מחקר מצא: פעילות גופנית מאומצת עשויה לפגוע בחיי המין

חיי מין בריאים הם חלק בלתי נפרד מעולמו של האדם ומהווים נדבך משמעותי בקביעת איכות החיים, עד כדי כך שהמוח האנושי התפתח במטרה לספק לעצמו שלושה מרכיבים בסיסיים, כשהראשון ברשימה הוא מין (השניים האחרים הם שינה ומזון). מכיוון שהחשק למין בגברים קשור לריכוז הטסטוסטרון בדם, גברים רבים מבקשים להעלות את רמות הטסטוסטרון בגופם, כשאחת מהשיטות היעילות ביותר הן ביצוע פעילות גופנית מאומצת. אך האם יותר פעילות זה בהכרח יותר טוב? מסתבר שלאו דווקא: מחקר חדש שהתפרסם בחודש שעבר מצא שדווקא אלו שפוקדים את חדר הכושר, מסלול הריצה או שבילי האופניים בתדירות גבוהה מהמומלץ ומבצעים אימונים עצימים עלולים לסבול יותר מליבידו נמוך וחוסר רצון, או חוסר יכולת, לקיים יחסי מין.

רוב המחקרים שהתבצעו בתחום עד היום התרכזו בנשים, ומצאו שפעילות גופנית עצימה (כמו במקרה של מתעמלות קרקע תחרותיות או מרתוניסטיות) יכולה להוביל לשינויים לירידה בריכוז השומן בגוף, עד לכדי הפרעות הורמונליות, הפסקת הווסת וקושי להכנס להיריון. אך המדע כמעט ולא התרכז בגברים בגלל הסברה הרווחת שהגבר הוא "חזק ועמיד" יותר למאמצים גופניים, ולכן אין סיכוי שאימונים אינטנסיביים ישפיעו על הרצון שלו לקיים יחסי-מין. מעבר לכך, מחקרים קודמים הראו שפעילות גופנית דווקא מגבירה את ייצור הטסטוסטרון. מאידך, המחקרים הללו בחנו שינוי בריכוז הטסטוסטרון בדם לאחר לפעילות גופנית, מה שניתן למדוד בקלות יחסית, אך הם לא בחנו הבדלים ברגשות, בעוררות ובהתנהגות המינית, מדדים קשים לבדיקה שכנראה יש להם קשר חזק יותר לליבידו הגברי.

עצימות גבוהה – ליבידו נמוך

המחקר, שהתפרסם בכתב העת של הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט, בדק אתלטים מתחום הסיבולת (רצים, רוכבים וטריאתלטים). החוקרים יצרו שאלון, שמעבר לשאלות "בנאליות" כמו בריאות כללית והיסטוריה רפואית – כלל גם שאלות "פיקנטיות" כמו תדירות החשיבה על מין, תדירות קיום יחסי המין ורמת שביעות הרצון מחיי המין בזמן אימונים ובזמן פגרה.

כ- 1,100 גברים השתתפו במחקר, רובם ספורטאים ותיקים. לאחר הצלבת מידע ותקנון התשובות לפי אורך האימונים, רמת העצימות וגיל (גברים מבוגרים יותר נוטים לגלות פחות עניין במין), מצאו החוקרים מגמה ברורה: הגברים שדיווחו על שגרת אימונים קצרים וקלים היו בעלי ליבידו גבוה יותר מהגברים שביצעו בעיקר אימונים ממושכים או אינטנסיביים. 

עורך המחקר סיכם אותו במשפט: "יש קשר בין פעילות גופנית עצימה לליבידו נמוך". אומנם על פניו נראה שמדובר במסקנה ראויה, אך יש לזכור שלמחקר יכולות להיות מספר בעיות. ראשית, המחקר בדק מתאמנים בסוג אחד של פעילות (פעילות אירובית) ולא חקר מתאמנים מתחומים אחרים, כמו פאוורליפטינג או מתאמנים בחדר הכושר לצורך היפרטרופיה. בנוסף, מי שענו על השאלות היו גברים החברים בקבוצת אתלטיקה, שאליה מגיעים מראש רק הסמי-מקצוענים. ניתן גם להתווכח האם שאלון שכזה מבטיח איסוף מידע מהימן והאם הנבדקים דיווחו אמת, ולבסוף – 1,100 גברים הם מדגם קטן מדי, ויכול להיות שאם כמות הנבדקים היתה גדולה יותר התוצאות לא היו כה מובהקות.

קראו עוד:  תשוקה ירודה, דיכאון ועצבנות: הכל על טסטוסטרון נמוך 

מנסים להיכנס להיריון? הורידו את עומס האימונים

אומנם ליבידו אינו קשור בהכרח לפוריות, אך ישנו חוט מקשר בין השניים ולא ניתן לכתוב על האחד מבלי להזכיר את השני. זוגות עם ליבידו גבוה יותר נוטים לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה יותר וכך הסיכוי שלהם להכנס להיריון גבוה יותר. אך מה קורה כאשר שני בני הזוג מעוניינים בהיריון, ולא מצליחים להשיג אותו למרות ניסיונות חוזרים ונשנים?

 הנתונים מצביעים על כך ש-15% מהזוגות סובלים מ"בעיית פוריות", כלומר חוסר יכולת להכנס להיריון לאחר שנה של קיום יחסי מין מלאים ללא שימוש באמצעי מניעה (אם האישה בת 35 ומעלה – מסגרת הזמן מתקצרת לחצי שנה). בעבר היה נהוג "להאשים" את האישה באי הצלחה להכנס להיריון, אבל כבר שנים ידוע שכ-50% מהמקרים של חוסר פריון - מקורם בגבר. בחמישים השנים האחרונות נצפתה ירידה קבועה באיכות הזרע של גברים ברחבי העולם, עד כדי מצב שמה שפעם נחשב "איכות נמוכה" הוא היום הנורמה, והמגמה הזו עוד ממשיכה. 

מחקר מצא: הגברים שדיווחו על שגרת אימונים קצרים היו בעלי ליבידו גבוה יותר מגברים שביצעו אימונים ממושכים

לגזור ולשמור: 8 המלצות לשימור ושיפור הפוריות

1. צרכו כמות מספקת של חלבונים (בעיקר חומצת האמינו קרניטין), ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. מעבר לייצור הזרע, תזונה בריאה תורמת גם להאטה בקצב ההתקדמות של אתרוסקלרוזיס (שקיעה של פלאק בדופן כלי הדם) וכך העורקים שמובילים דם לפין נשארים פתוחים ופנויים להובלת דם ויצירת זקפה.

2. הימנעו משפיכה, על ידי יחסי מין או אוננות, לפחות 48 שעות לפני המשגל. נמצא שקיום יחסי מין אחת ליומיים תורם לנפח שפיכה גדול יותר וסיכוי טוב יותר להיכנס להיריון.

3. הימנעו משימוש בתחתונים או בוקסר צמודים, והעדיפו תחתונים מרווחים מבד נושם. שק האשכים נמצא מחוץ לגוף מסיבה מסוימת, שכן תהליך הייצור של תאי הזרע דורש טמפרטורה נמוכה מטמפרטורת הגוף. לחיצה של האשכים כלפי הגוף בתחתונים צמודים פוגעת בייצור תאי הזרע.

4. הפסיקו לעשן, שכן עישון פוגע בייצור תאי הזרע במגוון דרכים. בנוסף מומלץ להמנע מכמויות גבוהות של אלכוהול (יותר משתי מנות משקה חריף ליום).

5.טפלו ב"תסמונת מטבולית": השמנה, יתר לחץ דם וסכרת. כל אחד מאלה עלול להוריד את איכות הזרע, ושילוב שלהם הוא קטלני במיוחד.

6. הקפידו על פעילות גופנית, אבל בחוכמה: אל תתאמנו לתחרות בזמן שאתם מנסים להכנס להיריון, או שתוותרו על אימונים עצימים במיוחד. ישנם ענפי ספורט בעלי סיכון מוגבר לירידה בפוריות, כמו רכיבה על אופניים, ולכן מומלץ להמנע מהם. בנוסף יש להקפיד על שינה מספקת, שכן פעילות גופנית בעצימות גבוהה לא תמיד תשפיע לחיוב על חיי המין (עייפות כרונית וכאבים במערכת שלד-שריר יכולים למנוע מהספורטאי לקיים יחסי מין). 

7. שלבו אימוני התנגדות (משקולות): מחקרים מצאו שאימוני משקולות עם מספר חזרות קטן ומשקל גבוה מעלים את ריכוז הטסטוסטרון בדם עד ליממה לאחר האימון.  

8. הירגעו: סטרס הוא אחד האויבים הכי גדולים של הגוף, והשפעתו על הזרע היא שלילית ביותר. ביצוע פעילות אהובה, מדיטציה או שיחה עם בן הזוג או חבר קרוב יכולים להוריד את רמת החרדה ולהגביר את ההנאה מחיי המין, להעלות את הליבידו ולשפר את איכות הזרע.