יחסים קשים ולא נעימים עם האב. מה לעשות?

שלום לך, תודה שפנית לפורום. אנשים רבים יוכלו להזדהות איתך, בפרט, עם מצב בו היחסים עם ההורים משפיע על התפקוד שלך. דרוש אומץ ומאמץ רב לפנות לטיפול, במסגרת משפחתית של שלושתכם. האם השאלה שלך נוגעת רק לסוגיה של הישארות בבית למול עזיבה? או שהשאלה רחבה יותר, סביב כיווני עבודה אפשריים? אם אתם עדיין נמצאים בתהליך טיפולי, אולי כדאי לפתוח בצורה מאד ישירה ופתוחה את הדילמה שלך, בתוך המסגרת הטיפולית. להשתמש במסגרת התומכת הזו בכדי להגיד לאביך בצורה ישירה, מה היו הציפיות שלך, איפה חוסר המימוש של הציפיות האלה מפריע לך, ולומר באופן ברור שהקשר כפי שהוא מרחיק אותך וגורם לך לתכנן עזיבה של הבית. השימוש במסגרת הטיפולית יאפשר למטפל/ת לסייע להעביר את המסרים, ולהשמיע לשני הוריך את האופן שבו המצב נחווה על ידך. לגבי השאלה הספציפית - האם לעזוב את הבית - לשאלה הזו ישנם שיקולים רבים כמובן: שיקולים כלכליים, ארגוניים, תפקודיים, (האם אתה עובד, האם אתה יכול לפרנס את עצמך בשלב הזה, איך זה יהיה בשבילך להתארגן ותפקד בעצמך), יש לכך גם השלכות חברתיות, אישיות ואחרות. אם אתה חש שאתה יכול עכשיו להתמודד עם כל ההיבטים הקשורים במעבר הדירה, ולהמשיך לקבל תמיכה חברתית באופן שגרתי (דרך החברים או המשפחה), ניתן בהחלט לשקול זאת, כחלק מתהליך העצמאות שלך. לעתים, דווקא ממרחק, ומדרך עצמאית, ניתן לעבוד על תיקון יחסים עם ההורים. רק תוודא עם עצמך, שהיציאה לדרך העצמאית אינה מושפעת רק מהיחסים העכורים עם אביך, אלא כוללת גם מרכיבים חיוביים וטובים הקשורים בך, בחוסן, במסוגלות, בצורך לגדול. לא רק "בריחה" כי אם "צמיחה" ו"תיקון". הרבה הצלחה, עדית וצוות אינפומד