פורום פסיכיאטריה - עמוד 40

אמנם מדובר במינון נמוך מאוד ומקומי של סטרואיד, אבל בשימוש ממושך עלול לגרום להחמרת חרדה ודיכאון. אם לא חייבים, עדיף להימנע ואני רושם כאן מניסיון אישי כואב.

יש הטוענים שתרופות אנטי פסיכוטיות גורמות תוך שנה להתכווצות של המוח, איבוד נפח ומשקל המוח. הדבר נקרא atrophy. בגדול, עדיין לא ברורה לחלוטין ההשפעה של הדבר הזה בפועל מבחינה קלינית על המטופלים, אבל כפי הנראה זהו לא דבר חיובי. בגדול, מדובר בחוקרים רציניים שמעלים טענה זו כגון joanna moncrieff, פסיכיאטרית בריטית מוערכת. בנוסף, פסיכיאטר אמריקאי בשם פיטר ברגין- peter breggin, העלה טענה זו של התכווצות המוח לפני שנים רבות ונתקל בזלזול. היום יודעים שכנראה הוא צדק והקדים את זמנו. דוגמה לנזק מוחי שעשוי להיות בלתי הפיך כתוצאה מתרופות אנטי פסיכוטיות הוא טרדיב דיסקינזיה, הפרעה של תנועות לא רצוניות, שמלווה בדרך כלל בפגיעה/ירידה קוגניטיבית. מדובר בנזק מוחי משום ההשפעה של התרופות הללו על האזור של מערכת התנועה (המוטורית) במוח. לצערנו, יש סוג של קשר שתיקה בעניין זה של נזק מוחי של תרופות אנטי פסיכוטיות (ושל נזק גופני גם כן), ופסיכיאטרים היום רושמים תרופות אלה גם לדיכאון, חרדה, נדודי שינה, בעיות התנהגות אצל ילדים, ואי שקט אצל קשישים עם דמנציה, מבלי להתריע, להזהיר או ליידע את המטופל לגבי נזק אפשרי.

ליעל שלום, לגבי תרופות נוגדות דיכאון, מעבר לירידה באחוז המתאבדים, על פי מספר מחקרים, הן עשויות לעזור לגוף להילחם בסרטן. מחקרים אלו מצביעים על כך שתרופות נוגדות דיכאון עשויות לעזור למערכת החיסון להילחם בזיהום חמור. התרופות יכולות להגביר את פעילותם של תאים מסויימים, הנוטלים חלק מהמערכת החיסונית על ידי תקיפת תאים סרטניים, חיידקים ווירוסים. לסיכום, טיפול בדיכאון באמצעות תרופות נוגדות דיכאון יכול לעזור, במקביל לטיפול במצב הרוח, בחיזוק המערכת החיסונית. דיכאון מעורר דלקות, ותרופות נוגדות דיכאון עשויות לצנן את הדלקת. תרופות לטיפול בדיכאון בעלות יתרונות חיוביים אחרים שבעקיפין מסייעים לדלקת, כמו גם, כאשר אנשים מדוכאים שנתם טרודה יותר, הם נוטים לאכול תזונה עשירה בשומן, נמנעים פעילות גופנית, מעשנים ושותים יותר, כלומר מקיימים אורח חיים שעשוי לקדם התפתחות דלקתית. דלקת נקשרת למחלות תלויות גיל רבות, כמו מחלות לב ושבץ, ולכן טיפול בדכאון עשוי לקדם בריפוי הגוף. אשר לתרופות האנטי פסיכוטיות והאם הן גורמות לשריפת תאים מוגברת במוח, מחלת הסיכיזופרניה נקראה ולא בכדי דמנציה פרקוקס - דמנציה מוקדמת כי המחלה הורסת את המוח. התרופות מהדור השני כמו רספרידל אינן אידיאליות ועדין לא משקמות את ההרס הנ"ל אך לפחות הן מאפשרות לקורבנות המחלה הזו לצאת מכתלי בתי החולים הפסיכיאטריים. יש עבודות מעניינות ומחקרים רבים שנעשים כדי למצוא דור שלישי טוב יותר ולמצוא דרכים למנוע את פריצת המחלה. פרופ' וינר: "היום ידוע, משהפגיעה הגורמת למחלת הסכיזופרניה מתרחשת כבר אצל העובר ברחם, ככל הנראה בשל שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים במהלך ההיריון. עם זאת, תסמיני המחלה מופיעים רק שנים רבות לאחר מכן, על־פי־ רוב בגיל הנעורים או הבגרות המוקדמת. כלומר, קיים פרק זמן של 20-15 שנה, שבו הילד ואחר־כך הנער מתפקד לכאורה באופן תקין. מנסים כיום למצוא תרופות שישפיעו בתקופת הביניים וימנעו את התוצאות הרות האסון בשנות ה20. במילים אחרות זה ההפך ממה שאת טוענת. הרספרידל היא תרופה אנטי פסיכוטית, פוטנטית (חזקה, אפקטיבית) מהדור השני. בברכה, דר' קרני רובין

למיכאל שלום, חבל שאתה כותב דברים שנויים במחלוקת כאילו אלו עובדות שחקוקות בסלע. יש הרבה עובדות שמדברות נגד הטיעונים שלך והייתי מצפה שגם אם אתה מתנג לתרופות, תכתוב את הדברים בפחות פסקנות בלתי מוצדקת. הדבר מסוכן כי אתה מטעה אנשים. בברכה, דר' קרני רובין

לא כתבתי שאלה עובדות החקוקות בסלע, אלא שיש חוקרים הטוענים כך ומציגים מחקרים המאששים את דבריהם לגבי האטרופיה של המוח לאחר שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות. אני אינני בקיא עד הסוף בנושא (וגם אין לי מספיק זמן לעסוק ולהתעמק בכך), אז אני רושם מה שידוע לי ומסייג את דבריי. אם אינני טועה, אחד המחקרים בנושא נעשו על קופים ובו נתנו לקבוצה אחת הלידול וקבוצה שניה זיפרקסה, והתוצאה הייתה הקטנה של המוח בשתי הקבוצות, אבל בקבוצת הזיפרקסה ההתכווצות של המוח הייתה קטנה יותר (ייתכן בגלל מינונים יחסיים נמוכים יותר). למיטב זיכרוני המחקר מומן על ידי אליי לילי במטרה להראות עדיפות של זיפרקסה על הלידול. הטענה הדומיננטית שכנראה הופצה על ידי יצרני התרופות בזמן שהיה פטנט ושיווקו התרופות האנטיפסיכוטיות היה שהסכיזופרניה גורמת להתכווצות המוח ולנזק המוחי ושבעצם התרופות האנטיפסיכוטות כמו זיפרקסה מגנות על המוח ושהן בריאות למוח. כיום יש חוקרים (ובהם גם פסיכיאטרים) שמפקפקים בעניין ולטענתם התרופות גרמו להתכווצות המוח (הסריקות נעשו על חולי סכיזופרניה שנטלו התרופות אם ינני טועה), ומדובר על אנשים בעלי קומה, חלקם הי במינסטרים של הפסיכיאטריה והמחקר הפסיכיאטרי, ולא מדובר על סיינטולוגים. לגבי טרדיב דיסקינזיה, ידוע שזה נזק מוחי, וידוע שהתופעה פעמים רבות היא בלתי הפיכה, ויכולה גם לפגוע בצעירים (ולא רק בקשישים). (כך שלא ברור למשל אם התרופות בראות למוח ומגנות עליו אז כיצד הן גורמות למחלה כמו טרדיב דיסקינזיה?). אם אינני טועה אז בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שהופיעו התסמינים של טרדיב דיסקינזיה לראשונה, פסיכיאטרים מובילים וידועים טענו שזה לא נגרם מהתרופות ושהתסמינים של דיסקינזיה נבעו כתוצאה מסכיזופרניה והיו קיימים אצל החולים עוד לפני נטילת התרופות. (וזה כנראה מדגים את אלמנט ההכחשה שקיים לעתים בתחום הפסיכיאטריה). אני באופן כללי חושב שהפציינטים צריכים לקבל את כל המידע לגבי התרופות והטיפולים, וזה כולל גם נזקים אפשריים וחסרונות אפשריים של טיפולים אלה, כמו על טרדיב דיסקינזיה, סוכרת, טוקסיות ללב, אפשרות לאטרופיה של המוח (atrophy(( ועוד. וזה כנראה דבר שלא נעשה מספיק (ולעתים קרובות לא נעשה בכלל). חוק זכויות החולה מחייב את הרופאים לכך ורופא שלא פועל כך חשוף לתביעות, זאת למרות שכנראה בארץ כמעט ולא תובעים רשלנות רפואית במקרים אלו (בארהב דווקא כן). גם המוסר האנושי מחייב זאת. אני מתאר לעצמי שבעבר טרם עידן האינטרנט אנשים כמעט ולא היו מצליחים להגיע למידע הזה, וזה לא היה נושא לשיחה בין מטופל לרופא.

ד"ר קרני היקרה לדעתי כדאי לא למהר לאמץ מסקנות של מחקרים כאלו ולבדוק היטב מי מממן מחקרים כאלו. לא אתפלא אם מדובר ביצרני תרופות שמממנים מחקרים כאלו בתקופת שיווק התרופה, שבה היא מוגנת בפטנט ובעוד בעלי אינטרסים. על גבי התרופות "נוגדות הדיכאון" מצויה אזהרה לגבי סיכון מוגבר להתאבדות. הסיכון מצוי בעיקר בתחילת הטיפול, בעליה במינון, או בירידה במינון והפסקת התרופה (כתוצאה מגמילה). הדבר רשום לא מרצון טוב של היצרנים אלא כתוצאה ממקרים חמורים שקרו, ותביעות כנגד היצרנים הללו. חלק מהדברים שכתבת הם בהיפוך גמור למציאות: התרופות גורמות פעמים רבות להשמנה, הן "נוגדי הדיכאון" ובמיוחד "נוגדי הפסיכוזה", וזאת עקב תאבון מוגבר. העייפות שנגרמת מקשה על מטופלים לעסוק בפעילות גופנית ומטופלים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות נוטים לעשן בתדירות גבוהה על מנת לזרז פירוק התרופות בגוף (ההשפעה של התרופות לא נעימה עבורם). כן נצפים לרוב סוכרת, השמנה, וטוקסיות ללב בתרופות הנוירופלטיות בנוגדיד דיכאון גם יש השמנה וסוכרת. התרופות נוגדות פסיכוזה ניתנות כיום גם כתוספת בדיכאון, חרדה, אוסידי, נדודי שינה, בעיות התנהגות אצל ילדים ואי שקט אצל קשישים (בדמנציה). התרופות "נוגדי הדיכאון" גורמות לרוב בתחילה לאופוריה ולאחר מכן לרוב זו מתחלפת באדישות ואפתיה, והקהיית רגשות, ולא שיפור מצב רוח. אצל חלק מהמטופלים האופוריה מתפתחת למאניה של ממש ולהפחתת עכבות ומעצורים, מה שעלול כנראה לגרום להתאבדות או למקרי רצח המוניים (כפי שקורה לעתים בארהב שם יש זמינות של נשק וכן פסיכיאטריה מאוד מתקדמת שבה המון אנשים מטופלים במס' תרופות במקביל). המוח הוא איבר מאוד מורכב של אלפי שנות אבולוציה. יודעים עליו מעט מאוד היום, ולא הצליחו ממש לפענח אותו עד היום, וכנראה שגם לעולם לא יצליחו. בברכה

איך אפשר לדעת אם הכדורים עוזרים למערכת החיסון לתקוף תאים סרטניים? הרי לא ניתן לראות תא סרטני אלא אם כן הוא חלק מקבוצה של תאים סרטניים שניתן לראות בגלל הגודל. אם יש אנשים שהאמונה שלהם היא שהכדורים הפסיכיאטרים מזיקים לא צריך לתת אותם בכפייה. נתקלים בהרבה פסיכיאטרים אשר משתמשים בכל מיני שיטות על מנת ללחוץ על בן אדם לקחת כדורים, אפילו שהוא טוען שהכדורים לא עושים לו טוב. או במשפחות שמשתמשות בפסיכיאטרים ככלי נשק נגד בן משפחתם על מנת לכפות עליו את הדעה שלהם. הפסיכיאטריה מתנהגת כמו הדת. לדת אין שום הוכחה שקיים אלוהים, ועדיין הם כופים את דעתם על הציבור החילוני.

למיכאל שלום, מאז ומתמיד בדיכאון, הסכנה הייתה בזמן הכניסה לדיכאון כשיש עדיין מספיק אנרגיה ובזמן היציאה מהדיכאון וזאת ללא קשר לתרופות. עוד בתחילת לימודיי כאשר לא היו בכלל SSRI'S ו SNRI'S. אך היו אז כבר TCA, הדגישו את הסכנה בתקופות אלה. דומני שאין לנו ויכוח שבזמן דיכאון יש ירידה בתינגודת של הגוף ולכן הסכנה לזיהומים ולתאי סרטן. אשר לנוגדי הפסיכוזה, יש אכזבה קשה מתופעות הלוואי של הדור השני אשר כוללות את תופעות הלוואי שהזכרת. יחד עם האמור גם הדור הישן וגם הדור החדש רוקנו את בתי החולים הפסיכיאטריים והוציאו את מרבית החולים לקהילה. אני עוד ראיתי את החולים הכרוניים אשר דעכו בבתי החולים הפסיכיאטריים. נכון יש טרדיב דיסקינזיה וצריך להיות ער לתחילת הסימנים בכדי להפסיק בזמן את התרופות בתקופה שבה התופעה עדיין הפיכה. זה עדיין לא סיבה לא לטפל. יש רגישות יתר לפניצילין שהיא מסוכנת וגם רגישות יתר לשאר האנטביוטיקות. אם זו סיבה לא לתת אנטביוטיקה? וכך גם לגבי תרופות אחרות כמו תרופות אנטיאפילפטיות וכו'. בברכה, דר' קרני רובין

שהחזירו את החולים לקהילה. שנותנים להם להסתובב חופשי עם התרופות המושלמות דור ראשון ודור שני. תודה לפסיכיאטרים שמאשרים יציאה מהמכלאות שלהם ומחזירים אנשים לקהילה, ואז מטפלים בהם באופן פרטי עם התרופות המושלמות. יש אפילו חולים שגם זוכים לקבל את התרופה בזריקות, שזה הכי שווה. הם גם מסדרים קיצבה לאנשים שלא יכולים בלי התרופות האלה, ומאפשרים להם להתמסטל עם התרופות בלי לעבוד. באמת כל הכבוד, ישר כח! בקיצור, חבל שיש כל כך הרבה רע במערכת שאמורה להיות בריאותית.

מה לדעתך המצב האידיאלי? לא לאשפז אף אחד, לא לתת כדורים לאף אחד ולא לטפל באף אחד? להשאיר את כולם סובלים בגלל מבנה מוחם או בגלל סביבתם? מה אפשר לעשות נכון להיות, כשהעולם מדכא ורחוק ממושלם...(דווקא בעיקר בגלל הגישות הישנות והפרימיטיביות)... ואני לא אחת שמעודדת כדורים בכלל.

שלום היו לי מספר פסיכוזות ונטלתי ריספונד. המצב שלי היה קטסטרופה. לא תפקדתי. הייתי מדוכאת. היו לי חרדת. החיים שלי היו בזבל. התחלתי ליטול המון ויטמינים בהמלצת רופא אורתומולקולרי. (10000 מ"ג ניאצין עם תופעת בעירה. coq10 400 מ"ג- 5 טבליות ביום. b12 10000 mc"g 5 טבליות ביום. וגם עוד 7 ויטמינים נוספים בכמויות שונות.) כיום אני לא נוטלת ריספונד ותרופות פסיכיאטריות. אני מרגישה מצויין. מאושרת. יציבה. ממליצה מאד לכל מי שאוהב את עצמו לפנות לרפואה "אורתומולקולרית"

מהניסיון שלך, כמה מטופלי ריספרידל את יכולה להצביע שנרפאו מהתופעות שבעטיין נרשם להם החומר? תוך כמה זמן זה קרה? ואם זה קרה מתוך כמה מטופלים?

קודם כל את מדבר שטויות דחפו לי ריספרדל מתוך הבחנה רפואית של התקף פסיכוטי רק בגלל שהשתמשתי בקנאביס,לאחר הטיפול שנמשך חודש וחצי של נטילת תרופות פסיכוטיות מתוכם תרופת הריספרדל,לאחר שסיימתי את הטיפול לא יכולתי לחזור לחיים אני מרגיש שריפות ברגליים עלייה החרדות, שיכחון רב, והכי חשוב שיתוק בצד השמאלי ביותר תפקודי חמישי של המוח, הסתדרתי בבית וכל רגע ורגע רק החריף את המצב, מיכאל הביא כאן את התגובה הרצויה של ד"ר כמוך שחושבים שלדחוף לאנשים תרופות פסיכוטיות זה הדרך הטובה ביותר לחזור לבריאות איתנה, אבל את טועה בגדול אנשים שנטלו את התרופות הללו לא רק שלא נכנסו לקו הבריאות, אלא הוציאו אותם לגמרי השיתוק מוחין מאוד חזק, אם לטענתך תרופה פסיכוטית שגורמת לתופעות לוואי מאוד מסוכנות פלוס נלחמת לשיתוק המוח ופעילותו, היא תרופה יעילה לבריאות הנפש אז את ממש לא ד"ר, הלוואי ויכניסו לך ולכל מי שחושב כמוך, את הכדורים האלו במשך חודשיים עד שישרה לכם בגוף ונראה איך תסתדרו אם היום יום, נכנסתי לטיפול בריא יצאתי חולה נפש!

אני נטלתי ריספרדל כבר כמה שנים ואחרי שלקחתי כמה ימים ריטלין גמרתי בבית חולים אז העלו לי את המינון ל3 מד ריספרדל ולקחתי אותו בערך שנה, אני לא אוטיסט, בחיים לא שמעתי קולות או ראיתי דברים שלא קיימים ובקיצור אני רגיל לגמרי אבל דחפו לי את הכדור הזה במינון שמיועד כמעט לסכיזופרנים במשך שנה ועוד שנים של מינון אחר ועכשיו אני צריך לדאוג איך אני אגמל ממנו, חוץ מזה מאז שלקחתי את הכדור ניהייתי אדיש, סגור ומבולבל, והילדים בכיתה התרחקו ממני ולא אהבו אותי מרוב האדישות, וגם בבית חולים הפסיכיאטרי אחד מאלה שמחלקים תרופות צחק עליי ואמר לי שאני מאושפז בכפייה. קראתי המון מאמרים מדעיים שבהם מדובר על כך שיש ירידה משמעותית בנפח המוח אצל מי שלקח את הכדור ועכשיו אני צריך להיות מוטרד כבר שאין סיכוי לחזור מהפגיעה הזאת. ביום שלא קחתי ריספרדל פעם אחת הרגשתי מצויין, מלא באנרגיות וחיובי אבל לא יכלתי להמשיך שלא לקחת את הכדור כי הגוף שלי לא רגיל להיות בלעדיו. אני אומר בבירור כמה שאפשר: אני בן אדם רגיל לגמרי ובכל מקרה הייתי על ריספונד כמה שנים ועל ריספונד 3 מג שנה ויותר! עוד יותר מעבר גם כשהייתי בבית החולים סבלתי מרשלנות, מדי פעם החריכו אותי לקחת את התרופה ומידי פעם לא ונתנו לי פעם ריספונד ופעם ריספרדל ואימו עליי בזריקה. אני נגד כדורים לטיפול נפשי או לשיפור קוגנטיבי, לדעתי כל הנושא הזה שפסיכאטרים חושבים שאפשר לאבחן בן אדם במחלה נפשית בלי לעשות לו בדיקות mri או כל שהם אמצעים שיכולים להוכיח בבירור שמדובר במחלת מוח זה טעות רצינית! וחוץ מזה בכלל הרעיון המגוכך הזה שניתן לרפא מוח ממחלה בעזרת החדרת כימיקלים זרים למוח היא שגיאה הרסנית. מה ה"שיגעון" הזה של פסיכיאטרים שחושבים שהם פותרים בעיה? כשבכלל אף פעם לא ברור אם יש בעיה כלשהיא בכלל! ושהם לוקחים את התוצאות הלא ברורות האלה? בדכ מתבטעות באדישות, חוסר חיים, אפטיה וחוסר באנרגיה וככה הם פותרים בעיה של אגרסיה?! רשע!!! ועוד בכלל הייתי ילד רגיל מכל בחינה וגם מוכשר מתמטית. וגם לא תיערתי פה את כל מה שעבר עלי עם ה"תרופה" הזאת. תפסיקו עם האבחנות שלכם!

וגם ריספרדל גורם לעלייה בשיעור התמותה אצל מי שלוכח את הכדור- פי שלושה מי מה שבדכ!

רספירדל לא מטפל בבעיה עצמה אלא בסממנים חיצוניים בלבד כמו לחיות עם פילטר של אינסטגרם כשלמעשה הבן אדם מכוער התרופה גורמת להחרפת הבעיות הנפשית במעטפת של נורמליות חיצונית במידת מה שכולנו יודעים שהדחקה שכזאתי רק גורמת להחרפת שבסופו של דבר תתפרץ החוצה בדרך כזאת או אחרת מי שלקח את התרופה יודע שמה שאתה עובר כאשר אתה לוקח אותה למעשה הוא סבל נפשי ומנטלי כמו התעללות בתוך המוח של עצמך ברמה כזאת שאתה נכנע אומר אני אעשה מה שאני יכול אני אוותר על עצמי על העקרונות החלומות על מי שאני רק שיסתיים הסבל הזה! התרופה גורמת לך לסתום ת'פה ולהגיד אמן לסביבה שלך ולרצות כל מי שעומד בפניך בסופו של דבר המוח שלך נכנע בתוך עצמו לריקבון הריקני שהתרופה מייצרת לך בתוך הראש וכמובן שתיכנע כי החומר יותר חזק ממך מהמוח שלך וממערכת העצבים הטבעית שלך חזקה ככל שתהיה

גדולים בראש5 סרטן זבל שהוכנס לראש. בצי כף

אפשר ליצור איתך קשר

אני לא יודע מי את/ה אבל אתה גאון

שלום אשמח להמלצות על מקום טוב ללכת עליו זה די דחוף לנו. אשמח באימייל rentbetshemesh@013.net

ניתן כSOS

הפסקת תרופות כמו התחלתן הוא אירוע המחייב ליווי של הרופא המטפל הן כדי לבחון את ההצדקה למהלך וכמו גם בניית תוכנית של הפסקה מושכלת

לחגית שלום, אני מבינה שמדובר בתסמונת טורט. בדרך כלל בכדי להפסיק את הטיקים מספיק חצי מ"ג הלידול. האם יש סיבה שעברו לאוראפ פורטה פימוזיד (אוראפ) יחסית לתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות היא בעלת השפעה סדטיבית (מרגיעה) קלה מאד והיא ניתנת דרך הפה, פעם ביום. פימוזיד עלולה לגרום לתופעות לוואי אקסטראפרמידאליות כמו: דיסקינזיה, אקתיזיה ופרקינסוניזם. אלו הן תנועות בלתי רצוניות וקישיון בפנים והגפיים. בנוסף, יש לה השפעות אנטיכולינרגיות ביניהן: נמנום, הפרעה בראייה ויובש בפה. יש מצבים בהם אין ברירה אלא לתת לילד הסובל מטורט, תרופה אנטי פסיכוטית בכדי למנוע את הטיקים. ככלל, התרופות הללו יכולות לגרום בין השאר לטרדיב דיסקינזיה לטווח הרחוק. ייתכן וניתן לנסות להשתלט על המצב עם קלונידין שאינו עושה תופעה זו. הייתי ממליצה שתקבלי חוות דעת נוספת מפסיכיאטר של הילד. בברכה, דר' קרני רובין

אשמח לדעת האם האוראפ 4 מג עזר לו? כי גם אנחנו מתחילים במינון כזה מהתקף טיקים קשה שהתחיל פתאום בהמלצת רופא תנועה. או לתת בהתחלה 2 מג ומשם לטפס בזהירות המצב ממש קשה מבחינת טיקים.

מקפיץ את ההודעה

ד"ר קרני - אשמח מאוד לקבל את חוות דעתך על העניין! תודה רבה !

למבוהל שלום, אולי תסביר לי מה זה להקפיץ את השאלה. קצת הגזמת , השאלה הראשונית נשאלה לפני יומיים ואינני מסוגלת באתר זה לענות באותו רגע. נראה לי כי המסקנה ממה שקרה לך זה להפסיק להסתכל באח הגדול. אין כל בעיה להוריד כדורים פסיכיאטריים במידה ויורדים בהדרגה ואחד אחד ולא עושים ירידות של יום כן יום לא. הכוונה היא למשל להוריד חצי כדור רספרידל ולראות מה קורה. אשר לשילוב , קודם כל החשוב הוא שזה עוזר לך ושהדיכאון , החרדה והתקפי הזעם נעלמו. שנית , יש בשילוב זה היגיון ביוכימי. ככלל מנחה אותי הכלל שלא מחליפים סוס מנצח. בברכה, דר' קרני רובין

תודה רבה על התשובה. אני רוצה לחדד את השאלה: היו לי התקפות זעם בודדות בלבד אך משמעותיות. הרספרידל נועד לרסן את האגרסיה אבל אני חושב שאם יורידו לי אותו , לא אשוב לאגרסיה שהיתה כי זה קשור גם לדברים נפשיים שמטופלים אצלי במקביל. אני חושש שבגילי הצעיר(40) אני אאלץ להיות מכור לתרופות הללו ולכן שאלתי על תסמיני גמילה. ככלל, אם שילוב מצליח - משאירים אותו קבוע ? מתי מחליט הפסיכיאטר להוריד מינון? אני מפחד מהרספרידל.תופעות לוואי קשות בגמילה,כך שמעתי. אני רוצה לציין שמאז שעליתי ל 300 מג וולבוטרין יש לי טנטונים באוזן - התרגלתי אבל זה מעצבן. האם יש קשר לשילוב המשולש או שזה קשור רק לתרופה אחת ? ולגבי האח הגדול - את צודקת :-) אבל אני כועס על ה"עלייהום" שעשו לאילן רבינוביץ. זה לא הוגן. שוב תודה.

שלום, יש צדק בדבריך שאולי כדאי לנסות להוריד את הרספרידל. כפי שאמרתי,הייתי מורידה זאת לחצי מ"ג ואם אין החרפה מפסיקה. למיטב נסיוני, אין שום בעיה בהפסקה. אשר לטינטון קשה להגיד ממה הוא נובע. היה לי מטופל שזה הופיע אצלנו עם העליה במינון הציפרלקס, מכל מקום אם השילוב של ציפרלקס עם וולבוטרין הוא טוב עבורך כדאי ללמוד להרחיק את הטינטון באמצעות הרפיה. זה עובד. בברכה, דר' קרני רובין

שלום רב ד"ר רובין, כותב לך זה ששאל גם את השירשור הבא : http://www.infomed.co.il/forum-141/msg-55073/%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%aa+%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa+%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa ולעניין : היות ואני מרגיש יותר טוב , הרבה פחות חרדתי (כמעט אפס חרדות) ולא מרגיש בדכאון או בדכדוך וגם לא אלים ביקשתי מהפסיכיאטר לשקול הורדות מינון. יש לציין שאני סובל מטנטון מציק מאז שאני לוקח וולבוטרין 300 מ"ג (אולי היה קודם , אני לא זוכר ממש אבל ברור שהחמיר מאוד עם מינון ה 300) המצב סטטי כבר מספר חודשים. בחודשיים האחרונים ירדתי לחצי מ"ג (חצי כדור) רספרידל ול 10 מ"ג ציפרלקס (הייתי עם 15 מ"ג). כעת הרופא הנחה אותי לרדת ל 150 מ"ג ולבוטרין , להישאר עם חצי מ"ג רספרידל ולהמשיך עם 10 מ"ג ציפרלקס. שאלתי : האם ההורדה של הוולבוטרין עלולה להחזיר את הדכאון ? האם תפחית את הטינטון ? והאם חצי מ"ג רספרידל הוא מינון כך כך נמוך עד כי אפשר יהיה להורידו לגמרי (למשל לרבע כדור בהדרגב עד להפסקה מוחלטת). הפסיכיאטר טוען שכעת המינונים שאני לוקח הם נמוכים מאוד גבוליים ממש - האם זה הגיוני ? האם אפשר לבקש בשלב הבא להוריד רספרידל וולבוטרין לגמרי? החשש הגדול שלי הוא בגלל שהדכאון חלף לו (את קראת לזה "זנה של דכאון" בתגובה האחרונה שלך) - האם ההורדה ל 150 מ"ג יעילה ? אומנם אני ביקשתי את ההורדה בגלל הטנטון אבל אני לא יודע האם זה יעזור בכלל. אני חושש מחזרתו של הדכאון. תודה רבה על ההתייחסות !

שלום רב ד"ר רובין, כותב לך זה ששאל גם את השירשור הבא : http://www.infomed.co.il/forum-141/msg-55073/%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%aa+%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa+%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa ולעניין : היות ואני מרגיש יותר טוב , הרבה פחות חרדתי (כמעט אפס חרדות) ולא מרגיש בדכאון או בדכדוך וגם לא אלים ביקשתי מהפסיכיאטר לשקול הורדות מינון. יש לציין שאני סובל מטנטון מציק מאז שאני לוקח וולבוטרין 300 מ"ג (אולי היה קודם , אני לא זוכר ממש אבל ברור שהחמיר מאוד עם מינון ה 300) המצב סטטי כבר מספר חודשים. בחודשיים האחרונים ירדתי לחצי מ"ג (חצי כדור) רספרידל ול 10 מ"ג ציפרלקס (הייתי עם 15 מ"ג). כעת הרופא הנחה אותי לרדת ל 150 מ"ג ולבוטרין , להישאר עם חצי מ"ג רספרידל ולהמשיך עם 10 מ"ג ציפרלקס. שאלתי : האם ההורדה של הוולבוטרין עלולה להחזיר את הדכאון ? האם תפחית את הטינטון ? והאם חצי מ"ג רספרידל הוא מינון כך כך נמוך עד כי אפשר יהיה להורידו לגמרי (למשל לרבע כדור בהדרגה עד להפסקה מוחלטת). הפסיכיאטר טוען שכעת המינונים שאני לוקח הם נמוכים מאוד גבוליים ממש לגבול התחתון של ההשפעה- האם זה הגיוני ? האם אפשר לבקש בשלב הבא להוריד רספרידל וולבוטרין לגמרי? החשש הגדול שלי הוא בגלל שהדכאון חלף לו (את קראת לזה "זנב של דכאון" בתגובה האחרונה שלך) - האם ההורדה ל 150 מ"ג יעילה ? אומנם אני ביקשתי את ההורדה בגלל הטנטון אבל אני לא יודע האם זה יעזור בכלל. אני חושש מחזרתו של הדכאון. תודה רבה על ההתייחסות !

לאופטימי שלום, לא ניתן לדעת אם הורדה של מינון תחזיר את הדיכאון או לא. זו בעיקר הסיבה שמומלץ להוריד בהדרגה והפסיכיאטר שלך אכן עושה זאת באלגנטיות. לא ניתן גם לדעת אם הטינטון יוחלש. מכל מקום, יש לזכור שדיכאון וחרדות הם הפרעות כרוניות שחוזרות בגליות, ולכן לא הייתי לחלוטין מפסיקה את הטיפול. אני חוזרת על המלצתי לטיפול בהרפיות בטינטון (ללמוד להרחיק את הרעש ולהתעלם ממנו). בברכה, דר' קרני רובין

הי אשמח לדעת איך אתם עושים את השילוב בין וולבו טרין וצפרלקס אתם לוקחים את שני הכדורים ביחד או מפרידים ביניהם ??

אני נוטלת ציפרלקס 20 +וולבוטרין 150 מזה שנתיים וחצי לפני 9 חודשים הרגשתי סימנים של חזרה אצלי זה מלווה במתח בגוף וחוסר חשק ועניין לקחתי פטריות מרפא זה עזר ומאז 3 אפיזודות חוזרות כולל עכשיו האם השילוב כבר לא משפיע?