מחלוקות לא קלות

שלום, אנחנו בזוגיות 5 שנים ולפני הקורונה אף התחלנו לחפש דירה משותפת. בזמן הסגר שמרנו על כל ההנחיות. למרות שההקלות היו אמורות להביא להקלה ולחזרה לחיפוש דירה, זה הכניס אותנו בין הפטיש לסדן. נסביר בקצרה כל צד: בן הזוג: עם ההקלות, חזרתי לשגרה ואיני משתמש במסכות כלל בפגישות ביתיות עם חברים ומשפחה. איני רואה בזה משהו הגיוני. לא מסכים לשים מסיכות למרות שבת הזוג ביקשה ממני כי אני לא רואה בזה הגיון ומוצא רק סיכון מזערי במצב. מרגיש שהמסכה מונעת ממני לעשות דברים. מוכן לבוא לקראת בת הזוג באכילה במרחק בעבודה ובישיבות עבודה לשבת עם מסכה, אך לא בפגישות עם חברים ומשפחה בבית ולא במסעדות. בת הזוג: גרה עם אוכלוסיית סיכון (הורים) וממשיכה לדאוג להם לפי כל הנהלים. פוגשת משפחה וחברים (וגם את הבן זוג) רק עם מסכות ולא הולכת למקומות בילוי. יש לציין הפרעת חרדה שנמצאת בטיפול. אני יודעת שעם מידת הזהירות שלי, הסיכוי שאדביק את ההורים שלי הוא אפסי. מבחינתי בן הזוג הוא גורם סיכון. איני מפחדת להידבק אלא שההורים שלי ידבקו. אני יודעת שלעולם לא אסלח לבן הזוג אם הדבקה תגיע בגללו.למרות שאני נזהרת בהמון אמצעים, הדבר היחיד שביקשתי מבן הזוג זה לשים מסכה כשהוא פוגש חברים ומשפחה. לא הצלחתי אפילו למצוא דבר שלא אעשה למענו אם היה מבקש (על אחת כמה וכמה כשמדובר בבריאות) ואני מרגישה שזה לא הדדי ומי יודע אילו קונפליקטים כאלו יכולים לצוץ בעתיד. מרגישה ללא תמיכה מבן הזוג שלא מוכן לבוא לקראתי למרות הקושי האיום שלי כעת. אנחנו לא מצליחים להתקדם ולא מצליחים להבין איך הצד השני מרגיש. מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר את המצב? תודה מראש.