בהמשך להודעתך היום, ד"ר קרני, תודה!

שלום ד"ר קרני לצערי מתחוללת סערה בחיי ואין כבר הדבר בשליטתי. בהתייחס להודעת הטקסט שלך מהיום. א. טופמקס במינון 100 אני נוטלת כבר זמן ממושך לצורך עזר בהפרעת אכילה שנוצרה בצורה פתאומית. לומר שעוזר? קשה להגיד. מעט כן, אך לא ממש. עוזר מעט לשם שלא תהיה עצירות אפשר להגיד וכדי שלא אהיה רעבה בלילה, אך המון תופעות לוואי ברקע ברובן קוסמטיות ולא נעימות כגון נשירת שיער וכד'. ב. לגבי תרופה נגד דיכאון. ניסיתי את רוב התרופות אך לצערי ללא הצלחה למעט כעת השמוש בטרוזודיל 100 בלילה לצורך שינה. ג. יעצת לי לאורך הדרך באמת מס' עצות תרופתיות שעזרו, הורדתי שימוש במינון הקלונקס, ועשיתי שימוש בתרופת לקסין פורטה לעצירות. כמו כן אנטי היסטמין סליפאייד לסירוגין במקום כדור שינה, ניתן לשלב לשינה עם 2 מג קלונקס וטרזודיל. זמן מה אני ישנה כך. אך לדעתי שום תועלת לא תבוא לי באם לא אקבל עזרת פסיכותרפיה באזור מגורי -לוד. כפי שהסברתי לך, אני דחויה כאן. במרפאה הקהילתית בלוד איני מקבלת את השירות חרף כך שבזמן מסוים הובטח לפי בקשת הפסיכיאטרית המחוזית. דברים הפכו לבלתי צפויים ולא מומשו למעט 2-3 פגישות של מעקב תרופתי. הובטח סל שיקום, גם בצורה מוגבלת ביותר שלא אמורה להינתן כזאת לאדם במצב משבר. רק כלל תעסוקה נתמכת. גם זה נבחר להיות עם מתאמת טיפול שלא התאימה לי בגישתה. שתי פגישות עמה וראיתי שלא אוכל להמשיך כך. לא קבלה אותי בהבנה ולא הסכימה להתייחס למה שהבאתי עמי לפגישה. לא היה למי לפנות ועם מי לדבר. הדבר נגמר. ייעצת לי לפנות למייל להתלונן, אך נסוגתי מכך היות וחדלתי להאמין בעצמי עקב מכתבים שקבלתי גם משרד הבריאות (סיכום סל שיקום שלא צלח) שהיו מאוד לא אמינים וקשים לתגובה (האשמות נגדי ללא שחר) כמו כן מכתב הזוי לחלוטין שקבלתי מגורם אשר קבל את תלונתי על משרד הרווחה אשר בצדק התלוננתי כי אינם מסכימים לעזור לי בעיר, כאדם בודד החי בגפו, נכה, הזקוק לעו"ס (לא בקשתי בקשות חומריות עד כה) והם סרבו בכלל לפתוח לי תיק אצלם. הגיע אלי מכתב, בן חמישה סעיפים בו הם כותבים כי הם מסייעים לי וימשיכו בכך. הדברים האלו גורמים לי לחוש רע ביותר וחסרת אונים. ד. כעת אני באמת במצב שבור. מרוב ייאוש כללי ממצבי, נסעתי בשבת בתאריך 06/02 להרצליה, כאשר השארתי הודעה במשיבון של בני, חרף כך שאין אנו בקשר, מרצונו, ובקשתי ממנו לפגוש אותי. אמרתי לו שאמתין לו ברחוב ברכבי, ואאסוף אותו ונשב במקום שישמח לראות ונדבר. קרה דבר קשה, הוא יצא בדיוק בשעה שאמרתי לו שאמתין לו. יצאתי מהרכב כדי שיראה אותי (היה עם חברה) והוא עשה לעברי תנועה מגונה. הדבר הכעיס אותי, והתחלתי ללכת לעברו בכדי לדבר איתו, עד שהגעתי אליו, הוא ישב ברכב החברה. נקשתי קלות על השמשה בכדי שיצא. הוא יצא, התחיל לצעוק שלא אגע באוטו, אמרתי לו כי לא חשוב לי האוטו אלא שאסור לו לעשות דברים כאלה כלפי, והגעתי אליו וכו',, והוא פשוט דחף אותי ארצה ופשוט נפלתי בחבטה. הוא הרים אותי ולצערי הרב כאב לי מאוד, בקשתי שיקח אותי למיון הוא לא הסכים, היה ליד פח אשפה ציבורי שעומד על מדרכות (משהו קטן וגבוה עם ידית ארוכה) הוא הניח אותי על ידו וברח עם החברה ברכב. הזמנתי אמבולנס שפינה אותי לבי"ח "מאיר". שהיתי שם עד 12/02 בהמתנה לשיקום ב"רעות". לצערי חשתי רע מאוד שם עם הצוות הלא מוכר שלא התייחס לבקשותיי המינימליות כגון, קבלת תרופות, החלפת שמיכה כאשר צריך וכד'. לא הצלחתי לספוג זאת ושחררתי עצמי עם שבר רמוס פוביס עליון + תחתון (זאת החבלה שנוצרה, אין לכך ניתוח לכן המתנתי לשיקום) ביום שישי בלילה עם הליכון בצורה קשה. מכתב השחרור מהם מבחינה אורטופדית אמת הוא, אך לגבי תחילתו, לא כך, איני חולה במחלה נפשית (מהיכן "הלבישו" זאת עלי) גם לגבי האירוע לא כתבו את מה שקרה "לדבריה בים קבלתה נפלה על האגן הצליחה לעמוד ולאר מכן עם כאב ופונתה למיון"... ההמשך כבר נכון ומהלך אורטופדי. מאז אין לי כל עזרה בבית, אין יחס מרופא המשפחה, מהרווחה ובעצם מאף גורם. לגבי טיפול בדיכאון?? לדעתי, ללא פסיכותרפיה תמיכתית, עזרת אדם, איש מקצוע, לפחות לרגשות לעולם לא אחזור לעצמי ואפילו אם אטול עשרות תרופות. מי כמוך שיבין. אגב, קראתי כי היית בעבר נציבת הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אולי תוכלי אם נקבע פגישה במרפאתך ברעננה לסייע לי בכך ולהסדיר זאת כאשר אחלים מהשבר. כמו כן בהערכה מחודשת לגבי ביטוח לאומי ובכלל במה שביכולתך לסייע. בברכת תודה עדי.