאת, ישנו סיכון מוגבר בקרב בני אותה המשפחה לפתח את המחלה.

עד לשנים האחרונות, הגורם למחלה לא היה ברור, ועלו סברות שונות להתפתחות המחלה, כגון לחץ נפשי, זיהומים, חיסונים ושינויים הורמונליים. בעקבות התפתחויות טכנולוגיות של השנים האחרונות, חלה התקדמות משמעותית בהבנתנו את הסיבות למחלה. כיום המחלה נחשבת כמחלת חיסון עצמי (מחלה אוטאימונית), שבה מערכת החיסון של החולה תוקפת "בטעות" את זקיקי השערה. 

כיום ידוע שבבסיס הנטייה להתפתחות המחלה עומדים גורמים גנטיים המושפעים מבעיות של המערכת החיסונית ובעיות במערכת העצבים. מחקרים שבוצעו לאחרונה מגלים כי שינויים קטנים במספר גנים, שעברו בתורשה מהאם ו/או מהאב, מעמידים את החולה בסיכון מוגבר יותר לפתח את המחלה. עם זאת, כנראה שהנוכחות של השינויים הללו בגנים בלבד אינה מספיקה, ויש צורך בגורם חיצוני נוסף על מנת לעורר את המחלה. עדיין איננו יודעים בוודאות מהם אותם שינויים, או מהו ה"טריגר" להתפתחות המחלה. 

כיצד המחלה משפיעה על אורח החיים?

על אף שהמחלה אינה מהווה סכנת חיים או משפיעה על החולה מבחינה פיזית ומבחינת תוחלת החיים, השלכותיה הנפשיות והפסיכולוגיות עלולות להיות קשות ובעלות השפעה על מגוון תחומי החיים, ולהתבטא בדיכאון או חרדה, במיוחד כשמדובר בילדים. 

בשל בורות הציבור למחלה והעובדה כי חוסר בשיער נקשר באופן כמעט מיידי למחלת הסרטן, איבוד השיער עלול לגרום ליצור בקרב החולים חוסר ביטחון רב, ניתוק הקשרים עם הסביבה, החברים והמשפחה, בעיות בלימודים, אי רצון להגיע לעבודה ועוד.

קראו עוד: נשירת שיער: מתי מדובר בבעיה שדורשת טיפול?

כיצד מטפלים באלופציה אראטה?

קיימות מספר אפשרויות לטפל במחלה, אך אף טיפול אינו יכול למנוע את התפרצות המחלה, או לרפא אותה לחלוטין. בין הטיפולים האפשריים ישנן משחות המכילות סטרואידים, הטובות לטיפול מקומי וניתנות לשימוש ביתי וזריקות סטרואידליות תת-עוריות לאזור חסר השיער. זריקות אלה נחשבות כיום כקו הראשון לטיפול במחלה במבוגרים ונמצאו יעילות להצמחה מחודשת של שיער, אם כי מומלצות לאזורים נקודתיים בלבד.

טיפולים נוספים הינם באמצעות מינוקסידיל כתרחיץ או כקצף, קרם אנתרלין שתפקידו ליצור תגובה דלקתית מתונה באזור המריחה, ובכך להביא לצמיחה מחודשת של שיער, ופוטותרפיה באמצעות קרינה אולטרה-סגולה באמצעות מכונות מיוחדות - טיפול בעל אחוזי הצלחה לא גבוהים. כמו כן, ניתן לשקול טיפול בסטרואידים סיסטמיים, במקרים המערבים אזורים נרחבים של הגוף, הניתנים ככדורים או בזריקה. תרופה נוספת היא הציקלוספורין, הדומה לסטרואידים ומדכאת את מערכת החיסון ולכן אינה מהווה אפשרות מועדפת לטיפול.

עם זאת, במידה והנשירה אינה מאסיבית, לעתים הטיפול הטוב ביותר הוא מעקב בלבד, בהתחשב באחוז הגבוה של צמיחת שיער ספונטנית. מעבר לכך, חשוב לתמוך בחולים מבחינה נפשית ופסיכולוגית, הן על ידי קבוצות תמיכה או בעל מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר.

אחת הדרכים היעילות להקל על החולים ולהשיב את הביטחון העצמי שלהם היא חבישת פאה. כיום שוק הפאות מפותח ביותר ומציע פאות משיער אמתי, אשר נעשות בהתאמה אישית לחולה ונראות טבעיות ואותנטיות לחלוטין. 



האם המאמר עניין אותך?

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום
ד"ר שירן רייס הוס
ד"ר שירן רייס הוס עור ומין
ד"ר עומר טהה
ד"ר עומר טהה עור ומין
רופא בכיר במחלקת עור, אחראי מרפאת גידולים, אחראי חדר ניתוח אמבולטורי - דרמטוכירורג, ביה"ח בילינסון
ד"ר עדי נוסרטי פרצ'יק
ד"ר עדי נוסרטי פרצ'יק עור ומין
רופאת עור בכירה בבית החולים בלינסון
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

שאלות מתוך פורום השתלת שיער

X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו