הבטחתי לעצמי כשאצא מזה אעשה כמה דברים. אתרום כסף, סעודת הודיה, ואכתוב משהו עבור מי שעובר את זה עכשיו.
בתקופה הזו, בדיוק לפני שנה , הייתי במקום הזה. חרדות, התקפים, אלוהים ישמור.
זה התחיל מכאבי בגוף, נבהלתי, רצתי לכל רופא, לכל פורום. כל מידע שקראתי טיפח את החרדה כמו מפלצת קטנה.
הבנו שזה נפשי. אז לפסיכאטר. הכדורים לא היו טובים. עוד חודש של פחד עבר. צברתי ייאוש.
פסיכאטר אחר. כדור חדש, ציפרלקס. המון תקווה. ואז תופעות לוואי.
חזקות בטירוף. לראשונה בחיי עברתי התקפי חרדה שאני זוכרת עד היום וחקוקים בליבי ובמוחי חזק.
הרגשה שזהו, השתגעתי, מה קורה לי, תעזרו לי כבר.
כל כך הרבה זמן עד שהכדור השפיע במלואו. אולי 4 - 5 חודשים.
בזמן הזה. כמה בכי.. מחשבות, חלומות על היום שאחרי. כמה סיבובים בפארק, להרגע. כמה לדבר לעצמך ולהגיד שהכל יהיה בסדר יפה שלי, מבטיחה לך. כמה מידע קראתי, כמה שיחות אצל פסיכולוגית [ לא הרבה האמת] , כמה 'אמא, אני נורמלית? מבטיחה? את תמיד תאהבי אותי?' ואני לא בת 12 כבר.
הרבה בבית. ניתוק מהעולם שהיה עד עכשיו. ניתוק מתוכניות מפחידות בטלויזיה, מחדשות, מעיתונים. משיחות על דברים מפחידים. מכל דבר שעלול לעורר חרדה.
לא נוסעת לבלות , אפילו לבד. וכשמתחילה זה קשה. בכי, מוניות שהחזירו אותי, לא ויתרתי. המשכתי. ההחלמה היא מאתגרת אבל היא המתנה הנפלאה ביותר שקיבלתי.
בתהליך ההחלמה , עוד לא נקייה מפחד ועוד מצולקת כל כך, התחלתי להסתכל במראה. היי התגעגעתי אל עצמי.
הייתי מסתכלת על עצמי וצוחקת, מתאפרת פתאום, קונה בגדים בכיף אחר, בסגנון אחר, משהו התנקה בי.
בשיחות עם אחרים אני מדברת מהלב בלי לחשוב בכלל. הזמן שעברתי לבד עשה אותי נטולת שקרים.
הכי כיף זה שחוזרים לצחוק, להצחיק. כבר כמה אנשים אמרו לי שהחיוכים שלי טובים כמו של עצמי, שהייתי קטנה. חיוכים יפים ולבנים ומתוקים מתום.
אומרת לכם - זה ניקיון עצמי, מחשבתי, תודעתי, נפשי שאין ולא יהיה כמוהו.
אם לפני כן הייתי קצת בלאגן , למרות שחשבתי שאני מהות המהות, היום התבגרתי. היום יש חוזק, אומץ, הערכה אדירה לכל רגע, אהבה לכל, חכמה חדשה ורגשית, אמפתיה.
זכיתי בכל. זכיתי באמונה אדירה באלוהים שלי שנתן לי הכל באריזה מיוחדת בשבילי, מתנה מתוקה שהיא רק ביני לבינו.
זכיתי באדם האהוב עליי שאני היום. תודה לאל שזה קרה, כמה שהיה קשה.
אני רוצה לחזק אתכם. איפה שלא תהיו, מה שאתם לא עוברים, אתם הגיבורים שלי. אני חושבת תמיד עליכם ומחבקת אתכם ובא לי להבטיח לכם שהכל יהיה בסדר, כי יהיה! אתם תצאו מהצד השני, אלופים ואדירים והכי אתם שיש.
ממליצה בחום לנוח, לדבוק בעצותיו של הפסיכאטר, לשתף אנשים קרובים בכל מחשבה שעוברת- זה מחזק מאד, הם עוברים איתכם את התהליך ויתנקו איתכם. אני יודעת שאין תיאבון אבל אם בא לכם פתאום משהו מיוחד, תפנקו את עצמכם ותזמינו. מגיע לכם!. תדברו עם אלוהים, תספרו לו הכל. תדליקו נר מידי פעם, תבקשו משהו, תסתכלו על הלהבה המרגיעה שלו. אל תחפשו באינטרנט יותר מידי, תראו המון קומדיות, תצחקו - גם בכוח- זה מרפא. תעשו לוח שנה ותכתבו התקדמויות שלכם, לאן יצאתם, מה יצרתם. תקראו ספרים מרגיעים, אני נעזרתי ועוד נורא נהנת מביירון קייטי המדהימה [חפשו] ומכתבי רבי נחמן מברסלב המתוק. הרצאות יהודיות נפלאות של ערוץ הידברות, הרבנים והאתר שלהם היו בשבילי עזר אדיר.
תהנו מכל רגע, גם כקשה קשה, הריפוי מזה הוא המתנה שלכם. תזכרו שאתם מיוחדים וחשובים וגיבורים , לפחות עבורי, ובאמת שבכל סטנדרט אפשרי. אוהבת .ו... אין ייאוש בעולם. כלל!