לא רק ריטלין: הטיפול האלטרנטיבי שיסייע בהתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז היא כבר מזמן לא תופעה נדירה, ואנו שומעים עליה באופן תדיר מכל כיוון. בזמן שילדים רבים סובלים מהפרעת קשב
אמתית, לעיתים עלולה להתקבל התוויה זו באופן מהיר ולא תמיד מדויק. 

הפרעת קשב וריכוז מתבטאת במגוון מאפיינים, בהם קושי לשמור על קשב מתמשך לאורך זמן, פעלתנות יתר והתנהגות אימפולסיבית.  באופן מסורתי, אבחון ההפרעה מתבצע באמצעות סדרת בדיקות שנועדו לבחון האם קיימים ביטויים התנהגותיים ותפקודיים שיכולים להעיד על קיומה של הפרעה. בדיקות אלו נערכות לרוב על ידי רופא (פסיכיאטר או נוירולוג), או על-ידי פסיכולוג קליני. גורמים אלה מתמחים באבחון ההפרעה, המסתמך בין היתר גם על חוות דעת של גננות או מורים מהמסגרת החינוכית בה נמצא הילד. 

 כאשר מתקבלת האבחנה על אודות הפרעת קשב וריכוז, ברוב המקרים הילד יופנה לקבלת טיפול תרופתי. חלופה זו נחשבת פעמים רבות כבחירה הראשונה לטיפול בהפרעת קשב. למרות שהתרופות עשויות לעזור בהתמודדות עם השלכות ההפרעה, לעיתים ניתן לטפל בה בדרכים אחרות שאינן כוללות שימוש בתרופות. 

במהלך האבחון המסורתי, המקור הביולוגי של הפרעת הקשב אינו ידוע במלואו. הלכה למעשה, האבחון מתבסס על ההנחה כי מקור ההפרעה נעוץ בחוסר איזון כימי במוח והטיפול בה נועד כדי למתן את הסימפטומים השונים. 

הנוירולוגיה התפקודית, אשר עוסקת בהבנת אופן פעילות המוח, גורסת כי אם הזרקור אינו מופנה אל שורש הבעיה הפתרון המוצע יהיה חלקי. על כן, על פי גישה זו, המטרה היא לאבחן את המקור להפרעת הקשב והריכוז ובהתאם לו למצוא דרכים שיסייעו בשיפור יכולותיו ללא שימוש בפרמקולוגיה כלל.

מה גורם להפרעת קשב וריכוז?

1. איזון בין חלקי המוח 
ישנו גוף מחקרי הולך וגדל המצביע על קשר בין חוסר איזון בין חלקי המוח השונים לבין התפתחות של הפרעות נוירולוגיות. מחקרים אלו מצאו כי הפעילות החשמלית בהמיספרה המוחית הימנית בקרב אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז נמוכה יחסית, זאת בהשוואה לפעילות המתקיימת בהמיספרה השמאלית. 

הפעילות המוחית הנמוכה נמצאה בעיקר באזורים בהן מעורבים מעגלים של קשב, תשומת לב, תכנון ואינהיביציה (עיכוב פעולה), ויתכן כי היא זו אשר מובילה לייצור מופחת של דופמין במערכות מסוימות ולהופעת הביטויים המוכרים לנו כהפרעת קשב וריכוז. במקרים בהם ניתן לזהות את אזורי המוח בהם הפעילות המוחית נמוכה יותר, יש אפשרות לשנות את דפוס הפעולה וכך לטפל בביטויה של הפרעת הקשב והריכוז.

2. התפתחות לקויה של מערכת העצבים
כאשר תינוק נולד, הוא מתנהל במציאות על בסיס רפלקסים הישרדותיים אשר מאפשרים לו להתקיים בעולם עד שהוא יוכל להתנייד בכוחות עצמו. רפלקסים אלו נשלטים על ידי מרכזי המוח הפרימיטיביים יותר והם אמורים להיעלם או להשתנות במהלך ההתפתחות, עד סוף השנה הראשונה לחייו. במקרים בהם רפלקסים אלו אינם נעלמים, הם מפריעים לפעילות המוחית התקינה וגורמים לקושי בעיבוד שטף המידע. קיום הרפלקסים ההישרדותיים לאחר השנה הראשונה לחיים יכול גם הוא להוות מקור למחסור בדופמין, כמו גם לעיכובים התפתחותיים, שפתיים, רגשיים ואקדמיים. באופן מפתיע, ניתן לראות ביטוי של רפלקסים אלו בילדות ובהתבגרות. 

3. ריבוי גירויים
העולם המודרני מאופיין בשטף של גירויים, ולשם קליטה ועיבוד שלהם על ידי המוח יש צורך בהפרשה מוגברת של דופמין. כיום, ילדים נמצאים שעות רבות בסביבה מרובת גירויים (כמו משחקי מחשב וטלוויזיה), וכאשר הם נמצאים בסביבה סטטית יותר שאינה מלאה בגירויים חזותיים, כמו לדוגמה כיתת הלימוד, כמות הדופמין המופרשת יורדת. ירידה זו ברמות הדופמין גורמת לילד להרגיש משועמם ועלולה להוביל להתפתחות של תסמינים דומים לאלו המאפיינים הפרעת קשב. 

מהו הליך האבחון המקיף המוצע בתחום הנוירולוגיה התפקודית?

ההליך הדיאגנוסטי שמבצע הנוירולוג התפקודי הוא הליך מקיף שנועד לאיתור המקור שהוביל להתפתחות התסמינים של הפרעת הקשב. לאחר ביצוע של מבחן ממוחשב, מתבצעות מספר בדיקות נוירולוגיות מוכרות המיועדות כדי לבחון האם נותרו לילד רפלקסים פרימיטיביים שהיו אמורים להעלם בינקות והאם ישנו איזון בין שתי ההמיספרות המוחיות בדיקות אלו מסייעות בקבלת תמונה מלאה על פעילותו התקינה והאב-נורמאלית של המוח. לאחר ניתוח תוצאות האבחון, המאבחן מתכנן אסטרטגיית טיפול בשיתוף עם הילד ועם משפחתו.

האם בכל מקרה של הפרעת קשב מומלץ לנסות לטפל באמצעות טיפול תרופתי? 

כפי שהוזכר לעיל, תחום הנוירולוגיה התפקודית עוסק בהבנת אופן פעילות המוח ובמציאת דרכים שיסייעו בשיפור יכולותיו ללא שימוש בפרמקולוגיה.  בכל הנוגע להפרעת הקש והריכוז, הנוירולוגיה התפקודית מבקשת לחזק אזורים שונים במוח בהם יש פעילות פחותה באמצעות תרגילי אימון גופני וקוגניטיבי ללא צורך בהתערבות תרופתית. מדובר בסוג של 'אימון כושר' למוח שמתבצע על ידי גירוי של כמה חושים במקביל, כמו גם בעזרת בטכניקות שונות המסייעות בשיפור שיווי המשקל, הקואורדינציה ותנועות העיניים של הילד. 

מהו מהלך הטיפול?