פורום מאניה דיפרסיה - עמוד 23

שלום הובחנתי שיש לי חרדות ודיכאון קל (אני בולימית לשעבר) וניתן לי כדור לוסטרל 50. משום מה נראה לי שטעו באבחנה ולפי מה שקראתי יש לי ציקלותימיה כי מצבי הרוח שלי מתחלפים וגם החרדה בכלל לא קיימת תמיד. שאלתי היא אם בכל זאת אני לוקחת לוסטרל וכן יש לי הפרעה בי פולרית כנראה קלה (דרך אגב איזה רופא משפחה אחד כן אמר לי שיש לי זאת פעם...) האם כדור זה בכמות 50 יכול להזיק? כי בינתיים שבוע והכל בסדר יש רגיעה ואין תופעות לוואי. תודה

אני בן 26 שוקל 100 קילו רציתי לדעת מה המינון המקובל לפי הפרטים הנ"ל? (מאובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית ואישיות גבולית) תודה מראש שבת שלום

שלום ד"ר דנה אני דו-קוטבית. מזה כחצי שנה אני על למיקטל. בתחילת הטיפול הפסקתי בעצת הפסיכיאטר את נוגדי הדיכאון והחרדה. עם הזמן הדיכאון פחת בצורה משמעותית, אך חרדות ממשיכות ומאוד מפריעות. תחושה של מתח פנימי ואף פיזי תמידי! בודקת שוב ושוב שלא שכחתי דברים, לחוצה כשצריכה להגיע למקום מסוים בזמן שעות רבות לפני, לפעמים מרגישה שעליי לעשות דבר מסוים כדי שלא יקרה משהו רע (אני לא מקשבה לזה). איך מתמודדים? אני בטיפול פסיכולוגי. השאלה אם להתמודד בכוח ולנסות לשנות את הדפוסים האלה דרך הטיפול, או להקל על עצמי עם שינוי תרופתי?

שלום וברכה, בן 26 לפני כשנה, לאחר התקף מאני-פסיכוטי שנגרם כתוצאה מנטילת 60 מ"ג פאקסט, אובחנתי כסובל מהפרעה דו קוטבית בשילוב עם קווי אישיות גבוליים ומרכיבים טורדניים כפייתים. טיפול ראשוני ניתן לי סוליאן 400 אח"כ ירד ל200 מ"ג. תרופה זו ממש עייפה אותי ועשתה אותי זומבי, כמו כן גם הסרוקוואל שבמינון של 25 מ"ג "מפיל אותי". לבסוף טופלתי בלמיקטל 200 מ"ג ולאחר 4 חודשים הופסק הטיפול מצידי. רציתי לשאול בעיקר בקשר לתנודות מצב הרוח ולאבחנה שלי. מי שסובל מהפרעה דו קוטבית, האם יתכן שביום אחד תנודות מצב הרוח שלו יתחלפו במהירות? לדוגמא, אני יכול לשבת בבית, אני ישר משתעמם, ואז יש לי ריקנות כרונית, מחשבות אובדניות, מרגיש שכל עולמי חרב עליי, ואז פתאום חבר מתקשר ומזמין אותי אליו או משהו בסגנון, ואז פתאום המצב רוח מתחלף לטוב, ויש תקווה, והכול די בסדר.. ואח"כ שוב חוזר הביתה, שוב שוקע, דיכאונות, אובדנות... האם זה סביר להפרעה דו קוטבית? או שמא קצב התחלפויות מצב הרוח בהפרעה דו קוטבית הוא עונתי, או חודשי? האם סביר שיהיו תנודות יומיות בתדירות כזאת? או שלדוגמא אני עם חברה שלי, הכול די בסדר ומצב רוח, ואיך שאני חוזר הביתה אל חדרי כל עולמי חרב עליי, שמגיע לנקודה שבה אפילו אני מתכנן מעשים אובדניים לפרטים(!). ועוד דבר, בהפרעה דו קוטבית אומרים שהחולה סובל מתנודות קיצוניות במצבי הרוח ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות, ואצלי בדוגמא שנתתי עם החבר שמזמין אותי, או החברה, אפשר לייחס זאת לסיבה סביבתית, אז מה זה אומר? והאם שווה לשקול טיפול בליתיום? (כי בהתחלה הרופא רצה לתת לי ליתיום אבל אני שכנעתי אותו לתת לי למיקטל בגלל פיחות תופעות הלוואי). כרגע יש גם בעיות בשינה, לפעמים ישן עמוק לילה שלם, לפעמים לא נרדם בכלל, מכניס את עצמי ללחץ (אולי מנגנון לא מודע), אך לא שולט בזה וזה גורם לי סבל, יש לי בונדורמין אך פוחד ליצור תלות. סרוקוואל "מפיל" אותי ומעייף אותי מאוד (25 מ"ג) אך לא מצליח להרדים אותי מפני שהגוף נכנס ממש למלחמה נגד עצמו משום מה. בעקבות כך בבוקר סובל ולא מתפקד בעבודה. כבר שנים זה ככה מאז שאני ילד (גם היה כך בבית הספר) תודה מראש וחג שמח

אני יודעת שעל פי רב אומרים יודעי דבר שפריזה=פלוטין=פרוזק מבחינת ההשפעה (החומר הפעיל זהה וכל זה), ובכול זאת.. בעבר נטלתי פרוזק שעשה לי תחושה של מן נפילת סוכר או עייפות פתאומית, לעומת זאת עם פריזמה זה לא קרה. שאלתי- אני מתכוונת להתחיל שוב טיפול, בקופה מממנים פלוטין ולאור ניסיון העבר אני חוששת. שתי שאלותיי: 1. האם במקרה שלי עדיף להישאר עם הפריזמה? 2. אם אתחיל עם הפריזמה ואח"כ אחליט להמשיך עם פלוטין זה בעייתי? עדיף לדבוק באחד מהם? אני רגישה לדקויות, עם זאת אשמח לחסוך בעלויות אם אין הבדל.

שלום ד"ר הלמיקטל בסה"כ עוזר מבחינת האיזון. עם זאת אני חווה כל יום בד"כ בשעות הצהריים או הלילה דיכאון עמוק. במהלך היום התחושה היא של היותי חשוף יותר מידי לעולם. הבנתי מהפסיכיאטרית שהלמיקטל טוב לדיכאון, אבל נראה לי שלא ממש. המצברוח נע בין מאוזן לחוסר שקט, חרדה, עצבני דכאוני או אדיש. הדיכאון קצת שונה מבעבר (יותר עצבני) אך לגמרי קיים. מה לעשות? מעדיף אם אפשר לא לשנות למיקטל כי הוא טוב לי מבחינת תופעות לוואי. לפני כן נטלתי ציפרלקס שהיה טוב עם הדיכאון עד שלב של היפומאניה שבגללה עברתי ללמיקטל. אפשר לשלב אולי? חיים

שלום עד לפני כמה חודשים לקחתי פריזמה שהייתה מצוינת עד שהתחילו גלים שהובילו לנטילת למיקטל. במקביל הפסקתי את הפריזמה. עתה עליי להוסיף חזרה את הפריזמה, אך דרך הקופה ממנים רק פלוטין. אני חושש לשנות כיוון שבעבר לקחתי פרוזאק שלא עשה לי טוב בכלל. הפריזמה הייתה ממש טובה מבחינת תחושה ותופעות לוואי. השאלה- להישאר עם הפריזמה (למרות הקושי הכספי) או ללכת על הפלוטין? ייתכנו הבדלים בתחושה/תופעות לוואי/השפעה לאנשים רגישים, נכון? תודה, ליאור

רציתי לשאול. מגיל 15 יש לי דיכאונות תמיד היה לזה סיבה אני באה מבית דתי ודי נפלטתי מהבית ספר ומהבית. בגיל 18 וחצי נכנסתי למרכז גמילה. אני לא רואה את עצמי כמכורה אני רואה את עצמי שההיתי ילדה בסיכון. אבל כן ההיתי שותה המון ועושה הרבה חשיש. יום אחד במרכז גמילה פרצתי את המשרד יחד עם עוד מישהוא ולקחנו המון כדורי הרגעה והסנפנו אותם לאחר יומים שההיתי חולה התפרצה לי מניה פעם ראשונה. ההיתי מטופלת לפני זה בסימבלטה בגלל הדיכאון. זה היה התקף מניה ראשון. שאני די בטוחה שזה מהכדורים בשילוב של בסימבלטה. לאחר מכן כמובן היה לי דיכאון הרבה יותר חזק מהדיכאונות שאני מכירה. לפני בערך ארבע חודשים יצאתי מזה. ואני מרגישה בסדר גמור עושה ספורט ועובדת ומנסה לחזור לשיגרה נורמלית אני לא בהכחשה לגבי המניה דפרסיה. גם אובחנתי ככזאת. השאלה שלי. יכול להיות שזה התקף חד פעמי כתוצאה מהכדורים? האם כדאי לי לאשפז את עצמי בפעם הבאה שזה קורה? איך זה ישפיע על החיים שלי? אני שואלת את זה מכיון שאין לי את מי לשאול. די קשה לי לדבר עם ההורים והפסיכיאטר על זה תודה

הי רציתי את הייעוץ שלך ביקר.יש לי בת דודה שאני מאוד אליה למשפחתה בכלל. יש לה שלושה ילדים קטנים מתחת לגילאים 7 שהקטנה בינהם בת שנה.היא בת 39 בהריון האחרון התפרצה לה היפו מאניה ולאחר הלידה דיכאון.לפני שלושה חודשים היא יצאה מהדיכאון ושוב היה לה התקף היפומאניה או מאניה כל פסיכאטר הגדיר זאת אחרת.היא בזבזה כמויות של כספים.הייתה קופצת מנושא לנושא הייתה רבה המון ולא טלה בילדים כלל. לאחר תקופה של חודשיים אחרי שבעלה כבר הבין שמשהו לא בסדר הוא שיתף את בני המלה הקרובים.וכשהם לא הצליחו לטפל בה לבד (לאחר נסיונות ריבים והכחשה מוחלטת) הפ אשפזו אותה אשפוז כפוי .לאחר שבוע היא הגישה ערעור ואכן יצאה מהאשפוז בתנאי שתרטה פסיכחאטר אחת לשבןע.ואכן היא עושה זאת וכן לוקחת חודש כבר ריסדרל 3 מג. אבל היא עדיין מכחישה לגמרי, ואומרת שהיא לוקחת את הכדור רק לא לחזור לאשפוז כי זה היה תנאי של משפחתה.עכשחו פה נכנסת השאלה שלי.היא עדיין מתנהגת באותה צורה.קונ וגם כשלקחו לה אמצעים היא רבה עם כולם על מזומן.אין לה סבלנות לילדים.מיותר לציין שהילדים כבר במצב נפשי גרוע.בעלה כבר מיואש.ויש תחושה שכלוםלא זז .היא עדיין לא מצטערת על הדברים שהיא עשתה.ואין לה בושה להסתובב מול כל האנשים באזןר שלה .ואין בה צער. והכל ממשיך... האם זה עניין של זמן? מה עושים עם הילדים עד שהיא מתאזנת? ואיך צריך ךנהוג כלפיה?

למה התרופה כלכך יקרה? יש גינרי? תודה