פורום פסיכיאטריה - עמוד 938

שלום, אני מטופל בלוריוואן כבר חודשים רבים (עקב מצב חיים לא רגוע שנקלעתי אליו). לוקח לפני השינה ובדר"כ עובד טוב עד הבוקר. לאחרונה עובר תקופה מאוד לחוצה ומתוחה המשפיעה עלי פיזית ונפשית... התקופה הקשה תימשך בחודשים הקרובים. 1. האם לדעתך כדאי להחליף את הלוריוואן בלילה בקלונקס כדי שימשיך לאפשר לי להירדם אבל גם ישפיע על היום שאחרי הלילה? 2. האם אפקט ההרגעה של קלונקס באמת משפיע ללילה וגם ליום שאחרי? 3. והאם המעבר מלוריוואן לקלונקס רלוונטי ומשנה מבחינת הרצון להפסיק עם שתיהן בעתיד? אני עובר ימים מאוד לא פשוטים ברמה האישית והייתי שמח להרגיש פחות בסטרס ובלחץ גם לאורך היום (יש לזה משמעות פיזית - צוואר נתפס וכו'). ממש אשמח להיות יותר רגוע במהלך היום. 4. ובכלל - האם לקחת קלונקס בבוקר ירדים אותי. בלילה זה ממש מרדים. מה דעתך על השינוי? אשמח מאוד לתשובה מפורטת ככל שתוכלי... ממש תודה לך!

ד"ר שלום, מזה כיומיים אני חש דפיקות לב חזקות פתאומיות באזור החזה בזמן מנוחה. אינני מרגיש כל תופעה אחרת, ואינני נמצא בחרדה או בלחץ באותו זמן. ברקע, ואיפקס XR 150 מ"ג. מה לדעתך הסיבה ומה ניתן/מומלץ לעשות ? תודה.

שלום ד@ר לפני שנה אובחנתי באןסידי עקב מחשבה אובססיבית לקפוץ לכביש ועוד כמה . טופלתי בציפרלקס 10 מ״ג ללא שינוי משמעותי הטיפול הופסק . היום מפחד מסיכופרניה ותמיד חרד מהמחלה הזו במיוחד שאני אם אנשים ואנחנו מדברים אז עולית חי מחשבות שאני מוזר או הם מוזרים כאילו אני לא מכיר אותם ואני בוחן אותם אני לא מבתכל הרבה שלא יעלו לי מחשבות שמא הם שונים או אני שונה מהם אני יודע שבעל בסדר והם בני אדם אבל שאנע מתקשר עימם משהו מוזר לי ולא זורם . סה יכול להיות מהאוסידי ? משהו אחר ?

להפרעות שינה האם זה יכול להועיל? האם צפויה עליה במשקל עקב תאבון גדול? תודה

עברתי תאונת דרכים עם אופנוע. אחרי שנתיים התחילו לי תסמינים של כאבי ראש ולחץ. לאט לאט הבנתי שהניקוטין והקפאין מפחית את התסמינים אז הפסקתי לגמרי והכל עבר לי פשוט, הכל היה בסדר. חשבתי שזה משהו חולף וחזר לעשן ולשתות קפה...ופתאום זה חזר לי עוד פעם .. ושהפסיק שוב זה לא עבר כמו בפעם הקודמת. אפילו החמיר יותר! הלכתי לנירולוג והוא שלח אותי לסידרת בדיקות ובסוף הפניה לפסיכיאטר. נתנו לי תור של חודשיים ובנתיים המצב שלי החמיר! התחילו בנוסף התקפי זעם ובכי וגם לפעמים צחוק ללא שליטה, חרדות לחץ מוגזם דיכאון . הכל התחיל לי רק שנתיים לאחר התאונה. בשנתיים הראשונים לא היה לי את התסמינים האלה, מה שכן היה לי זה בעיות בזיכרון וקהות נפשית. אחרי התאונה משהו קרה לי! לא היה לי חשק לכלום הפסקתי להרגיש רגשות בהכל. אם זה חברים עתיד וכ'ו ורק אחרי שנתיים התחילו לי התסמינים. גיליתי שאני צורך קפאין וניקוטין נהיה לי התקפי זעם חזקים וחרדות! ושאני מפסיק סיגריות וקפאין ניהיה לי דיכאון קשה. כאילו בא על חשבון ההתקפי זעם והחרדה, דיכאון! בלי קשר לגמילה שאני עושה . ככה אני כבר שנה וחצי . מפסיק כמה חודשים כי זה עושה לי חרדות והתקפי זעם בלתי נסבלים . ואז חוזר כי התגעגעתי לעשן ולשתות קפה וגם נמאס לי להיות בכלכך דיכאון . בא לי דברים שעושים לי טוב אז אני חוזר ... אני מדבר על אלכוהול ניקוטין וקפאין . עושה הפסקה חצי שנה מניקוטין וקפאין ואלכוהול, התסמינים נעלמים אבל יש דיכאון במקום. ופשוט אני אחזור לעשן יום ימים התקפי זעם חוזר לי. בקיצור הגעתי לפגישה עם הפסיכיאטר ואחרי שהוא שמע אותי הוא אמר שזה נשמע כמו פגיעה אורגנית! ישר אמרתי לו שזה לא יכול להיות כי לא קיבלתי מכה בראש. בזמן שחכיתי לפגישה הגעתי למסקנה שזה פוסט טראומה מהתאונה שעברתי ועל זה ננעלתי. וגם ככה שכנעתי את הפסיכיאטר שזה לא יכול להיות פגיעה אורגנית. ותכלס אולי בכלל יש לי פגיעת ראש ולא פוסט טראומה ? נסעתי על אופנועים ולא היה לי שום התקף חרדה אז בכלל עכשיו אני בספק עם עצמי . יש עוד משהו שגורם לספק שזה פגיעה אורגנית! זה שהדיכאון שיש לי הוא מעורבב עם פחד יאוש ... אותו ההרגשה בדיוק שהייתה לי שעשיתי את התאונה. ממש בדיוק! העתק של אותה הרגשה ... מצד אחד זה מעיד על פוסט טראומה ומצד שני הרגישות החזקה לסמים פסיכואקטיביים שמעידים על פגיעה אורגנית... מישהו יכול לעזור לי להבין ?? וגם להרחיב מה דעתו ומה אני אמור לעשות עם זה ? לגבי שיקום , איזה שיקום ? מה לעשות ? דרך אגב פסיכיאטר נתן לי איקסל ואני כבר לוקח שלושה שבועות . אה וגם על איזה תרופות הייתם ממליצים למצב שלי? תודה רבה לעוזרים

שלום, קראתי באחת התגובות שלך שאמרת שנוגדי דיכאון לא עוזרים בהפרעת אישיות. אני מאובחן בהפרעת אישיות אנטי חברתית , או סי די קשה, הפרעת קשב קשה מאד, חרדות שמדליקות מחשבות אובדניות ודיכאון שמתבטא בעיקר באנהדוניה. אני לא במיטה כל היום או משותק , אני ריק מבפנים וכלום לא מרגש אותי. עכשיו תראי, אף רופא עד היום לא עשה לי סדר באבחנות. אני לא יודע מה גורם למה, מה הוזנח בגיל צעיר שגרם לכדור שלג שלילי, אני לא יודע מי מהמחלות אם תטופל כראוי תוכל לצמצם מחלות נוספות. הרופא שלי סבור שנוגד דיכאון הוא טיפול חובה. אז התחלתי אפקסור בתוספת לטרזודיל 300 שאוכל לישון. הקו טיפול הזה לפי הרופא שלי, יכול להוציא אותי מהאנהדוניה, לעזור באו סי די תוך שלושה חודשים לערך, לעזור עם החרדות שהן לדעתי תוצר של האו סי די. ואם אתמיד בטיפול( כדבריו) אראה גם שיפור בהפרעת הקשב שלטענתו היא תוצר של טראומות חברתיות מילדות שלא טופלו בזמן והטיפול הפשוט שהוא נתן לי יפתור גם את זה במקום לקחת אמפטמינים שעוזרים אבל מחמירים את כל השאר. מה דעתך על קו חשיבה של טיפול זה בהתייחס לאבחנות שציינתי. תודה מראש אלכס.

בן 38 עברתי תקופה קשה שהיה חשש לבעיה בכלי דם בראש לבסוף התגלתה באזור צוואר .. כנראה לא מסוכנת.. מהיותי היפוכונדר שנים כנראה בסוף מגלים משהו לוקח לוסטרל כמעט חודשים יותר משבועיים סובל מגזים רבים וכאבי בטן מפושטים 1 האם הלוסטרל יכול פתאום ליצור את הבעיה ..בהתחלה היו שלשולים שעברו,אבל לא כאבי בטן? הרופאה שלי אומרת שזה מגזים בבטן.. מיואש .. פוחד שזה איזה גידול ..ומתבייש ואין לי כוח ללכת לרופאים שוב 2 האם מעבר לציפרלקס יכול לפתור את הבעיה? האם זה יכול להיות פסיכוסומתי.. יש לציין שעברתי לפני 4.5 שנים קולונסקופיה שיצאה נקיה וגסטרונומי לפני 1.5 אוףףףףף תודה וסליחה

ד"ר קרני שלום , בשלוש השנים האחרונות אני שם לב לשינוי קיצוני בהתנהגות אחי. מדובר בבחור בן 25, שהיה נורמטיבי לחלוטין.. היום הוא מסתגר בחדרו, אינו משתף פעולה , טוען שרודפים אחריו, אינו עובד.. לעיתים אני שומע שהוא נותן לעצמו סטירות ולאחרונה שמתי לב שהוא הולך יחף בבית בחורף...התנהגותו משונה...פניתי לבריאות הנפש ונאמר לי שכל עוד הוא אינו מסכן את עצמו, אין דבר שניתן לעשות. ניסיתי מספר פעמיים לשוחח עימו והא מסרב לשתף פעולה ולהיפגש עם בריאות הנפש...האם יש משהו שניתן לעשות?? תודה !

אני צורך 100 מג לוסטרל ו5 מג אריפליי. תוספת האריפליי בהחלט עזרה לאחר ש ssri's לא עזרו לבדם - רמת הדכאון פחתה וכך גם החרדה הכללית. בין היתר פסקו המחשבות האובדניות וכמות הלוריבנים היומית בירידה. הפסיכיאטר גם רשם לי מירו שאקח לפני השינה, ועדיין לא ניסיתי כדור זה בשל החשש מעודף של תרופות ומתרופה ספציפית זו במיוחד. הייתי מעוניין לשמוע את חוות דעתך על הקוקטייל. תודה מראש

אני כותבת לך משפל המדרגה. אני מרגישה הכי גרוע שהרגשתי בחיי. לא מסוגלת לעשות שום שינוי תרופתי, ובעיקר לא לוותר על המירו שהופך את הכול לנסבל יותר. בזמן האחרון לא אוכלת, לא שותה ולא יכולה לחכות עד שייגמר היום. כל היום בוכה בלי הפסקה ולא מוצאת נחמה. אי האכילה גורם לי לשלשל עד מיצי הקיבה שלי, מה שמתיש אותי ומכניס אותי עוד יותר לדיכאון. המירו עוצר את זה. יש לי בעיות שינה חמורות ואני לא מרגישה שנכון לי לעבור לפרוזק, במיוחד כשכדורי השינה כבר לא מרדימים אותי וכדורי ההרגעה כבר לא מרגיעים אותי. מה גם שאני מוקפת בסביבה פרימיטיבית ולא יבינו את תופעות הלוואי שלו בהתחלה ויזקפו אותן נגדי. אני ממש חסרת אונים. כותבת לך בדמעות של כאב, לא מסוגלת יותר.