מחלה אוטואימונית

תשובה: פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה להופיע בכמה מצבים. השכיח ביותר הוא מחלת גרייב, מחלה אוטואימונית (חיסון עצמי) בה הגוף מייצר בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים לה לפעול באופן מוגבר ולייצר עודף של הורמוני הבלוטה. מצב נוסף בו מופיע עודף של הורמוני בלוטת התריס הוא כשמתחילה מחלה אוטואימונית הפוכה, הנקראת מחלת השימוטו. במחלה זו, הגוף מייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים דווקא להפסקת ייצור ההורמונים. במחלה זו ישנו חסר של הורמוני התריס, אך לעיתים, בשלב הראשון של המחלה, יש דווקא עלייה זמנית של הורמוני התריס ולאחר מכן מתרחשת הירידה. ברוב המקרים החסר הוא קבוע, אך הטיפול במצב זה הוא פשוט מאוד, על ידי נטילה של הורמוני בלוטת התריס בכדור פעם ביום. הממצאים בבדיקות האולטרסאונד, המיפוי והנוגדנים החיוביים - כולם מצביעים יותר לכיוון אבחנה של מחלת השימוטו ולא לאבחנה של מחלת גרייב. שתי מחלות אלו הן למעשה סוג של דלקת, לכן אין סתירה בין מחלת השימוטו או דלקת של בלוטת התריס. תירוגלובולין (Thyroglobulin) זהו החומר המצוי בתוך בלוטת התריס, וממנו מיוצרים הורמוני התריס T3 ו- T4. הרמה בבדיקתך תקינה (רמתו התקינה בדם ביחידות של ng/ml היא 20-1). רמה גבוהה מופיעה במקרים של סרטן של בלוטת התריס ובמחלת גרייב (פעילות יתר של בלוטת התריס). מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים צעירות, והריון הוא בהחלט טריגר אפשרי למחלות אוטואימוניות. רקע משפחתי הוא שכיח במקרים רבים, אך אינו הכרחי, המחלה יכולה להופיע גם במי שאין לו רקע כזה. לא ציינת אילו תרופות את לוקחת. אני ממליצה שתפני מיידית לרופא הנשים שלך לוודא שאכן מותר לקחת את התרופות שאת נוטלת בזמן הנקה. תוכלי למצוא מידע רב על מחלות בלוטת התריס בדפים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_061802_3.htm

תשובה:

הבחירה להתחיל בטיפול יכולה להיות החלטה קשה. לימוד על אודות אפשרויות הטיפול העומדות בפניכם ודיון בהם עם רופא המשפחה היא הצעד הראשון בהחלטה באיזה טיפול להתחיל. גורמים אחרים שיש לשקול הם היעילות, תופעות הלוואי, אורח חייכם הנוכחי ואופן מתן הטיפול.

תשובה: אימונואלקטרופורזה היא שיטת בדיקה בה מריצים את חלבוני הדם על שדה חשמלי, בו הם נעים בהתאם לגודלם ומשקלם, וכך ניתן להפריד בין מרכיבי הדם השונים. אני משערת כי בבדיקת כימיה של הדם קיבלת ערך חלבון גבוה, ועל מנת לזהות מהו המרכיב החלבוני שיש עודף ממנו ביצעו את הבדיקה. חלבוני הדם מורכבים מאלבומין ומגלובולין. הקבוצה הגדולה והעיקרית מתוך הגלובולינים הם האימונוגלובולינים, שהם הנוגדנים - החלק ממערכת החיסון שנועד להילחם בפולש זר שחדר לגוף. ישנם 4 סוגי נוגדנים: IgM, IgG, IgE, IgA. ה- IgM וה- IgG משמשים בעיקר לאבחון וניטור מחלות זיהומיות והמצב החיסוני של הגוף נגד מחלות. IgE משמש בעיקר לזיהוי ומעקב אחר אלרגיה לחומרים מסויימים. IgA משמש במבחני אלרגיה ובאבחון מחלת צליאק. ישנם מצבים בהם יש ייצור מוגבר ולא תקין של נוגדנים מסוג מסוים. מצבים אלה כוללים מחלות של מערכת החיסון (לדוגמה מחלות אוטואימוניות בהן הגוף מייצר נוגדנים נגד מרכיבים שלו עצמו, כדוגמת זאבת), ומחלות מערכת הדם כדוגמת מיאלומה. עליך לפנות לייעוץ המטולוג. לא מסרך מידע מלבד תוצאות הבדיקה, ולכן התשובה כללית בלבד. יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות, כמו בדיקת המוגלובין, בדיקת רמת סידן בדם, בדיקת חלבון בשתן, צילום רנטגן של השלד, בדיקת שקיעת דם, בדיקת CRP, בדיקת נוגדנים ספציפיים ועוד, לפי שיקול דעתו של הרופא. בברכת בריאות שלמה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

תשובה:

איננו יודעים מה גורם לזאבת. אין למחלה מרפא, אולם ברוב המקרים ניתן לשלוט בזאבת. נדמה לעתים שזאבת עוברת במשפחה, דבר המצביע על כך שהמחלה עשויה להיות תורשתית. אולם נשיאת הגן של המחלה אינו כל הסיפור. הסביבה, אור השמש, מתח ותרופות מסוימות עלולים כולם להצית תסמינים באנשים מסוימים. אנשים אחרים, החולקים את אותו מטען גנטי, עשויים שלא לפתח תסמינים כלשהם למחלה. החוקרים מנסים לגלות מדוע.