פורום מאניה דיפרסיה - עמוד 35

שלום אני בן 36 אושפזתי לפני שנתיים ואובחניתי כחולה במאניה דפרסיה-בשנתיים שעברו אני מתפקד מצוין נשוי ואבא לשניים. אני מטופל בליתיום שני כדורים וחצי ובזיפקרסה 2.5 מילגרם. רציתי לדעת אם אפשר להפסיק את השימוש בליתיום ולהשאר רק עם הזיפרקסה מפני שיש לי כמה תופעות לוואי ממנו. אודה לך עך תשובתך.

שלום וברכה, אחי פיתח תלות באיזה חבר ולפני כשלשה שבועות זה התפוצץ. מאז הוא התחיל לסבול מבלבול אדיר, הוא לא מרוכז ולא יכול לחשוב על שום דבר. הוא הלך לפסיכיאטר שלא הצליח לאבחן בדיוק ממה הוא סובל ונתן לו zyprexa. לפני כשבוע ניסה להתאבד והוא מדבר כל הזמן על רצח של החבר, של עצמו או של הפסיכולוג. האם יכול להיות שהכדור הזה לא משפיע עליו או שמוקדם לדבר על השפעה אחרי שבוע וחצי? הבנתי שהוא אמור להיות ישנוני והוא ממש עירני והמחשבות הדכאוניות שלו פועלות במלא העוצמה. בינתיים אנחנו משתדלים להיות איתו 24 שעות. האם יש לכם אבחנה מה זה יכול להיות? ותוך כמהזמן התרופה zyprexa אמורה להשפיע? ואיך יודעים שהיא משפיעה?

שלום, אני בן 18 ואובחנתי כחולה במאניה דיפרסיה בגיל 14 אחרי שכל חיי ניסו לגלות מה יש לי ואחרי המון אפיזודות חריפות של מאניה ודיפריה. אני נוטל ליתיום 1800 מג, ריספרדל 2.5 מג, דפלפט 1000 מג, וקונצרטה 36 ליום. התרופות גרמו לי להשמנה גדולה לעייפות ולהרגשה של ״זומבי״ רוב הזמן אני מאוזן ומדי פעם יש תנודות קלות במצב הרוח. אני הצלחתי להפסיק לעשן ולרדת 32 קילו בעזרת דיאטה וחדר כושר הגעתי לגוף מפותח אבל עדיין נשארה לי הבטן הזאת שהיא כמו ג׳לי ואני לא מצליח להיפטר ממנה. בנוסף אני לא מצליח לרדת באחוזי שומן. ניסית כל דרך אפשרית תפריט עם הרבה חלבונים קצת פחמימות ובלי שומנים לתקופה ובנוסף שילבתי אירובי ירדתי קצת ואז נתקעתי... אשמח לדעת אם יש לזה הסבר הגיוני.... תודה...

היי דנה, לאחרונה נודע לי כי נאי סובל ממאניה דיפרסיה. כיום כשאני משחזר במבט לאחור,עברתי בחיי שלושה גלי מאניה של תקופות ארוכות (יותר מחצי שנה). וכיום רגע לפני גיל 30 אני שוב בגל של הצד השני של המחלה... ההתקף המאני האחרון היה הארוך והחזק ביותר,בו גרמתי לעצמי הכי הרבה נזק. כל מאפיני המאניה הופיעו בגל האחרון: בזבוז כספים ,הסתבכויות משפטיות ועוד... תמיד במאניה היו סמים,תמיד תמיד כשהפסקתי עם הסמים,הפכה המאניה בהדרגה לדיפרסיה חמורה. אני נקי מסמים כ4 חודשים נטול ואלפורל 400 מ"ל בוקר+ 400מ"ל ערב וכדור אחד של רסיטל 20מ"ל ביום. אני במצב של ייאוש מוחלט ,יצאתי מכל המעגלים החברתיים ,אין חשק ואנרגייה לכלום. כל היום טרוד, לא מרוכז, בעיות זיכרון וריחוף,מחשבות על מוות והתאבדות( שלא יוצאות לפועל כי מפחד מהמוות). התייאשתי לגמרי מתרופות,כבר אין כוחות לבדיקות דם ושינוי של תרופות ומינונים. שאלתי הראשונה מה היית ממליצה לעשות עם המצב המתואר? שאלתי השנייה האם ייתכן התקף מאניה גם בזמן השימוש בתרופות?

היי, כבר תקופה ארוכה שאני מבינה שמשהו איתי לא בסדר, לאחרונה נחשפתי לפורומים ומאמרים על מניה דיפרסיה שגורמים לי "לאבחן" את עצמי, אחי התאבד לפני 7 שנים וזו הנק' בעצם שחיי השתנו, מאז בערך כל שנה טסתי למקום אחר בעולם ונשארתי לכמה חודשים עם השנים החובות תפחו,יש לי בעיות קשות בזוגיות, יחסים מתוסבכים עם האמא, הייתי אצל פסיכולוג (כ15 מפגשים)..מה ההמלצות

אומנם אני טוענת שמצב הרוח שלי מישתנה מקצה לקצה . ולפעמים אין לי חשק לעשות כלום .רק בגלל מחויבות שאני אמא צריכה לעשות . מנסה לעזור לעצמי לעשות להליכות לנסות לחשוב חיובי אך לא תמיד עוזר

ד"ר אני ממש מיואשת.אני אחרי ארבע אשפוזים ברמבם. בכל אשפוז סבלתי מדיכאון מאוד מאוד קשה. מאז האשפוז הראשון כדורים לא עזרו וקיבלתי טיפולי ECT בכל אשפוז. אחרי הטיפול חשמל הרגשתי טוב וכשאני מסתכלת לאחור תמיד הייתי במצב רוח מרומם ובזבזתי יותר. כל פעם לקחתי כדורים אנטידכאוניים והפסקתי אותם לאחר חצי שנה. בהמשך הייתי בסדר חצי שנה או קצת יותר ואז הדיכאון הקשה היה חוזר ואושפזתי שוב. בכל אשפוז קיבלתי נזעי חשמל ורק זה עזר .ורק באשפוז האחרון הגיעו למסקנה שאני סובלת ממניה דפרסיה. הפעם אני כבר חצי שנה לאחר האשפוז וטיפולי חשמל ולוקחת תרופות אך הדיכאון לא עובר ולעתים גם מחמיר. אין לי פסיכיאטר קבוע. ניסיתי שלושה וכל אחד אומר משהו אחר... בהתחלה נתנו לי למיקטל 200 וסירקוול 200.שגרמו לי לעייפות נוראית וחוסר תיפקוד.לאחר מכן שהרופאה ממרפאות חוץ ברמבם לא עזרה ורק התעקשה לעלות בלמיקטל . אימי התעקשה שאלך לרופא פרטי שאליו לא היה לה כסף מלחתחילה שבכלל המליץ להוריד בלמיקטל וסירקוול ונתן לי אפיקסור 150 למיקטל 150 וסירקוול 25. לאחר כחודש היה שיפור של שבועיים למרות שעדיין לא הצלחתי לישון טוב, המצב רוח עלה והתחלתי לעשות יותר דברים ולצאת מהבית. לאחר שבועיים עכשיו המצב שוב הוחמר. אין לי כסף לרופא הפרטי הזה .ברמבם, מרפאות חוץ לא עוזרים לי ואני מחכה לפסיכולוג שם כבר חצי שנה. אני מאוד בודדה, עם משפחה לא תומכת שרק מחמירה את מצבי. לא יודעת מה לעשות בחיי מבחינה מקצועית וזה גרם תמיד לדיכאון אצלי. ובכלל ומאוד קשה לי עם התלות בתרופות שלא עוזרות כלל אך הפעם החלטתי להתמיד. ניסיתי לפנות לרופא במכבי היום שהיה מאוד מאיים ואמר לי שאני צריכה לקחת גם ליטיום וגם למיקטל. ושאין ברירה ורק ליתיום עוזר למניה דפרסיה וצריך לקחת אותו כל החיים. האם זה נכון?אני מאוד לא רוצה לקחת ליתיום בבגלל תופעות לוואי חמורות, צורך בבדיקות (בנוסף יש לי בעיה של שחלות פוליציסטיות, צהבת בעבר).... אני בן אדם שפוחד מכדורים והתלות בהם ועד הדיכאונות פחדתי לקחת אקמול. השינה שלי עד כה מאוד לא טובה אני מתעוררת כמעט כל שעה ורק בבוקר מצליחה לישון שינה יותר עמוקה. המצב הכלכלי שלי על הפנים ואין לי תעסוקה. אני רוב הזמן אפילו לא יכולה להכריח את עצמי לצאת החוצה.. אני נואשת. אני בן אדם עם תואר. בגיל 27 אחרי סיום התואר ראשון והתחלת תואר שני, והייתי לפני החתונה בגיל 27. הדיכאון הראשון פרץ על רקע זה שלא ידעתי מה לעשות בחיים ולא רציתי להמשיך עם התואר והכרחתי את עצמי עד ששקעתי בדיכאון ואף ניסיתי להתאבד. בעלי התחתן איתי בכל זאת אך לאחר הדיכאון השני נישבר והתגרשנו.. כל שנה ניסיתי למצוא את עצמי אך הדיכאון פרץ שוב ועד עכשיו אני מרגישה תקועה ואני כבר בת 32 ללא תעסוקה ובן זוג, ללא משמעות בחיים וללא פיתרון שאני מוצאת ודיכאון שנמשך כבר 9 חודשים כאשר בעבר הוא נימשך חודשיים והסתיים אחרי טיפולי חשמל שגרמו לי להיפמניה. אני לא יודעת יותר איך אני יכולה לעזור לעצמי. אני פוחדת שזה ישאר ככה כל החיים. אין לי שום מטרה בחיים. כמעט ואין ניסיון תעסוקתי משמעותי למרות שלמדתי והייתי מצטיינת. האם יש לך המלצה לאיזה מסגרת, רופא טוב המתמחה במניה דיפרסיה באזור חיפה ופסיכולוג טוב שיכול לעזורר לי מאזור חיפה רצוי דרך מכבי עקב מצב כלכלי קשה. מישהו שיוכל לכוון אותי. מה עוד יכול לעזור? איך אוכל לצאת מהמצב הזה וסוף סוף למצוא את עצמי? האם באמת אין פיתרון ללא ליתיום ? אני ממש נואשת....

אני מאובחנת כחולת מאניה דיפרסיה. אני לוקחת תרופות. אני רוצה לעשות לעצמי טיפול. קראתי באינטרנט על כל מיני מדריכים שכאלה. כמה זה נכון לעשות דבר כזה? כמה זה מסוכן? האם יש טיפול נוסף מלבד תרופות?

שלום רב , חמתי בת 65 ומאובחנת כבר מצעירותה . בשבע שנים האחרונות היא לא מאוזנת אף פעם זה או דכאון או מאניה . וכבר חודש וחצי היא במניה שמתגברת . אני לא יודעת למי לפנות לעזרה או ייעוץ ומה לעשות אבל המצב כבר בלתי נסבל , היא מעליבה ורבה עם כל הסובבים אותה לבקרת בצורה בוטה מאוד אנשים שהיא לא ממש מכירה , מבזבזת כספים(שממש אין) ללא אבחנה יש לציין שבפעמיים הקודמות היא לקחה הלוואות בבנקים בסכומים של 50-60 אלף ש"ח ועד היום מתקשים להחזיר .אני מאוד לא רוצה שהסיפור שוב יחזור . אני מאוד רוצה לעזור למשפחה אך איני יודעת איך אשמח מאודד לכל הצעה . בתודה מראש

שלום שמי עדי יש לי חבר כבר שנתיים, חבר שלי אובחן כחולה במאניה דיפרסיה ואושפז לאחרונה בבית חולים פסיכיאטרי. משפחתו בקשר טוב עם המטפלים ומקבלים הכוונה מקצועית אך אני איני בקשר טוב עם המשפחה אז אני לא יודעת ממש איך להתנהג. הוא מתקשר אלי המון משם ומבקש מימני כל מיני טובות הזויות שאעשה בשבילו כמו להשיג לו דברים וכל מיני אנשים שאני לא מכירה אני מודעת לכך שהוא איננו הוא כרגע ומן הסתם לא משיגה לו את הדברים שהוא מבקש ומתחמקת בתירוצים של "הבן אדם לא ענה לי" או שאם הוא מבקש מימני לנסוע לכל מיני מקומות להביא לו דברים אני טוענת שאין לי איך להגיע לשם וכ"ו. הוא רוצה שאבקר אותו מבקש מימני את זה כל יום בתנאי שאשיג לו את מה שהוא מבקש ושאני עונה בשלילה הוא כועס ולא מסכים שאבוא בלי זה... בבוקר שהוא קם הוא מדבר איתי בהגיון יחסי ומבקש סליחה על ההתנהגות שלו ועל בקשות אמש, אבל אחרי שעה בערך הוא חוזר להיות תובעני אלים מילולית ומאיים. לא זה מה שמפריע לי כי אני מבינה את המצב לחלוטין ולוקחת הכל בערבון מוגבל ויודעת שהוא מבולבל ואומר דברים שתלושים מהמציאות. השאלה שלי זה אם יהיה נכון ללכת לבקר אותו ללא מבוקשו, אם זה לא יזיק לו לטיפול בצורה כלשהי ואיך להתנהג שהוא מבקש מימני את כל הבקשות האלו כי הוא כועס שאני עונה לו תשובות כמו "לא עונים לי" וצורח עלי שאנסה שוב ושוב הוא כבר לא "אוכל" את ההתחמקויות שלי, האם אני צריכה לענות לו בשלילה ולהיות נוקשה איתו אם זה לא ירחיק אותו מימני לגמרי כי הוא יכעס כי אני רוצה להמשיך לדבר איתו זה חשוב לי להמשיך לרכוש את אמונו ולעמוד לצידו במצב הנוראי שבו הוא נמצא...בנוסף ישנו איזה אדם שהוא הכיר שם שמתסיס אותו ומדליק אותו ולאדם הזה אין אף אחד שמבקר או מדבר איתו וחבר שלי כ הזמן מבקש גם שאתקשר לאנשים שקשורים לאדם הזה... האדם הזה משפיע עליו מאוד לרעה במצבו ושהוא לא לידו חבר שלי מתנהג בנורמליות יחסית אך כשהוא לידו הוא אחר לחלוטין האם יש דרך להרחיק בינהם? למי עלינו לפנות? ההשפעה שלו והנוכחות שלו בסביבתו מאוד חמורה וכל הזמן מדרדרת את המצב.. אני לא יודעת איך להתנהג! אני חסרת אונים לחלוטין!!! אשמח לכל פיסת מידע בנושא נקרע לי הלב!!!