אלכוהול יכול למנוע מחלות לב, בתנאי שיש את הגן הנכון

אנשים השותים כמויות מתונות של אלכוהול, ואשר נושאים גן מסוים
השולט על הקצב שבו האלכוהול מתפרק בדם, נמצאים בסיכון נמוך יותר
להתקף לב, מאשר אלו אשר נושאים צורה אחרת של הגן. כך מדווחים חוקרים
בגיליון האחרון של ה New England Journal of Medicine. תוצאות המחקר
מדגימות כיצד אפשרית תגובה בין גורמים סביבתיים לגורמים גנטיים.

במחקר ארוך הטווח השתתפו יותר מ 1000 גברים. נמצא כי אלו אשר צרכו
אלכוהול בצורה מתונה, ואשר נשאו שני עותקים של גן מסוים - אלכוהול
דהידרוגנאז (ADH3) 3 - היו בסיכון נמוך יותר ללקות בהתקף לב לעומת
אלו אשר היו ללא עותק של גן זה או בעלי עותק אחד של הגן. גן זה שולט
על המהירות שבה אלכוהול מתפרק בדם, או מחומצן.

באופן כללי, הגברים אשר שתו לפחות פעם אחת ביום היו בעלי סיכון
נמוך יותר לפתח מחלת לב מאשר אלו אשר שתו פחות מפעם בשבוע. אולם,
ההשפעה המשמעותית ביותר נראתה בקרב שתיינים מתונים אשר נשאו שני
עותקים של צורה מסוימת של הגן ADH3 - אותה צורה האחראית על חלבון
אשר מחמצן אלכוהול בקצב איטי. ל"מחמצנים האיטיים" הייתה ירידה של
86% בסיכון לפתח מחלת לב, והם גם היו בעלי הרמות הגבוהות ביותר של
כולסטרול מסוג HDL ("הכולסטרול הטוב"). אותו קשר בין גן ה ADH3,
צריכת אלכוהול, ורמות HDL נמצא במחקר אחר אשר ערכו החוקרים, ואשר
כלל 325 נשים לאחר גיל המעבר.

החוקרים טוענים כי ההבדלים ברמות ה HDL בין אנשים עם סוגים שונים
של הגן יכולים להסביר באופן חלקי את הסיכון ללקות בהתקף לב. גם לקצב
שבו אלכוהול מתחמצן יש תפקיד.

העובדה כי ה"מחמצנים האיטיים" היו בעלי הסיכון הנמוך ביותר ללקות
בהתקף לב מצביעה על כך שאלכוהול עצמו, ולא תוצר שלו המשתחרר בזמן
השבירה, אחראי להבדלים שנראו בין המשתתפים במחקר. ידוע כי אלכוהול
עובד גם בדרכים אחרות, וייתכן שכל דבר המשפיע על קצב המטבוליזם של
אלכוהול משפיע על מסלולים אחרים שבהם אלכוהול עובר מטבוליזם, ואשר
עדיין אינם ידועים לנו.

[01/03/2001]