פורום פסיכיאטריה - עמוד 701

ערב טוב,אני בת 46,לפני שלושה ימים התחלתי לקחת סרנדה,חצי כדור מחמישים. להסתגל (בהמלצת רופא משפחה),אני לוקחת את הכדור בבוקר אך בשעות הערב מרגישה לא טוב,חום מתפשט,רעד,כאב קל בחזה. האם אלו תופעות לוואי?האם ניתן לקחת כדור הרגעה כמו ואבן אלפרליד.לתשובתכם המהירה אודה

שלום! אני עם פריזמה 20 ו-וולבוטרין 150 במשך שנה.לאחרונה מרגיש דחף מיני גבוה מדי. ניתן לרדת בוולבוטרין,יום כן יום לא?

שלום דר, אני התחלתי לקחת 30 מג בונסרין בנוסף למינון הציפרלקס (20 מג) בכדי להוריד את החרדה והתקפי החרדה מהם אני סובל. מאז שהתחלתי עם הבונסרין מזה כחודשיים וחצי אני עדיין מאוד ישנוני במשך היום(לוקח את הכדור לפני השינה) ויש לי כאבים שרירים בגוף, הרגשת התקשות של שרירים, קושי לקום ולזוז. כמו כן הרגשת טישטוש. האם זוהי תופעת לוואי שעוברת? כיצד ניתן להפסיק את הטיפול? באופן מדורג?

שלום ד"ר, אני בת 22 מגיל קטן(8,9)גיליתי שאבי צופה בסרטי פורנו וגם אני התחלתי לצפות בסתר. בזמן חיפושי במחשב מצאתי תמונות גילתי שחבר של אבא שלי בגד באישתו בזמן שהוא ואבי היו יחד בכנס דרך העבודה. (הם רופאי שיניים) כשהייתי בכיתה י"ב אבא השאיר את המייל שלו פתוח וראיתי שם תכתובת עם אותו החבר וגיליתי שאבא שלי בוגד באמא שלי. הייתי לפני גיוס. כאשר התגייסתי ניתקתי קשר עם אבא לחלוטין גם כשהייתי מגיעה בסופי שבוע הייתי ממש לא נחמד כלפיו. ואף אחד לא הבין למה אני מתנהגת ככה. עם הזמן כבר זה דאך וחזרתי להיות איתו בקשר נורמלי ואחרי שהשתחררי הלכתי לעבוד אצלו כסייעת לרופא שיניים, יום אחד כשאנחנו נוסעים למרפאה גילתי שהוא שוב בוגד באותו הרגע יצאתי מהמאפיה והתחלתי להסתובב ולבכות ברחוב הרמתי טלפון לפסיכולוגית שלי ואמרתי לה שאני חייבת פגישה דחוף(הפסיכולוגית הזו מלווה אותי מכיתה יא בעקבות שברון לב, במהלך הצבא דיברתי איתה פעמים ספורות בטלפון ובעקבות מקרה זה חזרתי לטיפול אצלה) כואב לי על אמא שלי אני יודעת שהיא יודעת, הם הולכים לטיפול זוגי. אני רוצה לפוצץ הכל ולהגיד להם שאני יודעת. תמיד הייתי הילדה של אבא ועכשיו אני חצויה. בין הילדה הקטנה שאוהבת את אבא שלה והוא מודל לחיקוי לבין האדם הניבזי שעומד מולי שאני שונאת אותו ומאחלת לו מוות כל הזמן. הוא אדם מאוד אהוד והרבה אנשים מעריכים ואוהבים אותו הן משפחה והן פציינטים, אני רוצה להרוס אותו שישאר לבד הוא לא יכול להנות משני העולמות גם משפחה תומכת ואוהבת וגם להנות מהצד. לאחרונה ראיתי שהוא יותר מידי עם הטלפון שלו וגילתי שהוא מתכתב עם הסייעת שלו שהיא בערך בגילי. זה דוחה אותי. לאחרונה גילתי שאמא גם בקשר עם מישהו אבל משום מה זה לא מעורר בי את אותן תגובות ורגשות, יש לי כאילו יותר הבנה כלפיה. אבל קשה לי לשמור את זה בתוכי. יש לי הרבה מחשבות על מוות ואיך לגרום לו רע. אני יודעת שהרבה אנשים בוגדים ואני יודעת שזה לא פשוט לחיות בזוגיות במשך 30 שנה אבל זה לא מקובל עלי שזה מול העיניים שלי הוא צריך להבין שאני כבר לא ילדה קטנה ושאני שמה לב מה קורה. אני באמת מאחלת לו מוות מכל הלב . אני מפחדת שגם אני אמצא את עצמי בזוגיות כזו. תודה רבה.

ד"ר קרני רובין, שלום מעניין אותי מאוד לשמוע אם המצב שלי נשמע לך מוכר או הגיוני ומה לדעתך יכול להיות הפתרון שלו. אני אדם עם רגישות מולדת לביקורת ודחיה כנראה. ממש מינקות פחדתי מזה והייתי מגיבה בצורה חסרת פרופורציות למחשבה שמישהו כועס עליי וטוען שאני לא בסדר. יחד עם זאת, חוויתי חוויות ממשיות של דחיה חברתית לאורך החיים ובעיקר בשנים האחרונות. נראה שמכל אירוע כזה התאוששתי והתרוממתי פחות או יותר. עד הפעם האחרונה במסגרת האחרונה שהייתי בה. היא כללה התמודדות עם מצבים חברתיים לא פשוטים. שבהתמודדות הזאת כשלתי בצורה קשה לפי התחושה שלי כמה וכמה פעמים. גם מצד מי שסבב אותי קיבלתי מסר חזק שאני לא בסדר ולא מתאימה. הרגשתי דחויה ומנודה, באופן פאסיבי וקר אמנם ולא בוטה או אלים. אבל זאת כנראה הייתה חוויה משמעותית מספיק בשביל לגרום לי להגיב בצורה כזאת. לא הייתי קוראת לזה חרדה חברתית ועכבה חברתית. אלא משהו הרבה יותר גדול ונורא מזה. היכולת שלי להפיק, לא רק דיבור, אלא לחשוב בכלל, פשוט נעלמה. כאילו משהו במוח נאטם ונהייתי "מתה מוחית". אני לא מסוגלת לנהל שיחה, מרגישה שאין לי מה להגיד או לתרום. תחושת מבוכה ומגושמות נוראית שאנשים מרגישים ומתרחקים בגללה. וגם אני נמנעת מאנשים כמה שיותר וזה רק הולך ומחמיר. אני מרגישה ככה לא רק בחברת אנשים חדשים וכאלה שלא בוטחת בהם. אלא גם עם בני משפחה. מה שמוזר שהחסימה או ההיעלמות הזאת של האישיות שהייתה לי הייתה כמעט בבת אחת. הייתי אדם שזורם בשיחה, מגיב מהר ואפילו מצחיק. וכל כך כואב לאבד את זה. קשה לקבל את ה"אני" החדשה ולנסות לעבוד עם מה שיש. פוחדת מדחייה וכישלון חברתי בעוד מקום. כרגע אני בחוסר תפקוד מוחלט. נמנעת מאנשים ומהתמודדות עם החיים ופשוט תקועה במקום. עולה במחשבה הרבה פעמים רצון לשים סוף לכל הסבל הזה. אבל אני פוחדת וגם מאמינה שלא ניסיתי הכול. חשבתי בהתחלה שאני סובלת מדיכאון ובדקתי טיפולים לדיכאון. אבל עכשיו הגיעה התובנה שהדיכאון הוא תוצאה של המצב שתיארתי ולא ההיפך. בתקופה שכל זה התחיל היו לי מיגרנות חזקות. מצאתי עדויות באינטרנט של אנשים שסיפרו אותו הדבר. לאחד מהם היה הסבר מעניין הוא אמר שהמצב הזה הוא מנגנון הגנה של המוח. המוח נכבה כי הוא למד שכל ביטוי אותנטי של האישיות יביא לפגיעה והשפלה. מעניין אותי אם יכול להיות הסבר רפואי למצב הזה. ואם יש טיפול שהוא רפואי שיכול לעזור. תרופות, TMS או ECT.אשמח מאוד לשמוע את דעתך. תודה

למי צריך לדווח על רופא המסתיר מידע במכוון מאחד ההורים? האם מותר לרופא להיפגש עם קטין ללא הסכמת אחד ההורים? הרופא פסיכיאטר

אם היום ידועה שמחלות נפש הן לא בחירה, אז למה זה לא לגיטימי להיות חולה נפש? ולמה החברה מנסה כל הזמן להוציא את חולי הנפש מתוכה? ולמה אנשים ירוצו לעזור למישהו שצריך עזרה פיזית ולא למשהו שצריך עזרה נפשית?

...

אני נוטל כדור מסוג סורווקואל xr400 כל לילה במשך 5 שנים ואני מרגיש שהקולות שאני שומע אומרים לי להפסיק את הטיפול אגב האבחנה שלי זה חרדות ...אבל אני רוצה לנסות להפסיק אבל איך אפשר בדיוק להפסיק הרופא אמר לי שאפשר להפסיק בתנאי שתיקח את הכדור יום כן יום לא האם אבל האם יש דרך אחרת להפסיק את הטיפול בהדרגה ??

בהתקף הראשון שנימשך הרבה זמן, לפני 6 שנים לא התלו לי רשיון נהיגה,אני לבד נימנעתי כי הייתי בדאון, עכשיו אחרי כמה שנים ועם נסיון להוריד תרופות אבל בתקופת לחץ קיבלתי התקף חזק יותר עם אישפוז של חדשיים, עכשיו הפסיכוטי עבר מזה 3 שבועות מתי ואיך אקבך חזרה את הרשיון, זה הרגליים שלי וזה העידוד ולו הקטן להיות בקשר פיזי עם הסביבה בחוץ, מה עושים,אני עדיין באישפוז יום ועד כה נהגתי אליהם לבד עכשיו אני תלוי בתחבורה ציבורית סבוכה שמקשה עלי גם כך את החיים כואבים מימלא, הפסקת פסיכוטי כבר כמה שבועות איך משרד הרישוי יבטל ההתלייה