פורום פסיכיאטריה - עמוד 239

יש לשאול בפורום חרדה באתר זה, יש שם רופא. אסור לך בשום אופן לשנות טיפול תרופתי על דעת עצמך, אחרת התופעות שתיארת עלולות לחזור ולחרב את חייך. אם את נפגעת מהרופאה שלך על בסיס קבוע, אפשר לנסות להתייעץ עם רופאה אחרת.

יש לשאול בפורום חרדה באתר זה, יש שם רופא.

יש לשאול בפורום חרדה באתר זה, יש שם רופא.

שלום דן. אינני רופא. יכול להיות שהתאונה גרמה לפגיעה במוח, וזו הסיבה לתסמינים שאתה מתאר. האם נעשו בדיקות למח? אם כן, מה היו התוצאות? כל טוב, שמוליק.

נעשו בדיקות ולא מצאו כלום . יש לי גם רגישות לניקוטין וקפאין! זה גורם לי לחרדות התקפי זעם אי שקט לחץ ! אבל איך אפשר להבחן דבר כזה איך אפשר להכיר בי בפגיעה כזאת ? הפסיכולוג שלי אומר שזה פוסט טראומה כל אחד אומר משהו אחר

שלום דן. יש לי השערה, אבל אין שום וודאות ולו מינימלית שהיא נכונה, אבל אנסה: יכול להיות שעצם האיבחון (שהוא הגיוני, ואולי היו תסמינים זמן קצר אחרי התאונה) גרם לדחייה חברתית או שמנע ממך להשיג אי אילו הישגים שבגלל האיבחון הזה לא נתנו לך הזדמנות ראויה. מה אתה אומר? היו דברים כאלה? שמוליק.

אחרי התאונה המשכתי בחיים כרגיל אחרי השיקום כמובן . אבל הייתי מנותק מבפנים , קהות רגישת . לא נהנתי מכלום לא היה בא לי על כלום התנתקתי מכל העולם היו לי המון חברים ... אחרי שנתיים מהתאונה התחילו לי כל התסמינים

שלום דן. יכול להיות שאין קשר סיבתי לתאונה, אלא מדובר בסמיכות זמנים מקרית, והבעייה היא בכלל לא פוסט טראומה. יכול להיות שהתאונה הייתה אולי הקש ששבר את גב הגמל וגרמה לבעייה להתגלות. אם זה נכון, אז המצב הוא שישנם תסמינים ולא יודעים למה, אז צריך לחפש את הגורמים בלא-מודע, ולצורך זה נדרש טיפול פסיכודנמי. מה שבעייתי בטיפול כזה שהוא ארוך ולא רואים תוצאות באופן מיידי, כי צריך "לחפור" ולהעלות תכנים בלתי מודעים למודע. כל טוב, שמוליק.

יכול להיות שאתה צודק!לפני התאונה הייתי בדיכאון בגלל אהבה וגם מושפל בצורה הכי גדולה שיש בגלל אותו מקרה אהבה .... לא רצו אותי במשפחה שלה בגלל סיבות לא מוצדקות.... הייתי ממש בדיכאון וכל המטרה שלי הייתה זה להצליח כמה שיותר ... אני לא יודע מה רציתי להשיג בזה ? ואז עשיתי את התאונה קיבלתי מין יאוש . ויתרתי פשוט על הכל , משהו קרה אני לא יודע מה

שלום דן. אם אתה מרגיש שיש קשר בין האכזבה מאותו קשר של צלח לבין מה שאתה מרגיש היום, אז אפשר לומר שמקור הבעייה ידוע, ואז יהיה יותר קל לנסות לטפל בבעייה. יכול להיות שמבחינתך אין קשר בין האכזבה לבין מה שקורה היום, ואז צריך לחפש... שמוליק.

הכל קשור שמוליק . כל דבר כזה שאני חושב עליו גורם לי לעוצמות בפנים שאני מת לבכות ואני לא מצליח . נגיד והתאונה זה הקש ששבר את גב הגמל . יש למחלת נפש הזאת שם ? ואם הייתי פצוע לפני התאונה והתאונה גרמה לחור בנשמה שלי! אז איך קוראים למחלת נפש הזאתי ? הקונפליקט הכי קשה שלי זה שיכולתי להחזיר אליי את האהבה שלי לו רק הייתי נלחם עליה אבל לא יכולתי כי הייתי משותק מחוסר ביטחון . לא היה לי מה לתת לה ולהציע לה . לא היה לי כסף ןלא כלום ! איפה שהוא חשבתי שאם היה לי אז אני אוכל לשוב להילחם .... עשיתי כל מה שיכולתי בשביל שהיה לי ביטחון ואני יוכל להילחם.... ואז עשיתי את התאונה ושם הרגשתי שאיבדתי אותה, אתה מבין ? זה הקונפליקט הכי גדול שלי

היה קשר זוגי שהסתיים מפני שהמשפחה של הבחורה לא רצתה אותך כי לא היית מספיק מוצלח בעיניהם. רצית להצליח על מנת שיהיה אפשר לחדש את הקשר עם הבחורה, ואז התאונה קרתה. אחרי התאונה היה לך חוסר ביטחון, וכעת חוסר הביטחון אינו מאפשר לך להצליח. לא ברור לי האם התאונה גרמה לך לחוסר ביטחון או שמדובר באירועים שקרו פחות או יותר באותו זמן ואין ביניהם קשר. שמוליק.

לא. החוסר ביטחון וההשפלה באו מלפני התאונה... שעשיתי את התאונה הייתי בלי רישיון אז ידעתי שאני אאבד אותו. וגם עברתי שיקום ארוך של שנה.... במקום להתקדם להחזיר לי את הביטחון קרה בדיוק ההפך! נהייתי עם נכות ובלי רישיון ... וגם נגיד שלא הייתי מגביל את עצמי עדיין איך אני יוכל לעשות משהו עם שיקום של שנה ? אז הבנתי שאבדתי אותה סופית... בהתחלה היו לי חלומות מהתאונה והייתי מבוהל ומפוחד ... הייתי מפחד להיפגע ולהיפצע ! אני זוכר בהתחלה שהייתי נכנס לרכב הייתי רועד בפנים ומפחד שמישהו יכנס בנו כל הזמן וגם בלי רכב תמיד הייתי מפחד שמישהו יכנס בי פתאום... הייתה טראומה בהתחלה אבל לאט לאט הפסיקו החלומות והקפיצות והבהלות והפחד העצום הזה... אחרי שנה מהתאונה זה התחיל להפסיק . ואחרי שנתיים בום ! התקפי זעם חרדות לחץ עצום .. דיכאון קשה ! לאחר מכן גם צחוק בלתי נשלט . נראה לי זה היה אפקט לבילי . זה היה תקופה של כמה חודשים. ונשארתי עד היום עם דיכאון קהות רגשית התקפי זעם חרדות ... אחרי שנתיים הפסקתי לעבוד ללמוד והכל . כבר סיפרתי לך המון מה נראה לך שמוליק?

לא בור לי האם אתה היית הנהג בזמן התאונה ונהגת ללא רשיון, או שמישהו אחר היה הנהג. ואם אתה היית הנהג ונהגת ללא רשיון, אז האם בגלל זה שללו ממך את האפשרות להוציא רשיון, ואם כן, אז לכמה זמן. יכול להיות שכל הסימפטומים שאתה מתאר הם בעצם תיסכול מכך שהגעת למסקנה שאיבדת את הבחורה. נראה לך שזה נכון?

הטיפול התרופתי יכול להוציא אותך מהמצב. איזה מינונים אתה מקבל? מה קיבלת בעבר?

נהגתי על אופנוע בלי רישיון ועשיתי תאונה . אבל באותו רגע של התאונה עברו לי מחשבות כמו שיקחו לי את הרישיון. אני לוקח איקסל 50×2 ביום וזה לא כזה עוזר מה אתה חושב ? כן הייתי מתוסכל שאבדתי את הבחורה וגם מתוסכל שאין לי כלום בחיים וגם חסר ביטחון ואז התאונה והפחד והכל .... זה עשה לי את מה שיש לי אין ספק . השאלה אם זה פוסט טראומה או מה ? כי הסברתי לך שכן הייתה לי טראומה בהתחלה

לדן שלום, לדעתי אתה צריך להעלות מינון ל 150 מ"ג , ולאחר מכן ל 200 מ"ג. אם עדיין לא תהיה תגובה מלאה ניתן להוסיף תרופה לטיפול. תרגיש טוב

שלום דן. אני מניח ששפטו אותך על כך שנהגת ללא רשיון, ומן הסתם נתנו לך על כך עונש. עדיין לא ברור האם שללו ממך את האפשרות להוציא רשיון לגמרי או רק לפרק זמן מסויים (או אולי בכלל לא); זה משנה כדי להבין האם ע-כ-ש-י-ו אתה יכול להוציא רשיון או שצריך לחכות עד שתיגמר התקופה של ריצוי העונש (או שבכלל אין למה לצפות). יש כאן מורכבות של תיסכול מהפרידה מהבחורה עם התאונה. אני משער שנהגת באופנוע ללא הרשיון כדי להראות (ואולי רק לעצמך) שאתה יכול לנהוג על מנת להרשים את הבחורה או את המשפחה שלה (זו השערה בלבד). כך שכנראה שהעניין קצת מורכב. אני מניח שהטיפול התרופתי במקרה שלך לא אמור העיקר; עבודה שאמרת שזה לא ממש עוזר. נראה לי שהעיקר צריך להיות טיפול פסיכולוגי, אם כי אם טיפול תרופתי עוזר - אז למה לא. כל טוב, שמוליק.

שלום ר.צ. אינני שולל את דבריך. אני מניח שהתמודדת עם קשיים נפשיים והטיפול התרופתי עזר לך, ומסיבה זו אתה נוטה להמליץ על טיפול תרופתי וגם כאן הסקת די מהר שצריך להעלות את המינון. אני כתבתי שנראה לי שצריך להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים. לא אבוש בכך שלי הטיפול התרופתי הזיק הרבה יותר ממה שהוא הועיל, וברור לי שמסיבה זו אני נוטה להמליץ לראות בטיפולים הפסיכולוגיים עיקר. עם זאת, האמת היא שצריך להפעיל שיקול דעת של כל מקרה לגופו. יכול להיות שאתה צודק ושהעלאת המינון תעזור. מבחינתי, אם הוא חושב שההמלצה שלך טובה - כדאי שיבדוק את העניין עם הרופא המטפל; בין כה וכה העלאת מינון של תרופה החייבת במרשם היא רק על פי שיקול דעת של רופא. כל טוב, שמוליק.

הייתי בשלילת רישיון . הייתי לומד ועובד ביחד ולא יכולתי לעשות את כל זה מבלי להיות נייד. אז קניתי אופנוע כי משטרה לא עוצרת אופנועים בדרך כלל ... רציתי להצליח בחיים בשביל שיחזור לי הביטחון להילחם על האהבה שלי . להרשים בחורה על ידי זה שאני נוסע על אופנוע ???חח , בקיצור הייתי בדיכאון ומושפל ואוהב ועשיתי תאונה קטלנית עם הרבה לחץ ... לא ידעתי אם אני יחי או שנפצעתי קשה מאוד ... טראומה קשה אין ספק . הנפש הייתה פצועה והתאונה גרמה למשהו ... השאלה שלי פה האם זה פוסט טראומה ואם לא אז איך אני קורא לתופעה הזאת ? ולגבי העלת המינון זה רעיון גרוע כי התרופה שאני לוקח הוסיפה לי קהות רגשית ונתק יותר גדול מהמציאות .

שלום דן. אינני יודע האם זו פוסט טראומה או לא, ואם לא אז איזו אבחנה זו. לא הצלחתי להבין למה כל כך חשוב לך לדעת מה זה בדיוק. לדעתי יש כאן שילוב של לפחות שני גורמים: התאונה והכישלון לחדש את הקשר עם הבחורה. יכול להיות שישנם גורמים נוספים שאינם במודע כרגע... הבנתי שאתה הולך לפסיכולוג שקבע שזו פוסט טראומה. האם אתה מרגיש שהו מקדם אותך? שמוליק.

זה בדיוק העניין ששום דבר לא מקדם אותי שלוש שנים אני בנאדם מת ללא שיפור במצב רוח ולא בכלום.כבר זה פסיכולוג השני שלי , הראשון לא היה טוב ועכשיו יש לי אחד יותר נורמלי . איפה שהוא עמוק בתוכי אני יודע שאם אני יעבוד וישנה פאזה בחיים זה לאט לאט יעבור לי . הבעיה שיש לי תסמינים

שלום דן. לא ברור לי האם הפסיכולוג שקבע שזו פוסט-טראומה ואמרת שלא נראה לך שזה נכון הוא הפסיכולוג הישן או הפסיכולוג החדש, וכמה זמן אתה אצל הפסיכולוג החדש. אינני רוצה לשפוט או להעביר ביקורת על אף אחד מהם. בלי שום קשר, התאמה בין מטופל למטפל היא בדרך כללל בסבירות של 1 ל 8, כך שלא פשוט למצוא מטפל מתאים. נראה לי שאפשר לקדם את העניין של הרשיון ע"י טיפול קוגניטיבי התנהגותי (C.B.T, ובהנחה שנכון להיום אין לך מניעה חוקית להוציא. פשוט לה הבנתי ממך מה המצב נכון להיום לאור העובדה שנהגת ללא רשיון בזמן שעשית את התאונה). יכול להיות שישנו גורם נוסף שעוצר אותך מלהתקדם, ולא ידוע לך על כך, וצריך לאתר אותו. אם אתה חושב שהתאונה והפרידה מהבחורה לא מסבירים באופן מלא את הקשיים שלך, אז אולי כדאי לשקול טיפול פסיכודינמי כדי לנסות לאתר את הגורם הנוסף. אם נראה לך, אז אפשר לדון על כך עם המטפל. בכל אופן, בכי חשוב זה להתחזק להתעודד ולהתמודד. שיהיה בהצלחה. שמוליק.

לדן שלום, ניראה לי שבתחילה סבלת מתסמונת פוסט טראומתית מלאה. כיום אתה מתאר סימנים פוסט טראומתים ומאידך בולט יותר הדיכאון. הייתי ממליצה לך: 1. או להעלות את מינון האקסל או להחליפו בסימבלטה. כאשר מקבלים מינון נמוך מידי הרבה פעמים נוצרת אטימות ובהמשך חל שיפור במצב הנפשי. 2. מאחר בכל זאת עברת אירוע טראומתי עם תגובה נפשית קשה, יש מקום לנסות טיפול בEMDR בכדי לעזור לך להתגבר על כך. בברכה, דר' קרני רובין

תודה ד"ר את צודקת! אני אגיד לך את דעתי. הייתי במצב של דגירה אחרי התאונה, הלם פחד לחץ יאוש שגרמו לקרע נפשי אבל כנראה שהיה חסר עוד קצת בשביל שזה התפוצץ לגמרי ויהפוך לפוסט טראומה מלאה . רק שנתיים אחרי התאונה זה התפוצץ לי וזה בגלל שמצאתי עבודה בסביבה לא טובה עם אינרגיות שליליות ... סביבה שלא רציתי להיות בה אבל לא הייתה לי ברירה כי הייתי צריך כסף והעבודה הזאת ספציפית הייתה מתאימה לי להשלמת התואר שלמדתי ... וזה היה התבלין שחסר בשביל לצאת מהדגירה של פוסט טראומה לפוסט טראומה מלאה. במשך שנה עברתי חרדות קשות לחץ דיכאון התקפי זעם ... לאט לאט הכל התחלש אבל הדיכאון התגבר ונהפך להיות הבעיה המרכזית שלי . זה והקהות נפשית!את כלכך צודקת ואני שמח לשמוע סוף סוף מישהו מקצועי שמבין כמוך... אני מטופל ב emdr כמה פגישות ... אני מקווה שזה יעזור לי ! תודה דר

דרך אגב רק אחרי שלא הייתה לי ברירה התחלתי להשתמש בכדורים. הכדורים עזרו בעוצמות של התסמינים אבל משהו אחר בא על חשבון זה!!! אני לא יודע איך לתאר את זה בדיוק אבל זה כאילו לא אכפת לי מכלום ריקנות כזאת מעצבנת. זה טבעי לתרופות כאלה? לקחתי איקסל 5 חודשים הכל היה בסדר ולא היו לי תופעות לוואי בכלל. בחודש האחרון יש לי קהות רגשית חזקה במיוחד עד כדי בעיות להגיע לאורגזמה, מה שלא היה לפני.. שלקחתי את האיקסל 5 חודשים הייתי שותה אלכוהול פעמיים בשבוע ומפספס כדור אחד... האם יש קשר לזה ? עכשיו כבר שבועים שאני לא שותה האמת שאני מרגיש יותר טוב

דן שלום, שים לב: היום אתה כותב שאתה מרגיש טוב, אבל לפי 4 ימים כתבת "נמאס לי כבר". המצב לא יציב וכרגע אתה ללא טיפול תרופתי אתה צפוי להידרדר. אתה משחק עם הכדורים וזה גורם לך להישאר במקום ולא להחלים. אסור להפסיק טיפול תרופתי !! אסור להיתקע בתת-מינון !! אתה צריך לחזור לאיקסל ולהגיע בהדרגה ל 200 מ"ג ליום. עם הזמן הכדור יעשה את שלו ותופעות הלוואי ייעלמו. זה לוקח זמן אבל אחרי מספר חודשים אתה צפוי להחלים. כדאי להחליף רופא מטפל. כל הטיפולים הפסיכולוגיים לא יעזרו לך בלי התרופות. באחריות. בהצלחה

לשמוליק שלום, אתה מדגיש את הטיפולים הפסיכולוגים, ואילו אני בעד הטיפול התרופתי. שנינו מביאים לפה את הניסיון האישי שלנו. אבל שים לב: במדע מקובל להסיק מסקנות מהכלל אל הפרט , ולא מהפרט אל הכלל: לפי התוצאות בשטח, הטיפולים התרופתיים הם המפתח להצלחה. יותר אנשים מחלימים עם תרופות מאשר עם טיפולים פסיכולוגים. כמובן שהכי טוב לשלב ביניהם. אבל המפתח להחלמה הוא קודם כל להיות תחת טפול תרופתי טוב. הפסיכולוגיה מסייעת, אבל לא מחליפה טיפול תרופתי.

לא הפסקתי את הטיפול אף פעם פשוט תמיד שתיתי אלכוהול עם האיקסל ואולי זה מה שהרס את הטיפול . מה אתה נעול על לעלות את המינון ל 200 מג ? כל אחד עוזר לו משהו אחר. אולי בכלל הכדור הזה לא מתאים לי !? אני מרגיש טוב כי הפסקתי לשתות אלכוהול עם הטיפול וגם סיגריות שהייתי צורך מדי פעם וגם אני לא שותה קפאין ... כל אלה עושים לי בלאגן ! אני אנסה את האיקסל 50x2 בלי אלכוהול וכל החרא הזה ונראה מה יהיה

אני לא נעול , אני פשוט יודע איך טיפול אמור להיראות. כאשר מינון מפסיק להיות יעיל, מעלים מינון והתרופה שוב עוזרת. יש מקסימום לכל תרופה ואתה חייב להגיע למקסימום הזה (בהדרגה) כדי לקבל אפקט טיפולי. גם הרופאה פה רשמה לך את זה. תפסיק לחפש סיבות פסיכו-סוציאליות למצב שלך ותתחיל לקבל טיפול באופן מסודר. אין טעם בכל הקשקשת וההשערות שלך לגבי הסיבות למצבך, קודם כל אתה חייב ליטול תרופה באופן הנכון. בהצלחה

העניין הוא שהתרופה אף פעם לא עזרה ממש לדיכאון זה העניין . אז אולי אני צריך תרופה אחרת פשוט

הרופאה המליצה לך על סימבלטה. גם פה צריך להגיע למינון מקסימלי, שהוא 120 מ"ג. בהדרגה. מתחילים ב30 מ"ג, לאחר שבוע 60 מ"ג, לאחר שבוע 90 מ"ג ולאחר שבועיים 120 מ"ג. בהצלחה

אז אתה אומר בעצם שלא משנה מה קורה ובאיזה תרופה מדובר צריך להגיע למקסימום מינון בסופו של דבר!?

בתרופות נוגדות דיכאון: לעתים גם 75% מהמינון המקסימלי מספיק לריפוי (למשל 90 מ"ג סימבלטה) ולעתים עולה הצורך לעלות למקסימום להשגת האפקט הרצוי.

לדן שלום, לדעתי הי לך דיכאון מג'ורי ועל זה התלבשה התאונה וגרמה לך לתגובה פוסט טראומטית חריפה. כיום עיקר הסימפטומים הם של דיכאון, למרות שאת האדישות אפשר לייחס גם לפוסט טראומה וגם לדיכאון. צודק ר.צ שהמינון של האיקסל שאתה מקבל הוא לא לפה ולא לשם (אני קוראת לזה להיות חצי בהריון) הייתי מעלה את המינון עד 200 מ"ג ואם לא יכול שיפור עוברת לטיפול בסימבלטה ועולה במינון עד ל90-120 מ"ג. לא ניתן להגיד שטיפול נכשל כל עוד לא מיצית אותו ועלית במינון עד למקסימום. לאחר שיתחיל שיפור יש בהחלט מקום לטיפול או בCBT ואולי עדיף עם EMDR. בברכה, דר' קרני רובין

לדן שלום, בהמשך לדבריו של ר.צ וכפי שכתבתי לך כבר פעמיים, כדי להגיד שתרופה לא עוזרת יש להעלות עד המינון המקסימלי. כאשר תרופה אינה עוזרת יש מקום לעבור לתרופה אחרת או לשילובי תרופות. בברכה, דר' קרני רובין

תשובה מספקת מאוד . ואת צודקת הייתי בדיכאון מפלני התאונה בכלל אהבה והשפלה ... ועם התאונה זה גרם לפציעה... במקרה של פיצויים מגיע לי למרות שהייתי בדיכאון לפני התאונה? ועם 50x2 איקסל ביום כן עוזר אז לא צריך לעלות את המינון או בכל זאת מעלים ? תודה רבה על היחס פה מכולם

לדן שלום, אינני יודעת לגבי הפיצויים מאחר ונהגת ללא רשיון. כאשר יש דיכאון ואחרי זה OCD בדרך כלל זה יכול להוריד מהאחוזים של הנכות. למשל אם הOCD גורם ל40% נכות והדיכאון גרם ל15% נכות אז מחסירים את האחד מהשני אם חושבים שיש קשר ביניהם. אם השיפור הוא יציב ומלא תוך טיפול של 50X2 מ"ג אז תישאר במינון זה. בברכה, דר' קרני רובין

אם יהיה לך נס אתה תקרא את זה- אני עובר בדיוק את אותו הדבר אני עם פוסט טראומה שחונקת אותי ובחוויה כמעט ואין לי קשר לתאונה אחרי שנתיים עם הפסיכולוגית שלי אני מתחיל להבין שהטראומה שחוויתי בגיל שמונה עשרה זה משהו אחד והפי טי אס די החמור שממנו אני סובל היום בכלל קשור להתעללות מצד ההורים שלי בילדות. עד פה זה מה שקורה אצלי, תבדוק אצלך ומסתמא יש לך גם אירוע בעבר שהוא אחראי לפי טי אס די שלך

שלום, הכדור דומה מאוד לציפרלקס, רק פחות 'מזוקק' ולכן קצת יותר מרגיע. להקלת תופעות הלוואי מוסיפים לוריבן או ואבן או קסנגיס. יש שמתחילים ב-5 מ"ג (רבע כדור של 20) ועולים כל 5 ימים עד ל 30 מ"ג. אחרי 3 שבועות על 30: אם אין הטבה מלאה עולים ל 40 מ"ג (מקסימום).

תודה על המידע מעבר לזה מה זה פחות מזוקק? בנוסף לא מצאתי הרבה מידע באינטרנט על תרופה זאת לעומת אחרות ..אפשר להתחיל יומיים חצי כדור ואז לעלותלכדור שלם וכן הלאה? שתיהיה השפעה זריזה? מעבר לזה למה המקסימום זה 40 אם הבנתי ש40 זה כמו 10 מג ציפראלקס? משהו נוסף קראתי איזה מאמר על התרופה שהיא פעולת על עוד מוליכים האם הגיוני!? תודה

שלום רב, לדאבוני לאור חוסר היענות הנהלת האתר, התבקשתי על ידי ההסתדרות הרפואית להפסיק לענות באתר זה. רצ"ב חלק ממכתבם: "פרסומות המופיעות בכל חלון של תשובת הרופא מרמזות כי הרופא ממליץ עליהן והמידע המפורסם אסור בהתאם לכללי האתיקה, סעיף ד.7.ה.1... כמו כן, "הרופא יימנע מפרסום או מהשתתפות בפרסומת למוצרים מסחריים, רפואיים ושאינם רפואיים" סעיף ד.7.ח.3. למען הסר ספק, יצוין כי לעניין זה פרסום באמצעות רשת חברתית מהווה פרסומת אסורה. במקביל לטיפול משרד הבריאות בנושא, המלצתי היא לבקש לאלתר, להפסיק מהחברה לפרסם בתוך האתר. אם לא תקבלי מענה, הנך מתבקשת להפסיק לענות באתר זה." דר' קרני רובין

40 מ"ג שווים ל-20 מ"ג ציפרלקס. לתרופה שמות נוספים: ציפרמיל, ציטאלופרם. היא פועלת רק על סרוטונין. אפשר לקחת יומיים 10 מ"ג, 7 ימים של 20 מ"ג ולאחר מכן 3 שבועות של 30 מ"ג ולבסוף 40 מג.

מה הקטע וההבדל בין הרסיטל לציפרלקס ... לא הבנתי תעניין שציפרלקס לא נמצאת בסל בקופה ..אולי זה באמת תרופה טובה יותר במשפחה זאת תודה

אסף

ליוגב שלום, איני רואה סיבה מדוע לא ניתן לקחת גם ולריאן. בברכה, דר' קרני רובין

לד"ר שלום איך אתה מאשר לבחור שלוקח כל כך הרבה תרופות פסיכיאטריות לקחת בנוסף ולריאן . הרי הוא כל היום יהיה מסטול וישן . לא יוכל לתפקד בכלל. אתה מדרדר את מצבו. במקום שתכתוב לו להחליט איזו תרופה עדיפה לו ולא לערבב. פדוט נוא יהיה מכור ויתהלך כנרקומן.