קשה לי מאוד

שלום זהבית. את מתמודדת עם דברים מאוד קשים, והצורך במישהו שיבין ויקשיב הוא ברור מובן ומוצדק לחלוטין. את מזומנת תמיד לפרוק את הכאב כאן בפורום. בשביל זה אנחנו כאן :-). המשיכי להתקדם בקצב שלך צעד אחר צעד עד שתצליחי להיות שמחה ומאושרת. כל טוב, שמוליק.

שלשום היא אמרה לי "את לא עושה כלום עם החיים שלך". המילים שלה מהדהדות לי בראש. אם הייתה דרך לגרום לה להבין כמה אני עושה בשביל להישאר בחיים. מאיפה הזלזול הזה? כשהיא הייתה חולה לא העזתי לשפוט אותה, חשבתי רק על איך לעזור לה. זה כל כך מתסכל. או שאין לה מושג כמה קשה להתמודד עם דיכאון או שהיא בוחרת להתכחש למחלה שלי. מה אפשר לעשות?

שלום זהבית. גם ד"ר רובין כתבה לך שזה מה שצריך לעשות; לעזוב את הבית שבו מתייחסים אלייך שצורה כה מבישה ומזלזת. אחרי התייחסות כזו - מגיע להן לאכול אחת את השנייה, ואת לא צריכה להיות חלק מהטביעה של האונייה. אני יודע שזה קל להגיד וקשה לעשות, ולכן אני לא אפעיל לחץ; את צריכה לעשות את זה בקצב שלך. עד אז, נמשיך להיות איתך ולעודד אותך. כל טוב, שמוליק.

אני רואה שאתה זוכר את המקרה שלי, תודה על תשומת הלב. בהזדמנות אני אסביר בדיוק למה לעזוב את הבית היא לא אופציה במקרה שלי. בימים שקשה לי כואב לי לדבר על זה. תודה, באמת כיף שהצטרפת לפורום.

.

לזהבית שלום, אנשים שלא חוו דיכאון הרבה פעמים אינם מבינים עד כמה זו הפרעה קשה ועד כמה לא ניתן לתפקד איתה. היו לי מספר חולים שבהם הבעל או האבא לא הבין זאת, עד שלבסוף חווה דיכאון. בברכה, דר' קרני רובין

שלשום אימא שלי אמרה לי להתאבד. היא אמרה שאין לי דיכאון ושאני ממציאה את זה, ואמרה שהיא והאחיות שלי ראו את זה בשבוע האחרון שהייתי בסדר, שאני רק מעמידה פנים שרע לי כי נוח לי. ניסיתי להסביר לה על דיכאון ועל רימיסיות בעל פה, ואחר כך גם שלחתי לה למייל. היא אמרה שהיא לא רוצה לקרוא את זה. אין לה שום עניין בלקרוא את זה, היא אף פעם לא התעניינה אפילו במה אני מאובחנת ולא יודעת אפילו את שמות ההפרעות שלי, שלא לדבר על התרופות שאני נוטלת. מדי פעם אני מנסה לדבר איתה על זה, להתייעץ איתה, וזה כמו לדבר עם קיר. היא לא מתעניינת, היא כאילו בבועה משלה. היא אומרת "אני לא רופאה" ומתעלמת. אני כל כך שונאת את המשפט הזה. אבא שלי היחיד שמקשיב לי ולא שופט אותי כאילו אני בן אדם רע בגלל המחלות שלי ועוזר לי עם תרופות ועם דברים שאני צריכה. היא לא עושה כלום בשביל להקל עליי ורק מערימה עליי עוד ועוד קשיים. יש לה אובססיה עם להראות שהיא השולטת בבית והיא עושה לי טרור על כל פעולה שאני עושה בבית, רוצה שהכול ייעשה בדרך שלה. מעכשיו אני אנסה לא להיכנס איתה לשיחות בכלל, בכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא פוגעת בי מחדש ושלשום היה הקש ששבר את גב הגמל כשהיא אמרה לי להתאבד. ניסיתי במשך 10 שנים לשפוט לכף זכות ולהגיד שזה מחוסר הבנה, מחוסר ידיעה ולא מרוע, אבל אני שומעת ארס יוצא מהפה שלה בכל פעם שהיא מדברת עליי. היא ממש בן אדם לא טוב והיא עושה לי רע. הלוואי שיכולתי לא להתייחס ולא לקחת ללב, אבל לצערי אני לא בנויה ככה. ה-OCD שלי גורם לי להריץ את המילים שלה בראש מיליון פעם בלופ ואני נכנסת ללופ של בכי, לרגע מפסיקה לבכות ואז שוב נזכרת ושוב בוכה וככה זה נמשך שעות.

אני מכירה את זה כל כך מקרוב את חוסר ההבנה של אנשים כלפי המצב שלנו את ההשמה שלהם במצבנו "אנחנו עושים בכוונה". תהיה חזקה תזכרי זה זמני וגם יעבור.

שלום זהבית. באמת שצר לי לשמוע על ההתעללות הנוראית הזו. אני מטיל ספק רב האם מדובר בחוסר הבנה למחלה; ההתרשמות שלי היא שההתייחסות הנוראית שעברת היא זו שגרמה ל"מחלה", ומדובר למעשה בתגובה נורמלית למצב לא נורמלי. כתבת בדיון הזה שאין לך אפשרות לעזוב את הבית, ואם את לא מעוניינת לפתוח את הדברים - אז אני לא אלחץ עלייך. אני פשוט לא מסוגל להבין איך אפשר לחיות בבית כזה, ואיך אין לך שאיפה להתגורר במקום אחר שיתייחסו אלייך בכבוד הראוי. אני אנסה בכל זאת לשאול האם הקושי הוא כלכלי. נניח שהיית זוכה בלוטו, האם היית עוזבת את הבית? כל טוב, שמוליק.

לו הייתי זוכה בלוטו והייתי במצב יציב מבחינה נפשית הייתי עוזבת את הבית. כיוון שהמצב שלי מעורער כרגע אני יודעת שכשארגיש לבד ואבא שלי לא יהיה בסביבה אתכנן את ההתאבדות שלי ואוציא אותה לפועל והפעם לא יהיה מי שיעצור אותי.

שלום זהבית. ברשותך, אני רוצה לנסות להעלות עוד הצעה. יכול להיות שאם תעברי למסגרת שיקומית שהיא קרובה גיאוגרפית לבית שלך, אז אולי זה יעזור; שמצד אחד אימא שלך לא תציק לך, ומצד שני עדיין תהיה קירבה לאבא. נראה לך? שמוליק.

שלום זהבית. במחשבה שנייה, יכול להיות שמה שהנכון לעשות, זה לנטרל את הגורם של המצב הנפשי, כלומר לגרום לכך שתרגישי שאם תעזבי את הבית, אז לא תתאבדי אם אבא לא יהיה לידך. נראה לי שאפשר להגיע למצב כזה, ואפילו בטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים (C.B.T.). אינני יודע האם את מקבלת טיפולים בשיחות, אבל סביר להניח שאם יש לך נכות בביטוח הלאומי, אז זה אמור להיות מגיע, ולו במחיר מסובסד. בלי שום קשר לשאלה האם ניתן ע"י טיפול פסיכולוגי לנטרל את החשש להתאבדות, אני חושב שזה יכול להועיל לך ולו בכך שתוכלי לשפוך אצלו את מר ליבך. שווה לבחון את האפשרות הזו מול המטפל. כל טוב, שמוליק.