דיכאון עם סיבות

במקרה שלי, לפני ארבע שנים, נתקפתי מחשבות אובססיביות ומדכאות, בעניין של הדתי, כשהרגשתי שאני לא מאמין, אבל לא יכול להפסיק להיות דתי. המצב הזה גרם לי למצב נפשי מאוד קשה וגם אני התלבטתי כל הזמן האם זו בעיה נפשית או שיש לי סיבות אמיתיות למצב. ככה הגעתי למצב של סבל בלתי נסבל וחוסר תפקוד מוחלט. גם לי תמיד הייתה נטייה למצבי רוח וכדומה, אבל אז לפני ארבע שנים הכל החמיר בצורה קיצונית. ככה הגעתי לפסיכיאטר, שאבחן אותי חד משמעית כסובל מ-OCD והפרעת חרדה והמצוקה שלי הייתה כל כך קשה שהוא אפילו הציע לי להתאשפז. לא הסכמתי, אבל התחלתי עם טיפול תרופתי. לצערי, הגוף שלי לא הגיב כמו שצריך כמעט לשום טיפול והשיפור במצבי היה זמני בלבד. כשהייתה לי שוב החמרה המשכתי לשגע את הפסיכולוג והפסיכיאטר בשאלה "האם אני באמת צריך טיפול או שהבעיה בזה שאני דתי", שאלה שבעצם נבעה מ-OCD, שגרם לי להטיל ספק בכל דבר באשר הוא. עם הזמן הספקות, החרדות והדכאונות לא ממש עברו לי, אבל הם שינו נושא ואינם יותר בנושא הדתי וגם אם אני מרגיש ספקות בנושא הדת, פתאום אני שם לב שאני לא מתעסק בהם יותר והם לא מטרידים אותי ובמקום זה מטרידים אותי דברים אחרים. בשנים האחרונות ניסיתי כל מיני טיפולים שעזרו באופן חלקי בלבד ועכשיו אני אמור להתחיל טיפול יותר אינטנסיבי בתקווה שיעזור לי. מה שעוד רציתי להגיד ש"לפרק חבילות ולשרוף גשרים" זה לא פתרון וחבל להרוס משפחה. יש סיכוי גדול שה-OCD הוא זה שגורם לך כל כך הרבה ספקות ולכן כדאי להתאמץ לקבל עזרה מקצועית.

לדוד שלום, התיאור שלך לגבי "התקיעה" הןמבחינת הדת והן מבחינת האישה נשמע כהפרעה כפייתית. אני סבורה שיש מקום לעשות ניסיון טיפולי עם תרופה מקבוצת ה-SSRI'S במינון גבוה. בדרך כלל לוקח כחודשיים עד שלושה עד שרואים שיפור. בנוסף, לאחר שמתחיל שיפור יש מקום להוסיף טיפול ב-CBT (טיפול התנהגותי קוגניטיבי). הדת כנושא ל-OCD הינה תופעה ידועה וכפי שכתב לך גיל, נושא ה-OCD יכול להתחלף עם הזמן. אין זה חשוב כלל מה הנושא של ה-OCD, חשוב לטפל בו. בברכה, דר' קרני רובין

לגיל שלום, נהנתי לקרוא את דברייך ואני מסכימה עם כל מה שכתבת. בברכה, דר' קרני רובין