דיכאון חריף

שלום רב! אני מבקש להתייעץ בנושא דחוף וכואב. אימי, בת 55, בריאה מבחינה גופנית. סובלת מזה חצי שנה מדיכאון עמוק ביותר, שהוא תורשתי במשפחתה. היא חדלה לעבוד או לעסוק בכל תחום שהוא, כולל תחביבים, ספורט ואפילו פעולות פשוטות כמו בישול הם אתגר מאוד גדול בשבילה. התקופה כללה גם נטיות אובדניות ממשיות. היא כמובן מטופלת בידי פסיכיאטר ונוטלת את התרופות הבאות: Morning Dates Anafranil 75 mg 1 tab From ~Dec 2010 Folic acid 5 mg 1 tab From Oct 2010 Vitamin C 1 gr 1 tab From Oct 2010 Edronax 6 mg 1½ tab From 4/4 - 15/4 (4mg). From 15/4 (6mg) Lunch Lexapro/Cypralex 20 mg 1 tab From ~Dec 2010. Glucofage 750 mg 1 tab From Jul-Oct (1500mg). From Oct-today (750mg) Night Zyprexa 5 mg 1/2 tab From ~Dic 2010. (not anymore from 16/3/11) Edagan 25 mg 1/8 tab From ~Dec 2010 Rivotril 1 mg 1/2 tab From Oct 2010 את התרופה Glucofage, היא נוטלת בהמלצת רופא מאחר והיא נמצאת בקבוצת סיכון עם נטייה לסוכרת (היא אינה חולת סוכרת ורמות הסוכר בדמה תקינות לעת עתה). אחיה סבלו גם הם ממצב דומה אך הוא אינו נמשך זמן רב כל כך והם חזרו לתפקוד מלא. גם היא בעצמה סבלה מדכאון קל יותר לפני כ10 שנים אך גם במקרה ההוא זה לא נשמך זמן רב. הסיפור מעט מורכב מאחר ואימי אינה אזרחית המדינה והיא נמצאת כאן איתנו לבקשתה מזה שלושה חודשים (כל המשפחה והילדים שלה עלו ארצה והיא מתגוררת עם בן זוגה בחו"ל). מכאן, שאין לה ביטוח רפואי בארץ ואת הטיפול הפסיכיאטרי אנו נאלצים לשלם באופן עצמאי דבר שלא נוכל להרשות לעצמנו בנוגע לאישפוז. יש לציין כי בן זוגה אינו שוהה בארץ מטעמי עבודה למרות תמיכתו המלאה בה. לפני כחודשיים היא חוותה תהליך הפוך המכונה "מאניה" (Mania), במהלכו היא אכלה יותר באופן קיצוני, בעיקר דברים מתוקים, בזבזה כספים בקניות מיותרות והיתה שמחה לכאורה. המצב נמשך קרוב לשבועיים, ולאחריו היא שקעה שוב בדכאון בהדרגה. לאחרונה חלה הדרדרות במצבה, לאחר תקופה של שיפור קל. היא מבלה ימים על גבי ימים במיטה ובעיניים עצומות, ממעיטה לאכול ולתקשר עם הסביבה. אני פונה לעזרה לאחר שניסינו בדרכים רבות להביא לשיפור במצבה. שיחות, הסחת הדעת על ידי חוגים, ספורט, עבודות יד, לוח זמנים קבוע וידוע מראש ואפילו דרכים נוקשות יותר כמו נעילת החדר כדי שלא תוכל לשכב שמשך היום במיטה. אך נראה כי אף דרך לא מועילה. לדבריה (כשהיא מעט מתאוששת) יש קול חזק בתוכה שאומר לה לשכב ולעצום עיניים ורגליה מרגישות כבדות מאוד. השאלה העיקרית היא איך אנחנו המשפחה אמורים להתנהג ומה נוכל לעשות כדי לעזור לה ולנו לצאת מהמצב הקשה הזה? האם הריפוי תלוי אך ורק בתרופות, כפי שהפסיכיאטרים טוענים? האם אכן אין מקום לטיפול פסיכולוגי בשלב הזה, כפי שהפסיכיאטרים טוענים? שאלה נוספת היא למה אנחנו אמורים לצפות מבחינת תהליך הריפוי וכמה זמן הוא בדרך כלל נמשך? כל מידע והכוונה יוכלו לעזור לנו מאוד! תודה רבה מראש.