פורום פסיכיאטריה - עמוד 253

ונלפקסין זהה לאפקסור ולויאפקס. נשמע שהעייפות אצלך חייבת לקבל מענה. קודם כל יש לבדוק עם הרופא עלייה במינון ל 225 מ"ג למשך כחודש לפחות, לאחר מכן אפשרי גם עלייה ל 300 מ"ג. זה בסבירות גבוהה יפתור את העייפות. לאחר מכן ניתן לחשוב על תוספת של תרופה מחזקת, שתסייע לונלפקסין ותוריד את העייפות.

תודה אבל היות שמצב הרוח טוב וההרגשה הכללית גם, מדוע להעלות מינון ולא לנסות פשוט את התרופה שתעזור לעייפות? אתה יכול לתת דוגמא לתרופה שכזו שאקרא עליה? ועוד שאלה, לקחת פעמיים ביום 75 אפקסור, נניח 1 בבוקר ו 1 אחהצ יכול לעזור לעייפות? תודה

עייפות יכולה להיות ביטוי לדיכאון שעדיין קיים. ייתכן שעלייה במינון תסלק אותה, בלי להוסיף כדור שני. וולבוטרין ואדרונקס הן תרופות שיכולות לעזור נגד העייפות.

תשובה מרופא אפשר לקבל בפורום חרדה פה באתר. אם יורשה לי, מהתיאור שלך עולה שאת זקוקה לטיפול תרופתי ממושך ובלתי מוגבל בזמן בהפרעה רגשית קבועה. בלי תרופות את כנראה תמשיכי להסתבך במערכות יחסים בעייתיות שימשיכו לשבש את חייך ולהפריע לך להתפתח.

תודה על תשובתך. אשמח אם תועילי בטובך להסביר מדוע את מניחה שמצבי הרגשי או המנטלי אחראי לעובדה כי נפלתי קורבן להונאה.. שהרי ההישארות שלי במערכת יחסים שבדיעבד ובמאקרו מזיקה לי דווקא מבוססת על המסרים והמידע שאני מקבלת (שהנם אמביוולנטיים במקרה הטוב, וכוזבים המקרה הרע). מתי את קובעת כי מטופלת נפלה קורבן להונאה (אולי כי יש לה מה להציע ואולי כי היא אינה דיכוטומית בהשקפת עולמה על הטוב והרע, וסלחנית מטבעה) ומתי את מחליטה כי היא זו שגורמת לבעייתיות במערכת היחסים..? לפי מה קבעת שהמקור לחוויות שחלקתי הוא בבעיה רגשית או אחרת דווקא אצלי? יש לציין כי היו לי גם התנסויות של מערכות יחסים רומנטיות על מי מנוחות, ויש לי מספר מערכות יחסים טובות, עמוקות וארוכות טווח בתחום המקצועי והחברי. אשמח לתשובה, תודה

שימי לב, מי שרושם לך זה לא הרופאה (שאיננה כאן) אלא מטופל כמוך. כמו שרשמתי, תשובה מרופא ניתן לקבל בפורום חרדה פה באתר. ודאי קראת על הטבע של הפרעות רגשיות, פעמים רבות הן מלוות את האדם לאורך חייו וכדי להתגונן בצורה טובה יש לטפל בתרופות באופן רציף. כך זה אצלי וכך גם אצל רבים אחרים על סמך מחקרים מקיפים. התיאור שלך מתאים לבעיה קבועה שמלווה אותך וגורמת סבל ותסבוכות. גם הרצון שלך לטפל בשיחות במקום בתרופות וגם הפסקת הטיפול שקיבלת וגם החשש מתופעות לוואי - כולם מרמזים על הגישה השלילית הטבועה באופייך שאופיינית למי שסובל מבעיות רגשיות. זו התחושה המתקבלת, אבל כמובן שזו לא אמת מוחלטת אלא רק רושם ראשוני ממתמודד כמוך. כדאי למצוא רופא טוב ולהתמיד בטיפול. תופעות הלוואי מהתרופות של ימינו הן לרוב קלות וניתנות לשליטה.

מעולם לא שמעתי שניסיון לטפל במצב פסיכולוגי באמצעות חלופות בריאות מתואר כ"גישה שלילית". כמו כן הניסיון למצוא תרופה מתאימה (ישנן הרבה תרופות, לא כולן בעלות אותן תופעות הלוואי) הטיפול שניתן לי נועד למספר חודשים נגד חרדה אקוטית. כרגע אני מחפשת טיפול לדיכאון. איני נוטה להקל ראש באשר לטיפול תרופתי. לטעמי זה לא מעיד על "גישה שלילית",אבל טבעי לחלוטין לנסות להצדיק ולהשליך את השקפת עולמך על אחרים. תודה בכל זאת על הניסיון לעזור. דיאנה

היי, אני יכולה לגמרי להזדהות עם מה שכתבת אני בעצמי עברתי משהו דומה והיה לי מאוד קשה לשתף אנשים ולסמוך על בני זוג אחרי זה...יכולה להמליץ לך על מה שעזר לי מאוד באותו הזמן,שזה היה לפנות לME שזה בעצם מרכז לטיפולים רגשיים..יש להם שם גם פסיכיאטרים וגם פסיכולוגיים בעלי ניסיון בסוגים שונים של הפרעות נפש...והם מלווים אותך בכל התהליך והמענה הוא מיידי...ממליצה לך לפנות אליהם, שיהיה המון בהצלחה

אני חייב לתקן אותך: החלופה הבריאה ביותר למצבך היא דווקא טיפול תרופתי. בעיות השינה שלך הן חלק מהדיכאון, ללא טיפול שייתן לך שינה בריאה עלולות להופיע בעיות בריאות נוספות, כמו נזק ללב למשל. התרופה שלקחת, ציפרלקס, תרופה טובה, היא בשום אופן לא גרמה להחמרת הדיכאון שלך. אם חשת אתה עייפות ניתן היה לעלות במינון או להוסיף תרופה מחזקת. רפואה שלמה

ציפרלקס היא תרופה מצויינת, אבל ידוע שהיא גורמת לישנוניות ושינה מרובה. מאז שלקחתי אותה (ספטמבר), התחלתי לישון יותר, ובנוסף לחוויות הקשות שחוויתי לאחרונה - זה התווסף להיזון חוזר של מצב דיכאוני. חשוב לי להדגיש שהסימפטום הכי בולט של הדיכאון הלא מאובחן שלי הוא השינה המרובה. אני ישנה 10 שעות ביום. מעבר לזה, אני מרגישה פחות או יותר סביר, אלא שהששכמה המאוחרת גורמת לי לפסימיות ותחושה מאד לא נעימה, שמקשה עליי לצאת ממצבי. למה הכוונה ב"תרופה מחזקת"? למרות כל העצות פה באתר - כל חיי חייתי ללא טיפול תרופתי, והתקדמתי מאד בחיים. נכון לרגע זה איני רואה שום סיבה "לאמץ" תרופה כטיפול קבוע, כיוון שמניסיוני אני מתקדמת בחיים ללא טיפול כזה. אני כן בודקת אפשרות לקחת טיפול לתקופה, שיאיץ את ההחלמה שלי מהדיכאון בעקבות האירועים האחרונים בחיי, ואולם אני מחפשת תרופה שלא תגרום לי כאמור לישנוניות במהלך היום, ומאידך לא תסכן אותי בהיפומאניה, כמו הוויאפקס למשל, ששמעתי שהיא תרופה טובה אבל "אינטנסיבית" יותר (שכן אני אדם עם "סרוטונין גבוה" מטבעי, כאמור, בד"כ אני אנרגטית וחיובית ביותר יחסית לחתך האוכלוסיה הנורמלי). אשמח לייעוץ, ואשמח אם תציינו באם מדובר בעצה של רופא או לא. תודה רבה רבה, דיאנה

תרופות נוגדות דיכאון נלקחות לפרקי זמן ממושכים, בדרך כלל לא פחות משנה. אין כל טעם בטיפול של מספר שבועות. זה לא נקרא טיפול. תופעת לוואי של עייפות יכולה להעיד שהמינון נמוך מידי, העלאה ל 15 מ"ג ובהמשך ל 20 מ"ג עשויה לבטל את העייפות. פתרון נוסף הוא לשלב תרופה נוגדת דיכאון שנייה מקבוצה אחרת, למשל אדרונקס, או תוסף אחר כמו אריפליי במינון נמוך. ניסיון טיפולי רציני צריך להיעשות בהדרכת רופא מומחה לתחום, אשר ינחה אותך בהתאם למצבך כמה מ"ג לקחת ואלו תוספות להוסיף.

תודה רבה על תשובתך. את המרשם לציפרלקס לחודשיים קיבלתי מפסיכיאטרית מוערכת מאד וזה היה שיקול דעתה. חוויתי חרדות שהיו קשורות לאירוע מסויים והמטרה הייתה לעזור לי להתמודד עם זה. לצערי האירוע הזה הסתבך ולאו דווקא באשמתי, ותוצאותיו (כמו גם כאמור הישנוניות שנגרמה לי מהציפרלקס) גרמו לי למצוקה נפשית. איני מבינה מדוע יש לקחת טיפול למשך שנה לפחות, שכן איני נוטה לסבול מאפיזודות כאלה. באם אני מרגישה אנרגטית וחיובית אחרי חצי שנה, מדוע לא לסיים בהדרגתיות את הטיפול..? תודה על הייעוץ

לאורך זמן הטיפול בנוגדי דיכאון גורם לשיקום של אזורים מסוימים במוח וקשרים עיצביים חשובים בינהם. טיפול קצר טווח הוא אפשרי , הוא נעשה באמצעות כדורי הרגעה וכדורי שינה, והוא טיפול סימפטומטי בלבד ונעזרים בו למקרים של משבר באנשים בריאים. במקרה שלך נשמע שיש בעיה עמוקה יותר, סוג של חולי, ולכן טיפול סימפטומטי לא טוב לך, יותר מתאים טיפול ארוך טווח בנוגדי דיכאון שיתמוך בריפוי המוח.

נוגדי דיכאון לא מרפאים את המוח. ושוב תודה על ה"תמיכה". אני הייתי שוקלת פעמיים לפני שהייתי מטילה את האשמה בך במידה והמקרה היה הפוך, למקרה שאכן נפלת על האנשים הלא נכונים שניצלו אותך, ושומעת עוד פרטים. סוג של חולי? אני גם מניחה שלא מדובר ברופאה שאומרת לי את זה. הרופאה שלי אגב כאמור לא ממליצה לתת לי טיפול, ולמרות בקיאותה בנסיבות. באמת שלא יאמן.. ציפיתי ליותר אמפתיה למשבר שבו אני נמצאת. נפלתי קורבן להונאה של שני גברים. האחד היה מבוגר ממני ב 18 שנה, "הציל" אותי כלכלית כשהייתי צעירה מאד ובמשבר, לקח אותי לגור איתו במדינה טרופית, חשבתי שהתאהבתי בו.. היה זה לפני שמונה שנים, בהיותי בת 23 בלבד.. השני היה אליטיסט פריווילגי שהתנשא עליי בגלל הפער הסוציו אקונומי, ומכר לי מצג שווא של מערכת היחסים בינינו, כי מנגד - היה מאד מעוניין בי בסביבתו, חיפש להתחתן והיה אמביוולנטי, רצה ליהנות מכל העולמות ולהכיר עוד הרבה נשים.. אני בחורה מוכשרת, דוגמנית בעברי, בעלת עסק מצליח, התגברתי על הרבה בחיים והתפתחתי, ולכן לא תיארתי לעצמי שהוא אינו אמיתי איתי.. לפעמים קורה שאנשים מנצלים אותך, בחיים, בעסקים, ולא תמיד זו אשמתך שלא הצלחת לעלות על זה, וגם אם תמיד תוכל להחכים ולהתחדד מחוויות כאלה בעתיד.. אני לא ממש מאמינה שאני חולקת את זה כאן, למרות התגובות האלה, אבל אם תלמדו מהדוגמא הזאת להיות יותר בררניים עם הפידבק שאתם מוציאים מהפה בנסיבות כאלה שבהן המידע הוא מוגבל וההשלכות על הנפגע במקרה של טעות הן חמורות - עשיתי את שלי. אני מבינה שרוב הנאמר פה מתבסס על העובדה כי החברה המערבית היום נשענת על תרופות באופן כרוני, ואנשים שנוטלים תרופות כל חייהם משליכים את השקפת חייהם על אחרים.. אבל בכל זאת. סיפרתי על טראומה שעברתי, שתי מערכות יחסים של ניצול, וכבר העזתם לומר לי שהבעיה היא בי ובחולי שלי כביכול במוח, במקום לתלות את האשמה על המתירנות של המניפולטיביות וחוסר השקיפות הגברית שכולנו היום נפגעות ממנה (ועד שהסטנדרטים שלכן הנשים יעלו, ומי שתוכל להרשות לעצמה תתבע על הונאה במקרים כאלה. לצערי זו לא אני) ואני נפגעתי יותר כיוון שהייתי אולי יותר אטרקטיבית, ואין ספק שגם בגלל תכונות האופי שלי והיעדר הנטייה שלי לראות דברים בשחור ולבן.. אולם בין זה לבין "מחלה במוח".. בכל מקרה, גב', אדון, תרופות לא מרפאות מחלות במוח, ובשימוש קבוע ישנם ממצאים שתומכים בטענה כי הן מגבירות פוטנציאל הישנות של דיכאונות עתידיים ואת חומרתם.. (מצ"ב מאמר מעניין שקראתי לעיונכם). שאלתי בפורום עצה לגבי תרופה מתאימה, עם מיעוט תופעות לוואי, ולא חוות דעת לגבי בריאות המוח שלי בכללותו והאם כדאי לי לקחת טיפול כולל לכל החיים ממי שאינם רופאים ומתוודאים אליי דרך המקלדת. אני כאמור הייתי מגיבה בזהירות יתר, עקב מוגבלות המידע ורגישות העניין, ולא מגיבה במסר שמשתמע ממנו שאני האשמה במה שקרה לי, אבל אני יודעת עם מי יש לי עסק כאן. תודה רבה בכל זאת לכולכם. היות שלא קיבלתי עצה לגבי תרופה מעבר לציפרלקס (שהסברתי שגרמה לי לישנוניות ואיני מעוניינת בה.. ואגב, במקרים מסויימים תרופות נוגדות דיכאון אכן גורמות לדיכאון להתגבר, לידיעתכם. זו אחת התופעות הלוואי הנדירות של התרופות האלה) חקרתי קצת, והחלטתי לבקש מן הרופאה וולבוטרין 150 מ"ג בבוקר, לתקופה של כחצי שנה - שנה.. אני מניחה שלמישהו כאן יש ניסיון איתה? אשמח לעצה שימושית וספציפית, בלי הערות על בריאות המוח שלי בכללותו, תודה. לא כל מה שקורה בחיים אפשר לפתור באמצעות טיפול תרופתי. לפעמים נדרשת אחריות והשקעה גדולה יותר. קחו לדוגמא את בעיות הקשב והריכוז - ילדים וסטודנטים לא לומדים לפתח את המיומנויות שלהם בתחום הזה. הרבה יותר קל לקחת כדור.. ואולם על בשרי למדתי שניתן להתרגל ללמוד ולהתרכז בתנאים שקודם לכן היה כמעט בלתי אפשרי, וזה מפני שחסמתי בפני עצמי את האפשרות לקחת קונצ'רטה (א' לא אובחנתי ב ADHD, ב' עשתה לי תופעות לוואי, ג' הצלחתי בלעדיה, למרות תנאי המחיה שלי באותה התקופה. ראו זה פלא) אגב, חוסר איזון כימי במוח קיים לכולם. כל אדם נבדל מחברו בפרופיל איזון כימי שונה במוח, וזה (בנוסף לניסיון החיים שצבר, שגם היה תלוי בזה) עושה אותנו למי שאנחנו. הטענה כי הכל זה "מחלה" בעיניי זו השקפה פתולוגיות ושלילית, שלדעתי בטווח הרחוק מגבירה דפוסי חשיבה פסימיים אודות עצמך ודיכאון. זו קלות דעת להגדיר את כל הבעיות שלך בחיים בחוסר האיזון במוח, כיוון שזה מאפשר לך הסרת אחריות בטיפול בבעיות בשילוב אמצעים אחרים, או לכל הפחות גורם לאנשים להקל ראש באותם האמצעים, לרפות ידיים ולתלות את כל התקווה בטיפול התרופתי (ספורט, פסיכופרתיה, התמודדות אמיצה עם אתגרים שקודם לכן לא העזת להתמודד איתם, השתלבות בפעילות קהילתית כזאת או אחרת..) דור הפרוזאק.. לעיונכם: https://www.tipulpsychology.co.il/psychiatric-counseling/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F.html תקראו גם את זה.. מניחה שחלקכם יזדהו עם החוויות המתוארות. זה קורה להרבה אנשים. האם גם לנשים של גואל רצון יש "בעיות במוח"? https://www.haaretz.co.il/amp/magazine/ayelet-shani/.premium-1.6510676 אשמח לייעוץ ספציפי לגבי הוולבוטרין, ממי שהתנסה לשמח לעזור תודה ויום מקסים, דיאנה

אני רואה שלא ניתן לחלוק לינק פה משום מה. אני מאד ממליצה לקרוא מאמר מקיף מאד בנושא תרופות פסיכיאטריות, שנקרא: תרופות נוגדות דיכאון - חדשות, מחקרים,סוגים,הבדלים והמלצות 2019 למי שחווה מערכות יחסים עם בן זוג שהיה חסר קווים אדומים, מומלץ לחפש בגוגל ראיון ב"הארץ" עם הפסיכולוגית אפרת הראל היימן: האם אפשר לדעת שאת חייה עם פסיכופת? לטעמי שני המאמרים יפקחו עיניים לכל מי שהגיב לי עד עכשיו.. סופ"ש מקסים, דיאנה

תוכלי אולי בבקשה לשלוח לי את הפרטים של המרפאה למייל..? אשמח לשמוע עוד על דרך ההתמודדות שלך ומה שעזר לך להתגבר. Jenak@walla.co.il בתודה ענקית על התמיכה, דיאנה

לא נטען שאת אשמה בכישלון מערכות היחסים שלך. גם לא נטען שמוחך חולה באופן שלא ניתן לטיפול. כן נאמר שיש בעיה שמוגדרת כמצב חולני של המוח, על פי הרפואה של ימינו, אולם למזלך ניתן לריפוי. הטיפול האופטימלי הוא תרופות ביחד עם פסיכותרפיה. פסיכותרפיה לבדה בדרך כלל נכשלת. הפנת למאמר באתר שמטרתו למשוך לקוחות לטיפולים פסיכותרפיים. במציאות, התרופות יעילות מאוד ונותנות אפשרות לחיות חיים רגילים. לפני שנה פורסם על כך מאמר בכתב העת הרפואי לאנסט. חפשי באינטרנט את הכותרת "מחקר ענק מסכם: אלה נוגדי הדיכאון הכי יעילים". מחקרים רפואיים הכוללים צילומי מוח מראים שבדיכאון ישנם אזורים המתכווצים ומאבדים מנפחם, וכאשר נותנים טיפול ארוך טווח בנוגדי דיכאון ישנו שיפור לטובה, רגנרציה של האזורים הפגועים במוח. התרופה וולבוטרין נחשבת לתרופה מחזקת, אבל לרוב אינה מספיק יעילה לבדה כי אינה מגבירה סרוטונין. אפשר לשלב אותה עם תרופה בשם סרטרליין שכן מגבירה סרוטונין ואז הטיפול יעיל. אבל חשוב לזכור, שמינונים נמוכים מידי עקב רצון לקחת כמה שפחות, מסיבות לא רלוונטיות, יביאו לכישלון הטיפול. יש להקשיב להנחיות הרופאים.

א. מחקרים מראים שהטיפול בפסיכותרפיה והטיפול התרופתי יעילים בערך באותה המידה בקרב אוכלוסיה ממוצעת. ב.המאמר שהפניתי אליו הוא דווקא מאמר מאד (!) נייטרלי ואם כבר הוא פרו-תרופתי, וכדאי שאנשים פה יקראו אותו כי הוא טוב. ג. הדיכאון שלי מאופיין בעיקר בחוסר אנרגיה, פחות במחשבות שליליות (שאם הן קיימות הן תוצאה של היעדר פרודוקטיביות בגלל העייפות). לכן ממה שציינת איני רואה עדיין מניעה להשתמש בוולבוטרין, מה גם עלינה בריכוז הדופמין תורמת למצב הרוח. אשמח אם תפרט בנושא (למרות היעדר הכשרה מקצועית פורמלית, נראה לי שיש לך הרבה ניסיון בתחום) ד. אשמח אם תפנה אותי למאמר מקצועי שמדבר על שיקום של המוח כתוצאה משימוש בנוגדי דיכאון. נראה לי שאם אספר על זה לפסיכיאטרית שלי היא תגחכנה, אשמח להאיר את עיניה. אין רופאים בפורום?? תודה, דיאנה

ממליצה לך לקרוא את המאמר הבא: מה יש לי נגד ציפרלקס, ולמה אני בכל זאת רושם אותו? מאמר פילוסופי מצויין. אני חושבת שבאופן כללי כדאי לתת עצות בהתחשב בהשקפת עולמו של מי שמבקש עצה, אחרת מניסיוני אין לזה הרבה טעם. דיאנה

אגב מה עם וויאפקס? יש מצב שהיא נוטה פחות להציג את תופעת הלוואי של הישנוניות..? מניסיונך הענף, איזו תרופה נוטה פחות להציג את תופעת הלוואי הזאת? תודה, דיאנה

בדיקות הדמיה מוכיחות שאצל אנשים עם דיכאון יש פגיעה באזורים האחראים על הזיכרון והחשיבה:, כמו ההיפוקמפוס וקליפת המוח הקדמי. אצל אותם אנשים שטופלו בנוגדי דיכאון רואים שיקום הדרגתי באותם אזורים. הטיפול הוא לא של מספר שבועות אלא של שנה ומעלה. קישורים: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21483429 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3230505/ ויאפקס תרופה חזקה יותר מציפרלקס. מקובל לטפל בה אחרי כישלון עם ציפרלקס או SSRI אחר. כל התרופות המעלות סרוטונין גורמות לעייפות ובתנאים של טיפול לא מקצועי העייפות היא לעתים בלתי נסבלת. במקומך הייתי מנסה לקבל טיפול מקצועי בציפרלקס: עלייה הדרגתית למינון גבוה של 15 או 20 מ"ג, שילוב אדרונקס במידת הצורך. רק אם הטיפול ייכשל אפשר לשקול החלפה לויאפקס או סימבלטה, ובתנאים של טיפול מקצועי הסיכוי לכך נמוך מאוד.

תודה רבה לך. אשמח לדעת מה זה אומר "טיפול לא מקצועי". אני יודעת שה SSRI מעייפות, נקודה. רופאת המשפחה שלי אומרת שזה נכון לגבי כל המינונים, ולכן נותנים אכן תרופה "מעוררת", כמו אדרונקס שפועלת על הנוראדרנלין..האם מה שאתה קורא לו "טיפול לא מקצועי" זה טיפול בציפרלקס בלבד ללא אדרונקס?! אשמח להבהרה לגבי הטיפול המקצועי לשיטתך. וויאפקס 75 מג לא עדיף על ציפרלקס 20 מג + אדרונקס?! וויאפקס גם כן פועלת על נוראדרנלין (ועל הסרטונין), וחברים שלי מדווחים שהיא פחות מעייפת אותם מהציפרלקס. האם יתכן כי ישנה אמת בדבר..? תודה רבה על הייעוץ, דיאנה

לכי אליו

חן חן וסופ"ש מעולה לכולם

קודם כל, טיפול מקצועי נעשה על ידי פסיכיאטר ולא על ידי רופא משפחה. מטפל מקצועי מזהה מצוקה בלתי נסבלת או מסוכנת אצל החולה ופותר אותה. למשל: הוספת כדורי הרגעה או תוסף מחזק או מחליף תרופה. מטפל מקצועי יודע איך החולה שלו צריך לעלות במינון: לא לאט מידי ולא מהר מידי. מטפל מקצועי ידאג שהחולה יעלה במינון כמה שצריך, עד למקסימום המותר אם צריך, ולא יכריז על כישלון התרופה לפני כן. ויאפקס 75 מג דומה לציפרלקס 5 מג. זה מינון מינימלי שמתאים לתחילת טיפול או לסיומו.

התייעצתי עם רופאת המשפחה, את המרשם קיבלתי מרופאה פסיכיאטרית. אני מכירה מישהו שלוקח וויאפקס 75 מג כבר מספר שנים. ולא, הוא לא התייעץ עם רופאת המשפחה שלי:) תודה על העזרה, שבת נהדרת, דיאנה