פורום פסיכיאטריה - עמוד 825

למשה שלום, לא מוכרת לי תופעת לוואי שכזו. עברתי על כל העלון לצרכן וגם כן לא מצאתי איזכור לכך. מכל מקום, במידה ויש מקרים מסוג זה הם נדירים ביותר. בברכה, דר' קרני רובין

לשרון שלום, בהחלט כן. הנימול והעקצוצים הם תוצאה של נשימות יתר אשר שוטפות החוצה את דו תחמוצת הפחמן וגורמות לעלייה של החמצן. כתוצאה מכך יש יציאה של קציום לרווח הבין תאי דבר שגורם לתופעות אלה. ניתן להפסיק את התחושות האלה על ידי נשימות (כ10 - 20) לתוך שקית שמהודקת סביב האף והפה. בברכה, דר' קרני רובין

הי גם לי זה אותו דבר עצבנות חוסר סבלנות כל היום עצבנית וכל הגו רועד לי ואני לוקחת לחרדות הרופא נתן לי קלונס אבל מרגישה מותשת כבר חודש

לשרונה שלום, כאשר אני מתחילה לטפל במישהו עם פלוטין אני מזהירה תמיד שיזהיר את המשפחה שבמשך שלושה שבועות הוא עשוי להיות כעסני ולריב איתם. התגובה הזו מופיעה אצל הרבה מאוד מהמטופלים. לאחר מכן התופעה חולפת. בהחלט ניתן לקחת לתקופה זו קלונקס 0.5 מ"ג לפי הצורך. לדעתי אין צורך ביותר מ-2 מ"ג ביום. בברכה, דר' קרני רובין

אקח קלונקס ומקווה שיעזור. זה כדור מוזר, בעבר לקחתי לוסטרל וציפרמיל ובכלל לא גרמו לעצבנות בייחוד לוסטרל על ההתחלה הרגשתי שאנטי. מה "מיחד" את הפלוטין מבחינה כימית שהוא גורם לעצבנות עד שהסרוטונין יתמלא? ממש כל כדור זה עולם אחר....

לשרונה שלום, הצדק איתך. לכל כדור יש תופעות לוואי אחרות. בדרך כלל מתאימים את הכדור לפי תופעות הלוואי. בברכה, דר' קרני רובין

לאתי שלום, זייבאן זה הכדור בשחרור המיידי. לא תמיד כשכתוב שאסור לחצות, באמת אסור לחצות. למיטב ידיעתי, מינון הכדורים של הזייבאן הוא 150 מ"ג. בברכה, דר' קרני רובין

תודה על התשובה דר קרני,אבל בעלון לצרכן של זייבאן רשום שזה בשחרור מושהה ואם חוצים את הכדור אז התרופה תשוחרר מהר מידי ויופיעו תופעות לוואי כולל פרכוסים

לאתי שלום, כנראה שהצדק איתך, שהזייבן בארץ הוא ארוך פעולה. בארה"ב יש זייבאן של 75 מ"ג שאינו ארוך פעולה. האמת היא שאם חוצים אותו אז הופכים אותו לזייבאן קצר פעולה. בברכה, דר' קרני רובין

תודה על התשובה דר קרני,האם ניתן לחצות את הכדור גם לרבעים?אני מאוד חוששת מזה שזה יחזיר לי את החרדה ולכן אני מעדיפה מינון כמה שיותר נמוך?האם לרבע כדור גם תהיה השפעה על חשק מיני?תודה

לאתי שלום, אם מותר לחצות לחצי אז גם מותר לחצות לרבע כדור. בברכה, דר' קרני רובין

לענת שלום, ייתכן שהמצב הביטחוני אכן תורם להפרעות השינה מזה יומיים. הייתי לוקחת כדור לוריבן לפני השינה במשך מספר ימים ואח"כ נוטלת חצי כדור ומפסיקה את הלוריבן. בברכה, דר' קרני רובין

אם אני לוקחת פקסט זה 5 שנים כמעט והוא עשה לי רק טוב, איך ייתכן שעכשיו יש לי מעין חרדה כזאת? יש לי מין פחד כזה שאני אחזור לחרדות.

לענת שלום, כנראה שהמינון של הסרוקסט אינו מספיק. בברכה, דר' קרני רובין

לסקרן שלום, יש טענה ש-15% מהסכיזופרנים עוברים גל פסיכוטי אחד ומחלימים. אני לא ראיתי זאת. בעיניי מקרה כמו שאתה מתאר בד"כ מחשיד לאבחנה בלתי נכונה. בברכה, דר' קרני רובין

ליעל שלום, ראשית, לא כתבת כמה פלוטין את מקבלת וכמה קלונקס. שנית, לא כתבת אם עברת בירור לוורטיגו והאם נבדקת ע"י רופא אף אוזן גרון. ואחרון, גלי חום מאוד אופיניים למצבי חרדה. בברכה, דר' קרני רובין

הי אני לוקחת 20 מ"ג פלוטין 0.5 קלונקס מאז שאני לוקחת אני מרגישה כך זה ורטיגו יש מצב שהרופא אמר שזה בגלל הכדורים והחרדה שאני נמצאת בה אבל זה לא היה לפני הכדורים תודה רבה

ליעל שלום, ורטיגו אמיתי איננו תוצאה של הכדורים ויכול להופיע פתאום ולכן יש מקום לעשות בדיקות לורטיגו ולעבור בדיקת אף אוזן גרון. בחרדה גבוהה יש גם כן תחושה של סיבובי ראש ששונה מהורטיגו והיא תוצאה של החרדה. במקרה כזה היא אמורה לחלוף תוך שבועות מספר. בברכה, דר' קרני רובין

לאושרי שלום, איזה מינון נטלת מציפרלקס ואיזה מהציפרמיל? המדובר בתרופות מאוד דומות והמעבר בין אחת לשניה תמוה, מי מטפל בך?

ציפרלקס 10 ובשבועיים האחרונים לתרופה 15 ציפרמיל 40 מ"ג

לאושרי שלום, בתוך אחד שהתנסה בתרופות האלו אני מציע לך להתאזר בסבלנות. ישנה החמרה בתחילת טיפול אך ההטבה תגיע בשבועות הקרובים. לא הייתי משחק עם המינון של הקלונקס בשום אופן, כל שינוי במינון מחמיר את החרדה. לא תהיה בעיה לרדת ממנו בהמשך. אם החרדה ממש קשה מנשוא כדאי להתייעץ עם רופא מומחה: לעתים ניתן להוסיף כדור נוגד דיכאון מקבוצה אחרת וזה מקל על תופעות הלוואי באופן מידי.

לאושרי שלום, תשובתו של ר.צ. נכונה. בד"כ לוקח ל-SSRI's כשישה שבועות עד שהם משפיעים על חרדה. בתחילה, יכולה להופיע החמרה. גם כאשר עולים במינון עלולה להופיע החמרה. מסיבה זו הייתי מתמידה בטיפול. לגבי הקלונקס, יש ואנשים לוקחים מינון מסויים של קלונקס או של בנזודיאזפין אחר במשך שנים ללא ירידה של ההשפעה. מסיבה זו זה חסר טעם להפסיק את הקלונקס ולנסות להתחיל אותו שוב וכל מה שכתבת. במידה ולא ייחול שיפור עם הציפרמיל גם לאחר שישה שבועות הייתי ממליצה על החלפתו לסימבלטה. בברכה, דר' קרני רובין

לשרונה שלום, אין לי מושג על מה את מדברת. 6 ימים של שימוש במה? ולמה? בברכה, דר' קרני רובין

הפרעת אכילה או סי די סטרס מידי פעם הסטרס התגבר אחרי שבוע של שימוש. זה יעבור מתישהוא? תודה

לשרונה שלום, שישה ימים של טיפול בOCD ובהפרעות אכילה זו תקופה קצרה מידי כדי להסיק מסקנות. ככלל, פלוטין בתחילת הטיפול גורם לעצבנות ולאי שקט ואף לכעסנות. לאחר כשלושה שבועות בדך כלל מופיעה ההטבה בכך. פלוטין 20 מ"ג זה מינון נמוך מידי לטיפול בOCD וצריך יהיה לדעתי להעלות את המינון. את חייבת להיות מודעת לכך שעם כל העלאה במינון יכולות התופעות להתחדש לזמן קצר. בברכה, דר' קרני רובין

.

עצם העובדה שיש מי ששואל על זה ומודאג מזה מעיד על העובדה שזה קיים. המערכת הפסיכיאטרית תצדיק את זה כמובן בסיבות שונות ומשונות. אבל גם אם החוק הקיים היה מסייג את ה"טיפולים" האלו, תכלס במחלקה יש חוק אחר, והמאושפז, שנחשב תת אדם, ללא כושר שיפוט, סתם משהו מקולקל - גם אם ייתנגד - רק יחטוף עוד יותר. שומר נפשו ירחק ! ומי שלא מאמין לדברים, מוזמן לקבוצת "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה" בפייסבוק לקרוא בעצמו על התעללויות שכאלו שממשיכות להתקיים.

לאוסנת שלום, 1. יש מצבים בהם קושרים מטופל למיטה, אבל יש לגבי כך חוקים מאוד ברורים לגבי משך הזמן והבדיקות שצריך לעשות במהלך הזמן שהמטופל קשור. צריך לציין שמדובר במצב בו המטופל אלים ומסוכן לחולים אחרים ולעצמו. במצבים אלה, בכדי להגן על הסיבבה מחד וכדי למנוע פגיעה עצמית מאידך, אין מנוס מכך. 2. כאשר מטופל מאושפז בכפייה והמטרה היא שיצא מהמצב במהירות המירבית כאשר הוא מסרב לקחת כדור ניתן להזריק לו את התרופה בכפייה. בברכה, דר' קרני רובין

1. אם מטופל מסוכן לעצמו מדוע לא מנסים להרגיע אותו לפני שהוא נקשר למיטה? כבר סגרו אותו, אין חפצים שהוא יכול להעזר בהם על מנת להתאבד, איך בדיוק גרימת טראומה למטופל והפחדה על ידי קשירה תעזור לו? אם הוא אלים, אפשר להכניס אותו לחדר מבודד, ולבדוק, בעיקרון הוא לא אמור להיות ב"בית חולים". 2. טיפול חולני. כבר יצא לי לדבר עם שוהה בשיבא תל השומר, לא משתוללת, מדברת רגיל, קראו לה לקחת כדורים והיא סרבה, ואז קראו לכמה בריונים שגררו אותה בכח. איך בדיוק ההתעללות הזאת תרפא נפשית? שני "טיפולים" אלה מאפשרים לצוות להתעמר ולהתעלל בשוהים, לתת להם כדורים לא רצויים. מי שנשאר כביכול לשמור על השוהים הם כח העזר ואחים/יות, רופאים מחוץ למחלקה ברב היום.

לאוסנת שלום, נסכים שלא להסכים. בברכה, דר' קרני רובין

שהרבה מאלו ששהו/שוהים בכפייה לא מסכימים ש"יטפלו" בהם באלימות וכפייה. כך שאין כאן הסכמה מילולית. זה כמו שבאופן כללי אני אטען שצריך להרביץ למישהו והוא יטען שלא ואז אני אגיד לו נסכים שלא להסכים, ואדאג שמישהו ירביץ לו. לזה לא קוראים הסכמה.

בהרבה מקרים הם לא ברי שיחה, או שפת אם שונה, מעדיפים לקבל את גירסת המשפחה הכפייתית, וישר מגיעים למסקנות שהם צריכים לטפל בכפייה עם כדורים, קשירות, וכליאה. אם היו שם אנשים ברמה, הם היו מצליחים לפתור בעייה של משפחה כפייתית ללא התעללות ושיתוף פעולה עם המשפחה, אבל זה לא המצב בשטח. יש הורים שבגילאי 20+ זורקים את הילדים שלהם לכלוב הפסיכיאטרי, במקום לתת להם מרחב לצאת מהבית בצורה נורמלית. לא סתם ה"מחלה" פורצת בגילאים האלו. ניצול של אנשים שעדיין לא נתנה להם הזכות להתפתח.

לאסנת שלום, לדאבוני את טועה ומטעה. מדובר בהפרעות גנטיות. ללא הפרעה גנטית זו גם בתנאי לחץ קשים לא הייתה פורצת פסיכוזה. נכון שכאשר יש את הגנטיקה ויש לחצים זה תורם לפריצת המחלה. מחלה זו פורצת ופרצה גם במאות הקודמות בגילאי ה-20, בדיוק כפי שסכרת 2 פורצת בגילאי ה-50 ומעלה. אינני רואה טעם להמשיך ולהתווכח ופשוט אפסיק לענות על כך. נראה לי כי חשוב יותר שאענה לאנשים שנזקקים לעזרה וליעוץ. בברכה, דר' קרני רובין

הפיסקה האחרונה נכונה, חשוב לענות ולטפל באנשים שזקוקים לעזרה ויעוץ ומבקשים אותה ולא למי שלא מבקש אותה. המחלה פרצה גם במאות קודמות בגילאי 20, מאותה סיבה שהיא פורצת כיום בגילאי 20 (מה שציינתי). גם אם תהיה בדיקה גנטית מה שאין היום זה לא מראה על מחלה, שוני גנטי לאו דווקא מוכיח מחלה.

שלום ד"ר רובין ואוסנת. נראה לי שכל הויכוח הוא למעשה קצר בתיקשורת כפי שאפרט: אישפוז כפוי הוא חוויה מאוד לא נעימה, וכמי שחווה את החוויה הזו, אני יכול לומר שהיו קשירות שלא היו מוצדקות, וישנה גם תופעה של יחס משפיל ומזלזל מצד הצוות, ואין להתעלם מתופעות כאלו. אמנם אני יכול גם להבין את הצד של הרופאה, שמדובר באנשים במצב מעורער, ולכן עלולות להיות טעויות בשיקול הדעת של הצוות שעלולות להיראות מצידו של המטופל כחוסר רגישות. מה שבטוח, זה שהמצב לא טוב ויש עוד הרבה מה לשפר... ישנם הרבה מטופלים שסובלים מתופעות הלוואי של התרופות ובעיקר של התרופות האנטי-פסיכוטיות. אין על כך מספיק רגישות. הרבה פעמים אומרים באופן חד משמעי שמדובר בכלל בתסמינים שליליים של המחלה. יש אמנם חולים שאינם מטופלים תרופתית וסובלים מ"זומביות", כך שלא ניתן להאשים את התרופות, אך לא תמיד מיידעים את המטופלים על כך שיכול להיות שאכן מדובר בתופעות לוואי, ומעבר לכך שזו חוסר הוגנות כלפיהם - זה מערער את האמון בצוות המטפל, מה שמהווה תנאי הכרחי ובסיסי להצלחת הטיפול. אין מה להתווכח על הממצא שאני הפסקתי את הטיפול התרופתי, והפלא ופלא ה"תסמינים השליליים" פתאום נעלמו, כך שאין ספק שאכן היה מדובר בתופעות לוואי של התרופות. אודות לכך שאני מעיר על כך, בפורום BeOk הרופאים כבר זהירים יותר בשימוש במושג "תסמינים שליליים של המחלה", ואני מאמין שגם ד"ר רובין תקבל את הדברים שלי בסופו של דבר. חשוב לי להדגיש שגם אם בוודאות מדובר בתופעות לוואי של התרופות - אין זה מצדיק להפסיק את הטיפול התרופתי; חובה להתייעץ עם הרופא המטפל. הבעייה היא שאולי עדיין לא מאמינים מספיק בכוחם של הטיפולים הפסיכולוגיים. הם עובדים יפה מאוד, ואפשר לתת תקווה למטופלים שסובלים מתופעות הלוואי של התרופות שהם יוכלו להפסיק את התרופות תוך כדי שיפור המצב ע"י טיפולים פסיכולוגיים. אני רוצה לציין שלרופאה שמטפלת בי יש מטופל שבמשך 15 שנים היה באישפוזים חוזרים ונישנים, והיא איננה שוללת את האפשרות שהוא יוכל להפסיק את הטיפול התרופתי בעתיד. ישנה בעייה שבמסגרות השיקומיות חייבים ליטול תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, ונראה שאין מספיק רגישות לסבל מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי, וחבל... ד"ר רובין, אני מאמין שלאור דבריי, את מסוגלת לגלות יותר רגישות למטופלים שמתלוננים על סבל מתופעות הלוואי של טיפול תרופתי, ואין לי ספק שזה יקרה, וזה משהו שיכול לשפר מאוד את טיב הטיפול. אני מקווה שדבריי יתקבלו. כל טוב, שמוליק.

אני מדברת על משהו אחר ממה שענית. יש אנשים שהטיפול הפסיכיאטרי לא משנה עם כדורים או בלי כדורים מזיק להם וגורם להרגשה נפשית רעה. אין לי תקשורת טובה עם פסיכיאטרים. פסיכיאטר לא אמור לטפל במי שאינו רוצה טיפול פסיכיאטרי. אני לא רוצה טיפול פסיכיאטרי, עם כדורים או בלי כדורים, עם שיחות או בלי. פשוט שלא יטפלו באנשים שלא מבקשים את עזרתם בטח שלא באלימות וכפייה. לדעתי הפסיכיאטרית שלך עושה איפה ואיפה, היא דואגת לרצות חלק מהלקוחות שלה, ואיפה שהיא יכולה היא דוחפת כדורים. כרגע מקבלת מרשמים מרופא המשפחה באינטרנט, הרבה יותר נח ופחות מטריד.

שלום אוסנת. אין שום צל ספק שפסיכיאטרים אינם צריכים לטפל במי שאינו מעוניין בטיפול. אכן, הם מוסמכים וחייבים לטפל בכפייה רק במקרים של מצב פסיכוטי ומסוכנות. ובעיקרון, מייד כשהמצב מתייצב - לא ניתן יותר להמשיך את הטיפול הכפוי. הבעייה היא שלא תמיד ניתן לאמוד נכון הן את המצב והן את המסוכנות, ולכן יש הרבה טעויות. אני גם לא מתעלם מכך שעמם הגישה היא שלילית, וצריך לשנות את פני הדברים מהיסוד. אני לא מנסה לצמצם או להכחיש את מה שעבר עלייך שלא בצדק; חד וחלק - לא! אני לא מקבל את דברי הביקורת על הפסיכיאטרית שלי. הם ממש לא לעניין. היא בעיקרון מעדיפה מה שפחות תרופות, ורק איפה שבאמת צריך (ואיפה שיש מטופלים זה בדיוק מה שהם רוצים), אז היא נותנת. כל טוב, שמוליק.

לשמוליק שלום, למרות שהחלטתי לא לענות לשירשור הזה, אני מוכרחה לענות לך. מאז ומתמיד ניסיתי כמיטב יכולתי להתאים את הטיפול למטופל כך שיהיו לו הכי פחות תופעות לוואי. למרות דברייך, היום מטופלים במרבית המקרים אינם נמצאים במשך שנים בבתי החולים הפסיכיאטרים. תרופות שונות ממש רוקנו את בתי החולים. אינני סבורה שהמחיר של בליעת כדור ביום או זריקה אחת לחודש אינו מצדיק את החופש ואת האפשרות לחיות בקהילה. החשוב הוא כמובן להקשיב לחולה ולתלונותיו ולנסות להתמודד עם כך כמיטב יכולתנו. בברכה, דר' קרני רובין

ולא יעזרו מילים יפות או איזושהיא "תקווה שהדברים ייתקבלו" בפורום כזה או אחר. זה שהעינויים הללו מתקיימים בחסות החוק עדיין לא נותן לגיטימציה לפשע הזה, לא רק מבחינה מוסרית וחברתית, אלא גם רפואית (!)

שלום ד"ר רובין. אע"פ שאני בפורום הזה מעט זמן יחסית - אני מאוד מעריך אותך. דבריי כנראה לא הובנו כראוי; אולי בעתיד אני אצליח להסביר את עצמי טוב יותר. כיוון שבין כה וכה החלטת שלא לענות לשירשור, ולמרות זאת ענית - אני מניח שתעדיפי שלא להתייחס, ואכבד זאת. כל טוב, שמוליק.

שלום הלל. אינני יודע האם אתה עברת דברים כאלה או אחרים, ומה בדיוק אוסנת עברה, אבל בכל אופן, אני בטוח שד"ר רובין היא ממש לא הכתובת לתלונות על כך, אז תעזבו אותה... אני יכול להבטיח לך שאף אחד אינו בעד הפרת זכויות אדם של מאושפזים בכפייה, ואם תמצא, אז כנראה שמדובר בנאצים. בכל אופן, ישנה בעייה אובייקטיבית שמדובר במסגרת שבין כך ובין כך הנורמה בה היא נורמה של הגבלת זכויות אדם, וברור שההגבלה צריכה להיות במינימום הנדרש. הבעייה היא שלו בשל כך, עלולות להיות הגבלות מעבר לנדרש, ומן הסתם תמיד יהיו טעויות. אני באופן אישי לא חושב שהיו אצלי דברים שניתן להגדיר אותם כהתעללות חריגה באופן משמעותי, ואולי מהסיבה הזו נראה שיש קצר בתקשורת; אני מניח שמישהו שעבר משהו כזה היה מבין את הדברים טוב יותר. אגב, אני זוכר שהייתה על כך חשיפה בכולבוטק. כל טוב, שמוליק.

שלום שמוליק, קודם כל, הקריאה שלך "לעזוב אותה" מופנית כלפי אוסנת, ולא כלפיי. אני לא טענתי מילה אחת כנגד פסיכיאטר כזה או אחר כאן. אתה מתיימר להבטיח שאף אחד אינו בעד הפרת זכויות אדם של מאושפזים בכפייה ? אתה כנראה חתיכת אופטימיסט חסר תקנה, כי כפייה פסיכיאטרית זה בי"ס להפרת זכויות אדם בצורה שיטתית, מכוונת, יזומה, והכי גרוע - עפ"י חוק. וממש לא צריך להרחיק עד לגרמניה הנאצית (כמו שמיהרת לעשות) בשביל להבין את זה. "ברור שההגבלה צריכה להיות במינימום הנדרש" ? "ולכן עלולות להיות טעויות בשיקול הדעת של הצוות שעלולות להיראות מצידו של המטופל כחוסר רגישות" ? מה כבר אפשר לענות למי שמדבר במילים כ"כ יפות ודיפלומטיות ? מה שכואב זה שזה בא ממישהו שהיה בעצמו בתוך התופת הפסיכיאטרית. לא יודע אם זה תמימות, התממות, או לטמון את הראש בחול, אבל זה מקומם לקרוא את הדברים. או לכל הפחות, עצוב.

שלום הלל. ראיתי לנכון לפני שאני מגיב לראות שוב את התחקיר של כלבוטק על ההתעללויות במרכז הרפואי טירת הכרמל. אם תשים לב, אז באמת יש איזה דמיון בין מה שאני כתבתי לתגובה של מנהלת המרכז הרפואי. אם ניקח את המקרה שבו דחפו לאחת המטופלות תרופות בכוח, אז זו דוגמא טובה למקרה שבו ניתן להוציא את המתעללים בשן ועין; לגבי דחיפת התרופות בכוח - הם יכולים לטעון שעל פי הנהלים, הם חייבים לתת למטופלים את התרופות, ואם הם מסרבים, אז צריך לתת בכוח. על הקללות, הם עוד יכולים להגיד שזו הייתה מעידה חד פעמית, ולצאת מזה בשן ועין. בנוסף לכך, בהרבה פעמים, באופן אובייקטיבי זו באמת המציאות... מדובר באמת בסוגייה לא פשוטה, והרבה מהעובדים אומרים שהם רואים את ההתעללות ומעדיפים לשתוק כדי שלא יפטרו אותם. זה באמת לא פשוט. אני הייתי בשלוותה, וההתרשמות הכללית שלי מהמקום היא טובה יותר, ואכן, הביקורת שלי היא על מצבים טובים יותר במרכזים הרפואיים, ובכך התמקדתי. שימוש לא זהיר במונח "סימפטומים שליליים של המחלה", מבלי לומר את כל האמת שיכול להיות שבכלל מדובר בתופעות לוואי של התרופות, הוא משהו שקשה יותר להבין אותו, ולאדם מן השורה חסר את הידע המקצועי כדי להבין במה מדובר, בעוד שלגבי התעללויות - כל אדם מוסרי יודה שזה פסול. בנוסף לכך, גם רופאים פרטיים נכשלים בכך. לא מזמן ד"ר רובין השתמשה במונח הזה בחוסר זהירות והערתי לה על כך. בזמן שאין מה לחשוד ברופאים פרטיים בהתעללות, בשימוש לא זהיר במונח "סימפטומים שליליים" יש עדיין מה לתקן. האמת היא שנראה לי שבכלל הכל מתחיל מן היחס של החברה כלפי נפגעי נפש. בנקודה הזו אני מאחל לך שתהיה אדם מוצלח. ככל שיהיו יותר אנשים מוצלחים - תהיה הבנה שחייבים לשנות את היחס כלפיהם. כל טוב, שמוליק.

למה שלא תביא קישור לאותו תחקיר מכלבוטק, אם אומנם אתה מסכים שזה חמור ומזעזע עד כדי כך (ואם כבר הנושא הועלה כאן) ? אני לא זוכר אם ומתי ראיתי את אותו תחקיר, אבל למקרה שזה לא היה ברור לך, מדובר בדוגמא אחת מתוך מקרים רבים של התעללות. כך שממש לא מדובר על איזושהיא חריגה, מעידה או מקרה "בעייתי" יוצא מן הכלל, כמו שאפשר להבין או להציג את זה. אם אתה מוצא את הגישה וההסברה שלך להתעללויות דומה לתגובתה של מנהלת מרכז פסיכיאטרי, זה אומר דרשני, ואני ממש לא הייתי מתגאה בזה... אתה חוזר שוב ושוב על כך ש"הדברים אינם פשוטים" וכו'. לדעתי כל גישה סנגורית/מקלה כזו שבאה להצדיק, להסביר, לתרץ או סתם להגיד ש"זה מורכב" בעניין פשעים ברורים של אנשי מקצוע, היא דבר לא הוגן ולא הגון (גם אם זה נעשה בתום לב), גם אם נתרץ עד מחר... היומרה הנאיבית שלך להעיר לפסיכיאטרים בכירים, מנהלי פורומים באינטרנט, ועוד לחשוב שהם חייבים לך (או למי מאיתנו) משהו, או באמת שמים משהו עליך ועל כלל המתוייגים בכלל - אם זה לא היה עצוב, זה היה יכול להיות מצחיק. להזכירך שגם הפסיכיאטרית האישית שלך יכולה לגרום לכליאה שלך או של אדם אחר ? אם כבר, הכל מתחיל מן התיוג והאיבחון הפסיכיאטרי של הפרט כ"חולה נפש" או "נפגע נפש" ע"י הממסד הפסיכיאטרי, פעמים רבות בכפייה,ובהמשך - היחס השלילי של החברה לאותו אדם, שמתבטא כאן למשל בדברים המתנשאים שכתבת בסוף דבריך. כל טוב, הלל

אני חושבת שההודעות שלך פשוט מבהירות את המסר בצורה טובה מאוד. מעבר לזה, לא חושבת שפסיכיאטר מצד אחד טוען שהוא מרפא מחלה עם כדורים, ומצד שני הוא מטפל באותה מחלה ללא כדורים אצל מטופל אחר. לנסיוני אין אחידות עם הטיפול, בעבר, כל פעם נתנו לי מינון אחר, לדוגמא שהייתי באישפוז נתנו לי 3 מ"ג רספירדל, ואח"כ כדי להשתחרר אמרו לי לקבוע עם פסיכיאטר/ית להמשך טיפול, היא כבר החליטה על הפגישה הראשונה שאני צריכה יותר. אישפוז אחר 5 מ"ג ריספרדל. ללא בדיקה מדוייקת, כל פעם מינון אחר. היום כביכול יש בדיקה שיכולה לתת אחידות מאחר והתוצאות שלה נרשמות, אבל היא לא מדוייקת והתוצאות שלה מתבססות על ססטיסטיקה של שביעות רצון המטופלים, ומדגם קטן. אין הוכחה למחלת נפש שנכפית על בן אדם שלא מתלונן.

אני מסכים עם שמוליק שהיחס במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי אל המטופלים הוא גרוע. אך יש בעיה נוספת. הפסיכיאטרים עדיין נותנים למטופליהם סמים אנטי-פסיכוטיים דור ראשון ולא רוצים לידע את המטופלים שיש כיום תרופות טובות נגד פסיכוזה. גם במקרה שהמטופל יודע ומבקש זאת, הם מסרבים. לידיעה כללית - סמים אנטי-פסיכוטיים דור ראשון: אטומין, קלופיקסול, פרפנן, הלידול, רידזין, סמפ, טרוקטיל, מודיקייט, נוזינן, פלואנקסול ומודל. תרופות אנטי-פסיכוטיות דור חדש: סרוקואל XR, אביליפי, אינבגה, גאודון, סרדולקט, לטודה, זיפרקסה ועוד.