פורום פסיכיאטריה - עמוד 832

אספר את הסיפור שלי כאן בפעם הראשונה. אני בת 29. אני האחות הגדולה מבין ארבע אחיות. לפני עשר שנים, כשהייתי בצבא, גילו אצל אימא שלי גוש שפיר בשד. היום היא בריאה לחלוטין, תודה לאל. אולם בשבילי זה כנראה היה יותר מחוויה קשה שאנשים (כולל היא) התגברו עליה והמשיכו הלאה כשהיא חלפה, כי פיתחתי דיכאון מג'ורי אבדני ו-OCD. בתקופה שהיא הייתה חולה התחלתי לנקות את הבית (הענק) באופן אובססיבי, כדי שהיא לא תצטרך לנקוף אצבע בעבודות הבית ורק תנוח ותתרכז בהחלמה שלה. אולם אחותי א' התחילה באותה תקופה להסית את אחיותיי מ' ו-ל' נגדי, שטפה להן את המוח וגררה אותן לחרם עליי, חרם שאימא שלי לא ניסתה לעצור, רצח אופי שנמשך עשור. הן עסקו בסכסוכים ובחרם שנמשך און-אנד-אוף כל עשר השנים האחרונות. הן נהנו מזה. הן השפילו אותי והלבינו את פניי מול חברותיהן ומול מכרים של המשפחה שבאו אלינו הביתה. כולם כבר התחילו להסתכל עליי כאילו אני מפלצת בבית שלי. בגיל 23 ראיתי פסיכיאטר בפעם הראשונה, לאחר שהגעתי לתת משקל (44 ק"ג) כי לא הייתי מסוגלת לאכול בשל דיכאון חמור כתוצאה מכך שהייתי מוחרמת. הפסיכיאטר רשם לי מירו לעלייה מהירה במשקל ולשינה. כשאחותי ל' השתחררה מהצבא אימא שלי סכסכה בינינו וכתוצאה מהכאב של לאבד אחות (שוב!!!) עליתי לגג בניין גבוה והמחשבה על אבא שלי המדהים עצרה אותי מלקפוץ. הגיעה תקופה שאחותי מ' עברה ניתוח פלסטי להגדלת חזה וממש סעדתי אותה, כולל לקחת אותה לשירותים ולנגב לה (כבר הזכרתי שיש לי OCD?), להאכיל אותה, לקלח אותה. בזמן זה אחותה התאומה א' פשוט נעלמה לשבוע ולא נקפה אצבע כדי לעזור לה. ל' בילתה עם חברות. זה לא עצר בעד מ' מלהחרים אותי שוב זמן קצר לאחר מכן. לפני שנתיים אחותי א' התחתנה ונכנסה להיריון. עשיתי את כל המאמצים בעולם כדי לשמח אותה, "שברתי" OCD ויצאתי מגדרי, באופן מילולי, בשבילה. חשבתי שזהו, שהעבר מאחורינו. היא כבר נשואה ובהיריון, היא בטח כבר לא מתעסקת בחרא הזה. זהו, זה נגמר :) שלושה חודשים לאחר החתונה שלה היא הרימה עליי יד. ניסיתי לשפוט אותה לכף זכות, להגיד לעצמי שכנראה אלה ההורמונים של ההיריון. סלחתי לה והתקשרתי אליה עוד באותו הערב כדי לפייס אותה. אבל הן היו בראש אחר לגמרי... שתי האחיות האחרות והאימא הלכו אתה. הן הפכו את המצב והוציאו אותי אשמה. שכביכול אני הרמתי יד על אישה בהיריון. כל כך נפגעתי. הבנתי שהשנאה כלפיי כל כך גדולה, שלא משנה שתמיד הייתי שם כשהן היו בנקודות שפל, כמה הקשבתי והכלתי אפילו כשהייתי במצב גרוע בעצמי, כמה שעשיתי דברים שאפילו לא יכולתי פיזית ונפשית לעשות, הן תמיד ישפטו אותי לכף חובה, בין אם אני אשמה ובין אם לא. כתבתי מכתב פרידה ארוך שבו סיפרתי מהנקודה שלי את כל מה שעברתי בעשר שנים האחרונות. שאלתי בתמימותי את אימא שלי אם יש סיכוי שהאחיות שלי יחזרו לדבר אתי והיא אמרה בבוז שהאחיות שלי שונאות אותי ושאחותי א' הייתה הקרבן ולא אני. לא יכולתי לחיות עם השקר הזה. לא האמנתי לכל כך הרבה שנאה. לכל כך הרבה אדישות ואכזריות מצד אימא שלי, שילדה אותי. שלא אוהבת אותי. לאחר חודשיים שניסיתי לפייס אותן ושאבא שלי ניסה לגשר ולספר להן את האמת והן סירבו לדבר אתי, הרגשתי שאין לי יותר על מה להילחם ושאין סיכוי שהן אי פעם יאהבו אותי. הרגשתי שהשנאה אף פעם לא תיגמר. ניסיתי להתאבד. חבל שלא הצלחתי.

אני נוטל 15 מ"ג ציפרלקס לאוסידי אבל יש מתח רב שלא עובר רציתי לשאול אם בונסרין יכול להוות כתרופת הרגעה למתח הזה

סינתרואיד גורמת לי לריבוי יציאות והידיים שלי לא יכולות לשאת בזה יותר. הכאבים בידיים הם כבר בלתי נסבלים. האם אני יכולה לרדת במינון לחצי כדור של 50 מק"ג או להפסיק את התרופה בכלל? מה יהיו ההשלכות של זה? אני רוצה לטפל בבלוטת התריס אבל הידיים שלי הרוסות מפעולת הניגוב. נוטלת סינתרואיד מ-7.8 בבקשה עזרה.

שואלת בקשר לאחי.זה מספר חודשים שהוא לא נראה טוב ירד במשקל.הוא לא רגוע היו לו כל מיני התבטאויות שמצבו קשה מה יקרה לכסף בבנק..הלך לפסכיאטר קיבל ריספונד בשל תופעות לוואי החליף לו לסוליאן.הוא לא עקבי בלקיחת התרופות לאחרונה כשבועיים בלי כדור והתחיל לומר שהוא רוצה לחדר מיון כי הוא לא ישן בלילה וכמעט בוכה איך אני יכול לעמד על הרגליים.הצלחנו לאחר שבועיים לתת לו את הכדור.מה לעשות אני חסרת אונים.אולי כדאי להחליף כדור.הוא טוען שחודשיים הוא לא ישן הוא לא רגוע.תודה מראש

כיום לא ברור אם אני סובל משלפוחית רגיזה או הגדלה של בלוטת הערמונית. התייעצתי עם מספר אורולוגים שונים אך אין הסכמה ולכן גם לא ברור לי מה הטיפול המתאים והאם יש צורך בניתוח, או לא. הבעיה העיקרית שלי היא שיש לי קושי להירדם מכיוון שאני ניגש לעיתים תכופות לשירותים, בעיקר לפני שינה. אין לי דליפות או בריחת שתן, אלא תחושה תמידית של חוסר התרוקנות. במשך היום מצליח לתפקד למרות התכיפות אך קשיי השינה גורמים לעייפות תמידית שפוגעת בתפקוד היומיומי שלי. כיום נוטל טמסולוסין מינון של 0.8 מ"ג וטוביאז 8 מ"ג - תרופות אורלוגיות שפועלות גם כדי להסיר את הלחץ של בלוטת הערמונית על צינור השתן. ישנה הקלה מסוימת. לפני כיומיים ניתן לי כדור נגד דיכאון בשם מירטאזאפין-טבע. שם נוסף, הוא רמרון, תרופה העוזרת גם לישון טוב יותר. בעלון לצרכן רשום שיש לעדכן רופא אם יש בעיות במתן שתן או בבלוטת ערמונית מוגדלת. ואכן, אני מרגיש שלוקח לי קצת יותר זמן מהרגיל להתחיל להשתין ולסיים ועליי גם להתאמץ יותר. באופן עקרוני יותר טוב לי עם התרופה מכל הבחינות, כרגע, אך אני מודאג שאני עלול להחמיר את המצב של השלפוחית כי אני מתאמץ יותר. אני עומד להתחיל גם טיפול התנהגותי וטיפול בביופידבק. בעבר ניסיתי טיפול בפקסט אך סבלתי מתופעות לוואי רבות גם במינון נמוך. האם התופעה צפויה לחלוף עם התרגלות הגוף לתרופה? האם תרופות אחרות נגד דיכאון צפויות להשפיע באותה הצורה על מערכת השתן כך שאין טעם להחליף, או שכן כדאי להחליף תרופה? שאלה נוספת. כל עוד אני לוקח את התרופה, נאמר לי לקחת חצי כדור, כלומר 15 מ "ג. על כל כדור יש קו שמסמן חצי ומשני צידיו מספרים - 3 ו-9. האם יש למספרים משמעות כלשהי מבחינת המינון? תודה

לוקח סרקוול כ 9 חודשים 150 מג מאוד רוצה למצוא לו תחליף הוא משמש להרגעה בעיקר בשעות הראשונות שנלקח בערב לחיזוק האנטי דכאוני הבנתי ולשינה כמובן רוצה למצוא לו תחליף שלא משמין האם טרזודיל יכול להחליף אותו ?

איך יודעים שמתחיל לך טארדיב דיסקינזיה? האם במינון של פחות משני מלגרם ריספרדל יכולה להופעה התופעה?

שלום רב! למה לא קיבלתי מענה לשאלה שלי מתאריך 5/10

שלום וברכה קבלתי מהפסיכיאטר 25 מ"ג פרוטיאזין לשינה לפני כן נטלתי איטומין 10 מ"ג (כרבע כדור), אך מה שקרה שבבוקר היה לי נורא קשה לקום! והייתי קם בשעות מאוחרות.. עוד לא נטלתי את הפרוטיאזין.. ניסיתי בעבר ליטול גם אמביאן ובונדורמין אך הן לא הרגיעו אותי והרגיעו לי את הסטרס והמחשבות כמו התרופות האנטי פסיכוטיות (איטומין, סרוקוואל) רציתי לדעת האם לפרוטיאזין יש אותו אפקט כמו של האנטי פסיכוטיות? הן פועלות על אותו קולטן? האם גם איטומין במינון 10 מ"ג הוא אנטי היסטמין? האם התרופה ממכרת והגוף מפתח סבילות עם הזמן? האם לא יהיה לי קשה להתעורר בבוקר עם הפרוטיאזין כמו עם האיטומין? כמה זמן היא נשארת בדם (פרוטיאזין)? תודה מראש!

לדוקטור קרני שלום. ראשית תודה רבה שהחזרת לי תשובה.שנית רציתי לדעת האם פבוקסיל במינון של 150 מילגרם וריספרדל במינון של 1.25 מליגרם נחשבים למינון גבוה? והאם סרנדה במינון של 125 גרם וכדור של 8 מלגרם פראפנאן נחשבים מנון גבוה? בתודה מראש רותם.