דיכאון

לקורל שלום, 1. לגבי השפעת הכדורים שאת מקבלת, ריספרידל הינו אנטי פסיכוטי מהדור החדש במינון נמוך (ואת מקבלת מינון נמוך). הוא כדור מרגיע. קלונקס הינו כדור הרגעה. אף אחד מהם איננו כדור נוגד דיכאון. האם ייתכן כי הפסיכיאטרית איננה סבורה שאת בדיכאון? יש תרופות נוגדות דיכאון רבות, יש קבוצה הנקראת SSRI's הכוללת: פרוזאק, פאבוקסיל, סרוקסט, ציפרמיל, ציפרלקס ולוסטרל. יש להם גנריקות, שעל חלקן יש הרבה תלונות. הקבוצה השנייה היא של ה-SNRI's ובכללם: אפקסור (וויאפקס), סימבלטה ואיקסל. 2. במהלך החיים 20% מהאוכלוסיה יסבלו מדיכאון, זו מכת המאה. גל ראשון של דיכאון אינו אומר, לדעתי, דבר על מידת התורשתיות של הדיכאון. האם יש מישהו במשפחה שסובל מדיכאון? 3. לא ברור לי מדוע את רצה ישר לאימוץ ילדים (מתוך המחשבה שאת "נגועה" ועדיף שלא תלדי ילדים?). למיטב ידיעתי, דיכאון אינו מהווה עילה למנוע אימוץ של ילד. וודאי לא דיכאון שאירע בצבא. יחד עם זאת, אני סבורה שאין סיבה בעולם שלא תלדי ילדים, ועם חום ואהבה שיגדלו להיות אנשים שמחים. במידה ואת זקוקה לעזרה, את יכולה להתקשר אליי לנייד: 050-3242021. בברכת חג שמח, דר' קרני רובין

תודה על התשובה שלך, זה חשוב לי :) למרות המינון הנמוך של הכדורים, יש לי את רוב תופעות הלוואי שמקשות עליי ביום יום, במיוחד עכשיו שאני במסגרת של הצבא. קראתי עליהם מלא ולפי מה שהבנתי זה מתאים לביטויים של מאניה וסכיזופרניה. הדיכאון התחיל חצי שנה לפני הצבא. כל פעם לתקופה של 3 שבועות. כרגע זהו מצב של פעם ככה ופעם ככה.. לגבי הפסיכיאטרית.. היא חושבת שיש לי סיפטומים של סכיזופרניה שבעקבותיו בא הדיכאון. כרגע היא לא סגורה על המצב. אדבר איתה לגבי החלפת כדורים. תמיד הרגשתי נגועה. אף אחד במשפחה לא סובל מדיכאון. ובכללי, אימוץ זה דבר טוב. הפחד הוא- שיסתכלו לי בתיק האישי ויראו שאני בטיפול פסיכיאטרי ושאני על כדורים ולא יאפשרו לי לאמץ. זה יהרוס לי את החיים ואז.. לדיכאון יהיה סיבה וזה לא יהיה סתם משו שנופל עליי בלי סיבה כלשהי. חג שמח :))

לקורל שלום, זה שיש לך תופעות לוואי כבר על מינון נמוך, מדבר נגד זה שיש לך סכיזופרניה. גם דרך חשיבתך והתבטאותך אינם תואמים תהליך סכיזופרני. האם יש מישהו במשפחה שהוא סובל מסכיזופרניה? מה כוונתך כשאת אומרת שתמיד הרגשת נגועה? איני סבורה שהתיק שלך יכול ליצור בעיה באימוץ. מכל מקום, תמיד אפשר להילחם עבורך, כל עוד לא תסבלי מסכיזפרניה, וכאמור - אני מרימה על האבחנה הרבה סימני שאלה, תוך ההסתייגות שלא דיברתי איתך ולא פגשתי אותך פנים אל פנים. אני מכל מקום הייתי מנסה כדורים נוגדי דיכאון ועולה בזהירות במינון. בברכת חג שמח, דר' קרני רובין

היי קורל, אני לא יודעת אם תקראי את זה, אבל קראתי את ההודעות שלך וחשוב לי להזהיר אותך מלהדביק לעצמך כל מיני "תוויות" שיכולות להיות מאוד לא נכונות, כמו שאמרה בעצם ד"ר רובין. אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד יכול לגלוש באינטרנט ולמצוא לעצמו מחלת נפש שהוא מתאים לרוב הסימפטומים שלה, ובכלל, בתקופה הזו, ה"פסיכיאטרית", יש אווירה שמאוד עוזרת לחשוב שיש לך "בעיה נפשית" חמורה (יש גם פסיכיאטרים עם יד מאוד קלה על ההדק מבחינת אבחונים ומתן תרופות) בשעה שהרבה פעמים פשוט אין לך: יכול להיות שאת בתקופה מאוד קשה בגלל הצבא (גם אני נכנסתי לדכאון בצבא), יכול להיות שאת רגישה מאוד וצריכה להבין איך להתייחס לעצמך טוב יותר. אני מכירה מקרוב את הדברים שאת מתארת, אבל בבקשה קחי בחשבון שיש הרבה אנשים שמרגישים "נגועים" כל חייהם, לפעמים כי קשה להן למצוא הבנה במשפחה, לפעמים כי האופי שלהם קצת רגיש מדי או קצת שונה מהסביבה שלהם - אפשר לטפל בזה, אל תמהרי להחליט שאת סובלת ממחלת נפש! הניסוחים שלך בכלל לא נשמעים כאלה. אני מכירה פסיכיאטרים לא מספיק טובים שאיבחנו אנשים בבעיות שאין להם - רק בגלל שהם היו בתקופה קשה, סבלו מקשיים במשפחה ועם ההורים וכו' - ועכשיו הם בעצמם בטוחים שהם בעייתיים וחייבים טיפול תרופתי רציני. זה הרבה פעמים פשוט לא נכון. אם תרצי להתכתב איתי ולדבר עוד אני אשמח, תגיבי להודעה.

לקורל שלום, בתגובה למה שנכתב אליך על ידי א', איני יכולה שלא להסכים עם הפיסקה הראשונה שבדברים שכתבה, ובמיוחד עם המלצתה לא למהר ולהדביק לעצמך תוויות. בברכה, דר' קרני רובין