לבת שלום, התשובה היא חד משמעי - לא! ההשפעות יכולות להיות רעות במיוחד, גם בטווח הקצר וגם הארוך. כידוע לך, סובוטקס הינה תרופה ייחודית לטיפול באנשים הסובלים מהתמכרות לסמים מסוג הרואין (אופיאטים). הסובוטקס משמשת לשתי מטרות: זוהי תרופה מצוינת לטיפול גמילה, דהיינו טיפול בסימנים הפיזיים המלווים גמילה מסמים מסוג אופיאטים, עד להפסקתם. טיפול הגמילה בעזרת תרופת הסובוטקס הוא יחסית לסוגי אחר של טיפולי גמילה תרופתיים, קל ובטוח. מסיבה זאת ניתן לבצע טיפול גמילה מסמים דמויי הרואין בטיפול רפואי ביתי, ללא צורך באשפוז ביחידה אשפוזית לגמילה מסמים. בנוסף לשימוש כחומר העוזר לגמילה המוחלטת של הסם, התרופה יכולה לשמש, גם, במקרים אחרים, כתחליף סם. דהיינו אותם האנשים אשר הגיעו למסקנה שאין בכוחם להיגמל באופן מוחלט מהסם, או שיש בכוחם להיגמל באופן מוחלט, אך איכות חייהם ללא הסם אינו מספיק מספקת, יכולים לקחת סובוטקס באופן קבוע כתחליף לשימוש בסם. חשוב להבין שאנשים הנמצאים תחת טיפול של תחליפי סם כמו סובוטקס או מטדון, הם אנשים המתפקדים בכל מישורי החיים באופן תקין לחלוטין, כולל עבודה, לימודים וקיום חיי משפחה תקינים לחלוטין. אף אדם לא יכול להבחין באופן חיצוני שאדם מסוים משתמש בטיפול בתחליפי סם כי לא מוכרים שום סימנים חיצוניים מזהים. טיפול בתחליפי סם הינו הטיפול המומלץ והמקובל על ידי הרופואה המודרנית כטיפול המומלץ ביותר לאנשים הסובלים מהתמכרות להרואין, ואשר סיכוייהם להיגמל באופן סופי אינם גבוהים. ככל הנראה יש משהו גופני באותם האנשים המתמכרים להרואין אשר גורם להם להזדקק להשפעה של אותו הסם. הסובוטקס מספק את הצורך הזה וכך האדם יכול לתפקד באופן מלא ותקין. אקסטזי, לעומת זאת, הוא סם בלתי חוקי שהשפעותיו דומות לסמי הזיה וסמים ממריצים. השם המדעי של אקסטזי הוא MDMA, קיצור של methylenedioxymethamphetamine. אקסטזי נפוץ בשימוש בעיקר בקרב המבלים במסיבות הטרנס המתמשכות כל הלילה ולכן הוא מכונה "סם מועדונים". MDMA הוא חומר סינטטי – אין הוא מיוצר מצמח כמו המריחואנה. זהו חומר כימי שמיוצר במעבדות נסתרות שאינן חוקיות ואינן נתונות בפיקוח רפואי כלשהו. בדרך כלל מוספים לחומר זה חומרים נוספים כמו קפאין, חומר שמשמש בסירופ לשיעול, אמפטאמינים ולעתים גם סמים אחרים כמו קוקאין. למעשה יצרני האקסטזי יכולים להוסיף לו כל חומר שהם רוצים ולכן מידת הניקיון של הסם מוטלת תמיד בספק. נתגלו מקרים רבים שנמכרו בהם חומרים שאינם MDMA כאקסטזי, מהם מסוכנים ביותר. MDMA עשוי להיות ממכר כמו סמים ממריצים אחרים. היינו, אנשים ממשיכים להשתמש בסם למרות שהם חווים תופעות לוואי שאינן נעימות ולשימוש יש גם תוצאות בתחום החברתי, ההתנהגותי והבריאותי. איש אינו יודע כמה פעמים יכול אדם מסוים להשתמש בסם עד להתמכרותו אליו או מי עלול להתמכר לסמים יותר מהאחרים. רגישותו של אדם להתמכרות תלויה במבנה הגנטי שלו, בסביבה שבה גדל ובגורמים נוספים. בהתחלה עשויים המשתמשים בחומר להרגיש ערניים מאד או היפר-אקטיביים. הם יוכלו להמשיך לרקוד במשך כמה שעות בהיותם במסיבה. הם גם עשויים לחוות שינויים בתפיסה כמו עיוות הזמן ותחושה של מגע. משתמשים אחרים עשויים לחוש חרדה ועצבנות. הם עשויים להזיע או להרגיש שקר להם, וכן להתעלף או להרגיש סחרחורת. משתמשים עשויים גם להתייבש בשל פעילות יתר שנעשית בסביבה חמה. גם שתיית יתר מסוכנת בשילוב עם שימוש באקסטזי: נמצא שאף שימוש באקסטזי במינון נמוך כרוך סיכון של הצטברות מסכנת חיים של עודפי נוזלים בגוף ובמוח, וזאת בשל עלייה בריכוז הורמונים המונעים השתנה. ה-MDMA עשוי להפריע לגוף בהסדרת חומו, דבר שעשוי להביא להתחממות יתר (היפרתרמיה) ולגרום לבעיות רציניות בלב, בכליות ובכבד, ולעתים אף למוות. MDMA עשוי להיות מסוכן ביותר במינונים גבוהים או בנטילת כמה מנות קטנות של החומר בפרק זמן קצר מתוך כוונה להמשיך לחוש בתחושת ה- high. כך עשויות להצטבר רמות גבוהות מאד של הסם בדם המגבירות את הסכנה להתחממות יתר של הגוף וכן את שאר הסכנות לבריאות. אקסטזי גם עשוי לגרום למתח בשרירים, להידוק הלסתות ("נעילתן") ושחיקת שיניים, לבחילה, לראייה מטושטשת, להתעלפות ולתחושת קור או הזעה. MDMA מעלה את דופק הלב ולחץ הדם והוא מסוכן לאלה שסובלים מבעיות בתחומים אלה (רבים אינם מודעים לקיומן של בעיות אלה). במיפויי מוח שנעשו בבני אדם נמצא ש MDMA משפיע על תאי עצב אשר משתמשים בחומר סרוטונין כדי להעביר מסרים לתאי עצב. מערכת הסרוטונין במוח ממלאת תפקיד חשוב בהסדר מצב הרוח, התוקפנות, הפעילות המינית, השינה והרגישות לכאב. אקסטזי עשוי לגרום בלבול, דיכאון, קשיים בשינה, פחד או דאגה חזקים (חרדה). חלק מתופעות אלה עשויות להימשך כמה ימים או שבועות אף לאחר הפסקת השימוש. MDMA עשוי להיות מסוכן במינונים גבוהים, ולא ניתן לצפות מראש מי פגיע במיוחד להשפעותיו המזיקות. הוא עשוי לגרום לעלייה משמעותית בחום הגוף (היפרתרמיה), שקשורה גם להתייבשות. היפרתרמיה גם עשויה לגרום לבעיות בלב, להתכווצויות, לאי תפקוד הכבד והכליות. תופעות כאלו דווחו במקרי מוות משימוש באקסטזי במסיבות הטרנס. במחקרים שנערכו בבעלי חיים במעבדה נמצא ש- MDMA הוא רעיל למערכת העצבים. מפאת הסיכון שבדבר לא נערכו מחקרים מקבילים בבני אדם. נמצא במחקרים שנערכו במינונים נמוכים בבני אדם ששימוש באקסטזי יכול לגרום לאיבוד הזיכרון, דבר המעיד על נזק לתאי העצב המשחררים סרוטנין (בעקבות השימוש ב- MDMA). שחרור מוגבר של סרוטונין גם גורם לקשיים בשינה ולפגיעה במצב הרוח. אין אנו יודעים אם למוח האדם נגרם נזק לטווח-ארוך בשל השימוש ב- MDMA, או אם השפעות החומר הן הפיכות כאשר מפסיקים לצרוך אותו (לא ניתן לערוך מחקרים כאלה בבני אדם). אך במחקר שנערך בקופי אדם שנחשפו ל- MDMA במשך 4 ימים רצופים נמצא שנגרם להם לנזק מוחי שנמשך 6 עד 7 שנים. באותו מחקר מצאו החוקרים שכמה סיבי עצב שנהרסו צמחו שוב אך לא תמיד באותם אזורים במוח שנפגעו. הדבר דומה לגדיעת ענף של עץ נושא פירות – העץ עשוי להצמיח ענף אחר אך כמות הפירות עשויה לקטון. איני יודעת אם יש אינטראקציה בין השניים, אך גם אם אין, ברור שיש לך נטייה להתמכרות ולכן את עשויה להתמכר עכשיו ל-MDMA אשר אין לו תחליף כמו הסובוטקס כדי לגמול ממנו. בברכה, דר' קרני רובין
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
תשובת מומחה המלצה חמה 
פרופ' יעקב (ג'קי) אשכנזי 
ד"ר עמנואל אטלי 
מערכת אינפומד 
