איך ממשיכים מכאן ?

שלום אני נשואה מזה 17 שנה עם 3 ילדים בגילאי 12-17. כמו בכל קשר היו לנו עליות ומורדות אבל בסך הכל יש בנינו אהבה וכבוד ורוב הזמן תיקשורת סבירה ושרדנו. לאחרונה התחלנו בתהליך של בניית בית , התכוננו לכך שזה תהליך שעלול להביא עימו ויכוחים אבל היתה לנו אמונה בקשר וסברנו שנשרוד את הקשיים. בעלי הוא אדם מאוד טוטאלי בכל מה שהוא עושה, הוא התחיל להתפלל לאחר מות אביו ומאז הלך והתחזק (אין לי בעיה עם זה) הוא התחיל לעשות כושר , חדר כושר, ריצה, רכיבה על אופניים, חצי מרתון, וגם זה הלך לכיוון טוטאלי שהכל כבר סובב סביב זה. מצד אחד זה עושה לו טוב אז אני בעד , אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר תפס את מקומי בחייו , סדר העדיפויות שלו השתנה. פעם היה מגיע בבוקר והיינו שוכבים , היום אם הוא מגיע מוקדם הוא ממהר לרוץ כדי להספיק לפני העבודה. בערב אני כבר עייפה ופחות יוזמת וכך לאט לאט בחודשים האחרונים היחסים הגופניים הפכו ופחתו עד שלפני שבוע כשהתכונן לצאת לרוץ זרק לי בצחוק חכי לי חצי שעה אחזור לפנק אותך. זה ממש הכעיס אותי ואמרתי לו שאם זה סדר העדיפויות אז אני לא מעוניינת. מאז אנחנו לא מצליחים לגשר על הפער. השיחות נהייו קורקטיות , הוא כביכול נעלב ממני על מה שאמרתי, ואז על הדרך כבר יצאו עוד טענות מצידו לגבי ביצועיי המיניים, ואני מבחינתי מרגישה דחויה ולא נחשקת ואין מצב שאזום שוב . לא מתאים לי להמשיך לחיות בלי מגע ואהבה. לא מצליחים לתקשר, כל פעם שמישהו מעלה את הנושא זה הולך לכיוונים רעים עוד יותר והמילים שנאמרות משאירות לי צלקות שאני לא מתליחה לשכוח. לא יודעת איך מתקדמים מכאן ?! יש לנו תוכניות לעתיד, בית לבנות ביחד, משכנתא שצריך לקחת לצורך המשך הבניה, ואני מרגישה שאני לא אצליח להמשיך בקשר ככה.