מה זה יכול להיות?
פורום פסיכיאטריה
פרופ' ערד קודש
5.0 ( 9 חוות דעת )
פרופ' ערד קודש מנהל את מערך שירותי בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת, לשעבר מנהל מחוז ירושלים והשפלה במכבי שירותי בריאות. כמו כן הוא משמש כאיש סגל בפקולטה למדעי הבריאות והרווחה באוניברסיטת חיפה ופרופסור בחוג בריאות נפש קהילתית. בעבר היה אחראי על מחלקת אישפוז יום במרכז לבריאות הנפש לב השרון. במסגרת מרפאתו מטפל פרופ' קודש במגוון הפרעות: הפרעות חרדה, הפרעות במצב הרוח ודיכאון, פסיכוזות וסכיזופרניה הפרעות אישיות, הפרעות פסיכיאטריות של הגיל המבוגר. מרפאתו של פרופ' קודש מאפשרת גם טיפול מרחוק באמצעות שיחות וידאו, דבר המאפשר הנגשת הטיפול לאזורים מרוחקים ולבעלי מגבלות המרותקים לביתם. כחלק מתפיסת הטיפול בקשיש מבצע פרופ' ערד קודש ביקורי בית. פרופ' ערד קודש משמש כמומחה בתחום הפסיכיאטריה ונותן חוות דעת משפטית עבור בתי המשפט.
מה זה יכול להיות? מיכל 28/03/2011 | 01:30ד"ר שלום יש לי סיפור לא פשוט, אני מקווה שתצליחי לעקוב. אני אחות לגדולה לילדה מדהימה בת 17, אני כבר לא גרה בבית אבל אני רואה את הקשיים שאיתם היא מתמודדת. גם כשאני גרתי בבית היו לי קשיים נוראים עם אימא שלנו, ריבים על סדר, על שעות חזרה, על משקל, המון המון לחץ מצידה ל"נורמות חברתיות", בעוד שהיא כלל לא כזו - מטיפה לרזון וטיפוח הגוף, אך בעצמה כלל לא שומרת על דברים אלה. מטיפה לחיסכון וליעילות - אך היא בעצמה לא בבית אף פעם כדי ללמד אותנו במה מדובר. תמיד היה מצדה לחץ היסטרי, שלווה בכך שהיא עובדת בחו"ל כל הזמן ובבית אחת לחודש ליום - יומיים. היא ממש סוג דל רודנית ועם כל האהבה כלפיה קשה לראות איך כולם נופלים לרגליה או עומדים דום למשמע הוראותיה. כשאני הייתי בתקופת התיכון (שיא הלחץ מבחינת אמא שלי!!!) עברתי מחוץ לבית לכמה חודשים מרוב שלא עמדתי בלחצים. אני לא יכולה לראות את מה שהיא עושה לאחותי, אני חושבת שהיא בן אדם כל כך חזק שהחזיק מעמד כל השנים ועמד על שלו תמיד אך לאחרונה היא פשוט לא מצליחה יותר. היא מספרת לי שהיא רואה איך אמא שלנו צורחת על אחותנו הקטנה ביותר על כמה שהיא לא מוצלחת ופשוט ופשוט מתנה תנאים לא פיירים ולא הגיוניים בבית שהוא כולו שלה ולא של אף אחד אחר. תמיד הילדים בבית הזה גדלו בידיעה ששום דבר לא שלהם ושהם יותר ממוזמנים לעזוב אחרי הצבא. אחותי התחילה להישבר כשהיא לא עמדה יותר במה שהיא ראתה שאמא שלנו עשתה לאחותנו הקטנה ביותר, לאימא יש יכולת לתסכל גם את הבן אדם הכי עקשני בעולם. בכל מקרה השאלה קשורה למה שקורה לאחותי. סליחה שהרקע היה ארוך, אך הכרחי. אני מרגישה שאני מאבדת אותה. היא מדחיקה כל דבר רע בחיים ומבלה כל יום כאילו הוא יומה האחרון - יוצאת עם כולם, נהנית, שמחה, שותה, רוקדת, אוכלת. אך זה כאילו שהיא לא מוכנה לקבל שום דבר רע. לדוגמה: משהו רע בחדשות - מעבירה ערוץ. כואב לה משהו/מאוד מאוד מאוד חולה - נכנסת להתקלח ואומרת שהיא בסדר. היא לא מקבלת שום דבר רע, שוב, כאילו היא חייבת להיות מאושרת כל הזמן שהיא לא עם אימא שלנו. הבעיה היא כאשר אימא שלנו מתערבת, ואז אני לא יודעת אם צריך לפנות את אחותי לבית חולים או לא. לדוגמה, אם אחותי תחזור הביתה ותגלה שאימא שלנו הוציאה לה את כל הבגדים מהארון לרצפה רק בגלל שהוא לא היה מסודר (היא עושה את זה הרבה... אין פרטיות / רכוש פרטי בבית) אז היא פשוט תתחיל לבכות בלי סוף, תתלבש ותצא לרוץ במשך שעה בכל השכונה. היא לא תעצור במשך שעה ותרוץ עד שהכאבים יכניעו אותה, פעם היא הייתה שותקת ומסדרת הכל ומטיפה לאמא שלי (לא שזה עוזר). השיא הוא שהיא פשוט מתחילה להתנשף בלי סוף כשאימא שלי מעירה לה משהו, לוקחת לה משהו, נבזית אליה כרגיל. היא פשוט לא היא יותר, זה כאילו שיש גבול לסיבולת ובמקום לעוף מהבית כמו שאני עשיתי היא מדחיקה כל רע עד שמדובר באמא שלי. נורא מוזר לי, אני מפחדת שהיא נכנסת להתקפי דיכאון או בי פולרית. היא תמיד הייתה רזה אבך עכשיו השינויים במשקל שלה דרסטיים. היא מסוגלת לא לאכול שבוע אבל שמשהו עם אמא שלי יגרום לה להתקפי בולמוס כמו לגמור מגש פיצה שלם לבד. סליחה על האורך, אבל דבר אחד אחרון. היא חיה על חשבון עצמה בגיל 17. ההורים שלנו (אבא ככה בגלל שהוא מקשיב לאימא) לא נותנים לנו דמי כיס, אם נבקש נהיה חייבים להחזיר וכל היתקלות באמא שלי / להיות חייבים לה פשוט גורמים לאחותי להרגיש שהיא לא שולטת בחעצמאות שלה, שבגלל אימא שלנו כל כך חשובה לה. נוצר מצב שהכסף כל כך חשוב לאחותי, שהיא תהיה מוכנה ללכת בטרמפים לכל מקום מאשר לשלם אוטובוס או חס וחלילה לבקש מההורים שיקחו אותה. הכסף הפך למטרה מס' 1 בחיים שלה. היא לא אותו בן אדם. אני מצטערת על האורך, אך אני עבודה לגמרי ואין מה שיעזור לנו - בייחוד לא משפחה מיכלהוסף תגובה
תשובת מומחה Complex Post Traumatic Stress Disorder דר' קרני רובין 29/03/2011 | 19:59למיכל שלום רב, הצטערתי לקרוא על סבלכן. לדעתי, יש צורך לערב את הרווחה, שכן מדובר בקטינות אשר עוברות התעללות ממושכת. בקורבנות של טראומות חוזרות ובמיוחד כאשר הקורבנות חוו את הטראומות בילדותם, התוצאה של הטראומטיזציה החוזרת ונשנית, הינה קשה והרסנית. התסמונת הנוצרת נקראת Complex Post Traumatic Stress Disorder. הקורבנות של הטראומה מתמשכת עלולים לפתח תבניות התמודדות לא אדפטיביות ודפנסיביות, אשר כוללות צורות מסוימות של דיסוציאציה, סומטיזציה, חוסר תפקוד מיני, התנהגות של הרס עצמי, חוסר עקביות רגשית, שינויים בתפקודי האישיות, תחושת זהות שונה, שינויים במבנה העצמי ובמערכת האמונות והערכים. ההרס נגרם בגלל הפציעה הפסיכולוגית המתפתחת כתוצאה מהטראומות החוזרות, כאשר הקורבן הינו ללא יכולת שליטה והמלטות מהתפקיד הזה של הקורבן . תסמונת זו, שכאמור מתפתחת כתוצאה מטראומה מתמשכת וגורמת לשורה של תסמינים גופניים, נפשיים וסוציאליים ייחודיים - קשה יותר, ככל שהטראומה מתחילה בגיל צעיר יותר, מתמשכת זמן ארוך יותר ובמיוחד כאשר מדובר בטראומה מהורה. כתוצאה מטראומות אלה היכולת של הילד לווסת את העוררות - נפגעת. הדבר פוגם ביכולתו לעבד ולעשות אינטגרציה וקטגוריזציה של המתרחש ולווסת תהליכים פנימיים. אם הסטרס מתמשך, הילד נכנס למצב דיסוציאטיבי, מצב שמונע ממנו לתכנן תכניות לפעולה וגורם לתחושה של אין אונים. כאשר יש טראומה בתוך המשפחה, הילד שתלוי בהורה, מקבל זאת כמשבר של נאמנות וכאשמתו הוא ומארגן את התנהגותו בכדי לשרוד בתוך המשפחה. ההתארגנות הזאת מונעת מהילד מלבטא את מה שהוא חווה וגורמת לו להמשיך ולשמור על הסוד. ההתנהגויות הלא אדפטיביות של הילד או הנער, עשויות לגרום לדחייה ולנטישה. בורות בעניין זה עשויה לגרום לסטיגמטיזציה של הילד בגלל התנהגויותיו אשר בשבילו הן עניין של הישרדות . הפתרון המקצועי במצב של טראומות חוזרות, היא להוציא את הקורבן מהבית ואף אם דרוש, תחת צו. בניגוד לכך, נטישה של הקורבן והפקרתו במצוקה שכזו מביאה בהכרח לתוצאות הרסניות. כאשר קורבן כזה, שעובר טראומות באופן כרוני, נותר ללא כל תמיכה - הוא משתמש במנגנוני ההגנה שלו עם חסרים ברגשות וביכולת הוויסות העצמי. קורבן זה יפתח חוסר אמון וחשדנות ותהיה לו בעיה ביצירת יחסים אינטימיים והרבה פעמים הדבר גורם לבידוד חברתי, היפראמנזיה, אמנזיה, סיוטים מאירועים מסוימים, בעיות בבית הספר, קשיים בוויסות הריכוז ובתחושת הזמן והמרחב. בדרך כלל ילד זה לא יהיה מחובר לרגשותיו ולא יהיה מסוגל להביע רגשות. על פי רוב הוא יפעל במקום לדון בצרכים שלו . בכדי למנוע המשך נזקים, במיוחד לקטנה, חשוב ליידע את הרווחה אשר יש בידיה את הכלים והאפשרות להוציא ילד כזה מהבית. אני מקווה שההסבר המפורט יעזור לך. אם יש לך שאלות, אשמח לענות. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
נושאים מרכזיים
מחלות קשורות
-
קלפטומניה
-
מיזופוניה
טיפולים וניתוחים קשורים
-
טיפול EMDR
-
תרופות נוגדות דיכאון
בדיקות קשורות
-
דופמין בשתן ב-24 שעות
-
אבחון פסיכיאטרי
תרופות קשורות
-
אימיפראמין
-
מתדון
מונחים קשורים
-
THC
-
CBD קנאבידיול
פורומים נוספים בתחום
פורוםפסיכיאטריה
בפורום פסיכיאטריה ניתן להתייעץ עם פרופ' ערד קודש, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום פסיכיאטריהפורוםפסיכוגריאטריה
בפורום פסיכוגריאטריה ניתן להתייעץ עם ד"ר עופר בר, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום פסיכוגריאטריה



פרופ' ערד קודש
ד"ר עופר בר