דילמה וכאב

לא לוותר הייתי בדיכאון שבע שנים רצוף רציתי לוותר מספר פעמים . בזכות בעלי לא וייתרנו ואני עם התרופה הנכונה כבר ארבע שנים וחיה באושר!!!!

תודה. אם ונלפקסין וציפרלקס נוסו כבר ולא מתאימות. מה אפשר לקחת במקום? בנוסף לוקחת למיקטל 200 שעדיין לא נפתרתי ממנו. האם מקובל לתת תרופה מאותה משפחה של אפקסור או סוג שונה ואיזה. תודה מראש

למיכל שלום, בשום פנים אסור לך לוותר. ככלל, אינני ממליצה על אשפוז גם כשיש דיכאון מאג'ורי קשה אלא אם יש סכנה אובדנית ממשית ואין תמיכה. במצב בו הונלפקסין לא עזר (באיזה מינון קיבלת וכמה זמן?) וכך גם הציפרלקס (באיזה מינון וכמה זמן?) הייתי מנסה טיפול בסימבלטה ועולה במינון עד ל-120 מ"ג. במידה וטיפול זה אינו עוזר כאשר את על המינון המקסימאלי כשלושה עד ארבעה שבועות ניתן לעשות הגברה של הטיפול באמצעות 2.5 מ"ג של אביליפיי. במידה ואינך ביפולרית איני רואה טעם בלמיקטל והייתי מפסיקה אותו בהדרגה. מאוד חשוב לוודא שבלוטת התריס שלך פועלת כתיקנה כי במידה ולא, לא ניתן להגיע לרמיסיה שלמה. במידה ואת מעוניינת, באפשרותך לפנות אלי טלפונית לנייד 0503242021. במידה ולא אענה, אנא השאירי הודעה ואחזור אלייך בהקדם. עוזר לי כאשר מתקשרים מהטלפון אליו רוצים שאחזור. ניתן לשלוח גם SMS. בברכה, דר' קרני רובין

ראשית תודה. כשלוש שנים הייתי מטופלת בציפרלקס.נדמה לי שהגעתי לשלושים מג. היתה התדרדרות והוסיפו את הלמיקטל. לפני חצי שנה החלה הדרדרות נוספת. ירדתי מהציפרלקס והתחלתי עם הונלפקסין. כרגע במינון של 2.5 כדורים של 75 גרם. דווקא מאתמול יש הטבה. ל יודעת כמה זמן זה יחזיק. ניסיתי להוריד למיקטל ב25 גרם ושוב היו נפילות חזקות ולכן הרופאה שלי העלתה חזרה ל200 מג שזה המינון שלקחתי. פרט לדכאון אין בעיה בבלוטת התריס או בעיות אחרות. הנפילות הן ככ חזקות שנאלצת להחזיק חזק כבר חצי שנה ולא לעשותמלעצמי משהו. אני לא רוצה להתאשפז. לא עבורי..עם זאת הכאב הוא נוראי וחזק ובלתי אפשרי.כמה זמן היית נותנת לונלפקסין?האם עצירות היא חלק מתופעות הלוואי. עוד מחשבות? תודה רבה

ראשית תודה. כשלוש שנים הייתי מטופלת בציפרלקס.נדמה לי שהגעתי לשלושים מג. היתה התדרדרות והוסיפו את הלמיקטל. לפני חצי שנה החלה הדרדרות נוספת. ירדתי מהציפרלקס והתחלתי עם הונלפקסין. כרגע במינון של 2.5 כדורים של 75 גרם. דווקא מאתמול יש הטבה. ל יודעת כמה זמן זה יחזיק. ניסיתי להוריד למיקטל ב25 גרם ושוב היו נפילות חזקות ולכן הרופאה שלי העלתה חזרה ל200 מג שזה המינון שלקחתי. פרט לדכאון אין בעיה בבלוטת התריס או בעיות אחרות. הנפילות הן ככ חזקות שנאלצת להחזיק חזק כבר חצי שנה ולא לעשותמלעצמי משהו. אני לא רוצה להתאשפז. לא עבורי..עם זאת הכאב הוא נוראי וחזק ובלתי אפשרי.כמה זמן היית נותנת לונלפקסין?האם עצירות היא חלק מתופעות הלוואי. עוד מחשבות? תודה רבה

את הונלפסקין..העליה לכדור וחצי עשיתי לפני שבועיים. בתוך התהליך חוץ משלושה ימים ועד אתמול המצב היה גרוע. שום שינוי אלא רק החמרה. כמה זמן נותנים למינון להשפיע. ?אתמול העלתי ל 225 מג. .. למה את לא ממליצה על אישפוז. דעתי כדעתך אבל מעניינת אותי הסיבה . הרופאה שלי טוענת שאם חוששת לחיי אני חייבת להתאשפז. התאבדות או אשפוז התשובה תמיד תהיה אשפוז. זה ברור לי. אבל ממשיכה להלחם. יש לי חיים מלאים וילדים לגדל. הבעיה היא כשהירידה מתחיל התחושה של הכאב נורית. הכאב עמוק ולא מרפה. לא ביום ולא בלילה. המציאות משתנה וקשה להאמין שהמציאות של השחור והכואב היא רק זמנית.זה בלתי אפשרי לחשוב אחרת. חוץ מתחושת הכאב מתלוות שתי תחושות. האחת שעומדת להשתגע והשניה שאף אחד לא מבין ולא יכול לעזור. משפחתי בסוד העניין ומנסה לסייע. כאמור מקווה שלא תהיינה נפילות. זה פשוט נורא להגיע למחשבות של כאב וסיום החיים. תודה על התייחסותך

הכוונה למשפט הראשון הוא שניים וחצי כדורים. כרגע כיומיים עם 225 מג.

למיכל שלום, למעט השמירה, וגם זה בספק, אין יתרונות לאשפוז על טיפול אמבולטורי. במידה ויש משפחה תומכת אינני חושבת שלאשפוז יתרונות אלא רק חסרונות. טיפלתי במטופלים רבים עם דיכאון ודיכאון עמיד ובמהלך כל השנים הללו שאני פסיכיאטרית אשפזתי שלושה חולים וזאת מחוסר ברירה. לדעתי כל עוד ניתן לסמוך על מטופל שיתריע אם הוא לא יוכל יותר להחזיק מעמד אין מקום לאשפוז, זה רק ייצור טראומה נוספת. זה עניין של פילוסופיה אישית. אין ספק שדיכאון זו המחלה האיומה ביותר שישנה ואנשים בדרך כלל מתקשים להבין את המצב של הסובל\ת ממנה. בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון במידה והן משפיעות הן יכולות לגרום בתחילה להחמרה ורק אחר כך לשיפור. החמרה כזו יכולה להעיד על כך שהתרופה מתחילה לעבוד. לגבי הונלפקסין והויאפקס המינון שבד"כ עוזר כנגד דיכאון הוא 225 - 300 מ"ג. האפקסור שזו התרופה המקורית פעיל בד"כ במינונים של 150 - 225 מ"ג. האם את מקבלת ונלפקסין? ויאפקס? ונלה? התגובה לתרופות נוגדות דיכאון הינה לאחר כארבעה עד שישה שבועות (ארוכים וקשים). במידה ולא משיגים תגובה או משיגים רק תגובה חלקית יש מקום להחליף את התרופה או לשלב תרופות. בשום מקרה אסור להרים ידיים. עצירות הינה אחת מתופעות הלוואי שעלולות להופיע. אני מבינה שתופעת לוואי זו הופיעה אצלך - חשוב שתשתי לפחות 3 ליטר מים ביום וחשוב שתאכלי מאכלים עתירי תאית. בנוסף, ניתן להיעזר ע"י נוזל אלוורה אשר ניתן להשיגו בסופר פארם. בברכה, דר' קרני רובין

כתבת את אשר חושבת. הקושי הגדול הןא שבתחושתי ...בניגוד לרצוני הפנימי..הייתי על סף התאבדות כל הזמן. זועקת לעזרה ולא יודעת מה לעשות. התחושה היא פחד ואובדן שליטה. תוסיפי לזה תחושה שמשתגעת ומשם אני מניחה שביקשו שאם לא יכולה להחזיק אפנה לאשפוז. עדיין נאחזתי ונאחזת שלא ללכת לשם. זה יהרוס את כל מה שבניתי בחיי ויגרום סבל ופחד לילדיי. תשובתך מאד הרגיעה אותי. בתוך שלל העצות המקצועיות חיפשתי משיהו שחושב כמוך אך מניחה שבשל הדאגה לחיי אמרו שאם מרגישה שלא אחזיק אלך להתאשפז. אני לוקחת ונלפקסין. לאור מה שכתבת אני במינון הנכון כרגע ואכן יש הטבה. 225 מג. וזה רק כמה ימים. כל נושא החלפת התרופות לקח 3 חודשים. למי שחולה בדכאון זה אכן סבל בלתי יתואר. קשה לי להאמין שבמה ה21 אין פתרון מייי. איך ניתן לדעתך לבדוק את יעילות התרופה והאם היא עובדת. כרגע לא מרגישה רע. אבל לא יודעת להעריך האם זהו המצב האופטימלי. מרגישה קופצנית ועם חיות. אולי קצת מידי וזה יתמתן. אולי כי המון המון המון זמן הרגשתי ככ רע. האם לדעתך יש לרדת מהלמיקטל. אישית לא אוהבת את התרופה הזו. יש תחושה של השטחת רגשות. מצד שני מתה מפחד מרגרסיה. אפילו לשניה אחת. פעמים רבות לוקח לי זמן להבין שהמצב מתדרדר. שוב תודה על ההתייחסות והתשובות המעמיקות.

כתוב ויפקס

שמינון של 225 צריךמלהתחיל להשפיע תוך שבועיים עד ארבעה? אז השיפור שהיה לכמה ימים עבר. ובכאב התהומי חזר. התרופה במינון זה כשבןע. האם אמורות להיות עליות ומורדות? פוחדת שאעשה משהו לעצמי. ככל שהדכאון מחמי ככה אין לי שליטה עליו ועל הגוף והראש. איך מחזיקים? יש את הדכאוניים השקטים. אצלי זה הפוך והעוצמות מוציאות.מהדעת

תחזיקי מעמד הכאב יעבור בעזרת הכדורים יש אנשים שם שעוזרים כדוגמאות דר קרני

תודה. יש לי הרגשה שאף אחד לא מבין את חומרת המצב. יטדעת שצריך להחזיק. עושה הכל על מנת להחזיק אבל זה מטריף אותי. חסרת שליטה על מחשבות של סיום החיים ופגיעה עצמית. לא עשיתי אף אחד מהם. מפחדת שאם אתחיל אוהב את זה. הכאב ככ גדול והעוצמות ככ גדולות שמרגישה שכלום ל יעזור. משתגעת מכמות המחשבות הרעות. בתוך הכאב לא מצליחה להזכיר לעצמי שבתקווה ארגיש פעם יטתר טוב. עם המינון החדש העוצמות ירדו מעט אבל עדיין ישנם ימים נןראיים. איך יכול להיות שאדם סובל ככ במאה ה21 ואין מזור. מליון מחשבות קשות וכואבות ועם זה ממשיכה כבר חצי שנה...כמה עוד אפשר???

למיכל שלום, ייתכן ויש מקום להעלות את הויאפקס ל-300 מ"ג. גם אם הויאפקס לא יעזור מספיק יש תמיד אפשרות לעשות תגבור של התרופה נוגדת דיכאון. למשל 2.5 מ"ג אביליפיי גורמים לרבים שהם עם דיכאון עמיד לצאת מהדיכאון. מחשבות על התאבדות אינם אותו הדבר כמו ניסיון אובדני וכל עדו את נאבקת אני חשה שניתן לסמוך עלייך שלא תעשי שטויות. הסיבה למשך הזמן הארוך שלוקח לתרופות האלה להשפיע היא שההשפעה היא באמצעות שינוי מבנה מעטפת תא העצב. רק כאשר נעלמת רגישות היתר של מעטפת התא הנגדי מופיע השיפור. אני בספק שבעתיד הקרוב יהיו תרופות שישפיעו מהר יותר ואולם טיפול בנזעי חשמל הוא הרבה יותר מהיר ולמעשה גם יעיל. אינני סבורה שיש מקום בשלב זה לפנות לאמצעי זה כי למעשה לא עברת שום נסיונות של שילובי תרופות אשר מאוד ייתכן שיעזרו. התגובה הקצרה החיובית מעודדת ומצביעה על כך שהמצב לבילי וניתן לשינוי. עמדתי בנושא של חולים דכאוניים עמידים היא שצריך לחזור ולנסות ולנסות ולא להרים ידיים. בסופו של דבר את צריכה רק פתרון אחד ובסוף הוא יימצא. בברכת חג שמח, דר' קרני רובין

על ההסבר המפורט והאמונה בי. אני לא מתכוונת לעשות שום שטות. אבל בתוך הדכאון הכל יכול לקרות. מטופלת אצל אנשים טובים ומקצועיים ועזרתך לא תסולא בפז. שתי שאלות ברשותך. מדוע קבעת שיש לי דכאון עמיד?או שמא הבנתי לא נכון. החליפו לי את הויפקס הרגיל ב xr האם יש הבדל בינהם? עברו כשבועיים עם 225 מג. הפסיכיאטרית שלי רוצה לחכות עוד שבועיים ולראות מה המצב. אבל לא מתכוונת להעלות מינון. אלא אם לא יעזור להחליף תרופה. האם את יכולה לשער מדוע?מבינה ממך שכמה ימים טובים שהיו הם סימן לבאות...מקווה כך. תודה על התשובות האופטימיות והמעמיקות

להחזיק מעמד

ממפוחדת ממה עובר לי בראש. כמה זמן עוד ניתן לחכות. יןדעת שצריך לחכות. אבל אף אחד לא יודע עד מתי. בא לי פשוט להעלם

ראשית, ישנו עיקרון יסוד בתרופות אנטי-דיכאוניות, שלא מפסיקים/מחליפים תרופה עד שלא מגיעים למינון מקסימלי ושוהים בו למשך מס' שבועות. מינון מקסימלי לויאפקס הנו 375 מ"ג. שנית, מהשילובים היותר נפוצים הנו ויאפקס+וולבוטרין או פחות נפוץ: ויאפקס+אדרונקס. האם הציעו לך? שלישית, בויאפקס XR מניסיון שלי כדאי לחלק את המנה היומית לשניים, בהפרש של כ-7-8 שעות. 225 מ"ג הייתי לוקח כך: 150 בבוקר (ב-8 בבוקר למשל) ו-75 מ"ג בשעות הצהריים המאוחרות (ב-15:00). בהצלחה.

למיכל שלום, ראשית, לא קבעתי שיש לך דיכאון עמיד. הזכרתי את הנושא בנושא של עמדתי נגד אשפוזים אפילו בחולים קשים אלו ונתתי דוגמאות לשילובים שיכולים לעזור במידה והויאפקס אינו עוזר. אולי כדאי שתקראי שוב את מה שכתבתי. אשר לויאפקס לעומת ויאפקס XR - היתרון העיקרי של הויאפקס XR הוא שהוא משפיע 24 שעות ולכן לוקחים אותו פעם ביום ואילו את הויאפקס הרגיל צריך לקחת פעמיים ביום. אינני יכולה לענות בשמה של הרופאה שלך. כל מה שאני יכולה להגיד זה מה אני הייתי עושה ואני הייתי בכל זאת ממצה את התרופה ועולה עד 300 מ"ג. בנוסף, לא הייתי רצה להחליף את התרופה אלא הייתי מנסה קודם כל לשלב אותה עם דברים אחרים וזה תלוי קצת ברקע ובהיסטוריה שלך עם איזה תרופה. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, אין ברירה ואסור לך להרים ידיים. קשה להגיד אם בתוך 3-4 שבועות תרגישי יותר טוב ומספיק טוב אך יש עוד אופציות רבות. יש לך ילדים ואת חייבת לחשוב עליהם ולדעת, כפי שכתבה לך אלינה שבסופו של דבר יימצא הפתרון. בברכה, איתך, דר' קרני רובין

האיכפתיות והמקצועיות שלך נשמעים עד לכאן. ועל כך מןדה. נראה עוד 3 שבועות מה יקרה. איך יודעם אם מרגישים טוב מספיק. כוונתי היא איך יודעם שהתרופה עובדת מלא ולא חלקי. הכל תלוי במצב הרוח?שנגמר הכאב הנפשי?שהנפילות הופכות קטנות יותר?נעלמות? זו יכולה להשמע שאלה דבילית אבל מקווה שאת מבינה כוונתי. עד כה אין שום הטבה...

למיכל שלום, כשתחזרי לאיתנך את תדעי את זה. אין דרך להגיד איך יודעים. פשוט השמש תזרח שוב והשמיים יהיו כחולים ותרגישי שמחה בלב. בברכה, דר' קרני רובין

מרגישה יותר טוב. התרופה החלה סופסופ ליבוד. לוקחת ויפקס 225 מג. האם כשעולים מינון ל 300 נגיד ארגיש יותר טוב?כלומר האם עליה בתרופה תוביל לכיסוי יותר טוב? האם זה עובד ביחס ייר..? אשמח לחוד.

למיכל שלום, במידה ולא תרגישי 100 אחוז בסדר בעוד שבועיים הייתי עולה ל-300 מ"ג. בברכה, דר' קרני רובין

עם ויפקס 300 מג. היו ירידות נוראיות. וכבר כמה ימים יש הטבה. אך עדיין בתחושה לא יציב ולא מאה אחוז. הרופאה הוסיפה לי 15 מג מירו כדי שנבדוק אם זה מייטיב את הרגשתי. במקביל עדיין לוקחת למיקטל 200 מג שבעתיד כשאתייצב נורידו לאט לאט. האם הפרוטוול הזה טוב? לדעת הרופאה אם לא יעזור...כמה זמן בודקים את המירו? אזי נעבור לאיקסל. אשמח לשמוע דעתך. כמו כן מבינה שמירו מוביל להשמנה, האם כך? תודה מראש

הוצע לי לקרוא על טיפול ששכחתי את שמו. שמים מין כובע ומשתמשים במגנטים. ללא הרדמה או סיכון. על מה מדובר ומה דעתך?

מינון 300 מג שבוע ימים. הבנתי שזה אמור לקחת זמן עד להתייצבות. סוג הדכאון שיש לי מוביל לירידות וכאב בלתי נסבל. הבנתי מהפסיכיאטרית שהפחד הוא שאתאבד באופן אימפולסיבי. אני יודעת בדיוק על מה היא מדברת. נלחמת בתקופות של הירידה בכל שניה שעוברת. הסבל עצום ומרגישה שמשתגעת. נלחמת חזק שלא לסיים את החיים ושלא להגיע למצב של פגיעה עצמית. יכולה להגיד שהעוצמות ככ גדולות שלא סומכת על עצמי שאעמוד בשניה הבאה שמגיעה.

עברתי יומיים של הקאות ובחילות נוראיות. ירדתי לרבע כדור של מירו בנוסף לשאר התרופות. השמש התחילה לזרוח..סופסופ. הציפורים עוד לא מצייצות אבל נראה שזה הכיוון. במקביל בטיפול כדי להבין את מקורות הדכאון. מאד מאד מפחדת שיחזור הדכאון. היש סיכוי? האם יש צורך לעשות עוד משהו או להמתין שיתייצב? מתי אפשר יהיה להתחיל להוריד את הלמיקטל המגעיל?

למיכל שלום, הפרוטוקול נשמע בסדר. לגבי השפעת המירו, נראה לי שתוך שבוע שבועיים זה צריך לתת את אותותיו. המירו אכן פותח את התיאבון אך אפשר להימנע מהשמנה ע"י אכילת חלבונים במקום פחמימות. לפני מעבר לאיקסל או עדיף סימבלטה יש מקום לנסות תוספת של אביליפיי במינון מזערי של 2.5 - 5 מ"ג. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, הטיפול במגנטים נקרא TMS עמוק, והוא מאוד יעיל. זה מעין טיפול בנזעי חשמל בלי ההרדמות. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, אני שמחה שהשמש מתחילה סוף סוף לזרוח. במידה ותפסיקי את הכדורים יש סיכוי טוב שהדיכאון יחזור. מדיכאון יוצאים תמיד בזיגזוג ולא בקו ישר. לדעתי ניתן להתחיל להוריד את הלמיקטל ב-25 מ"ג לשבוע כבר כעת. יחד עם זאת, כדאי שתעשי זאתץ בתיאום עם הפסיכיאטר שמטפל בך. נראה לי שאת עושה כל מה שצריך והעיקר שאת נאבקת. בברכה, דר' קרני רובין

סבלנותך הבנתך ורגישותם נוגעת ללב!את מגשימה את האמירה שיש להשיח את הכאב לאחר והוא מושיט יד תומכת ! מקוה שמיכל עברה כבר את התקופה הקשה וחל שיפור אצלה ! ישר כוח לרופאה וגם לך מיכל! שבת שלום ומבורך!