משבר בזוגיות

היי ומראש תודה על הזמן🙏🏻 בן זוגי ואני בזוגיות כבר 5 שנים וכמעט שנה מתוכם שאנו מאורסים. כמעט שנתיים שגרנו יחד אצלו בקיבוץ בגלל התחשבות שלי בו (גר שם 30 שנה וכל משפחתו גם שם-המגורים לא היו אצלם בבית), וכבר חצי שנה גרים ב׳עולם האמיתי׳ בעיר. מאז האירוסין עברנו הרבה שינויים - גם אישיים וגם זוגיים (התחלות חדשות של לימודים/עבודה/מעבר דירה וכו) שהשפיעו עלינו מאוד ומאז מרגיש שאנחנו במגמת ירידה. הוא כבר חצי שנה מובטל כי מחפש עבןדה בתחום הלימודים שלו ועקשן מדי כדי לעבוד ב׳סתם׳ עבודה אחרת עד שימצא. ואני שכירה עובדת בעיקר מהבית- מה שגם יוצר הרבה חיכוכים כי אנחנו כל היום באותו חלל. אני מרגישה ממנו הרבה מאוד פעמים שהוא לא מסתכל על התמונה הרחבה, אני מבינה קשור למצב שלו והוא במקום שלילי ולא טוב כי לא עובד ומוציא כסף ובלי שגרה ומתוסכל. אבל עדיין, מאוד בוחש בעבר במקום להסתכל קדימה אל עבר העתיד, בין אם לא רואה אותנו כמנהלים חיים משןתפים זוגיים אלא כל אחד בנפרד - כך מתבטא - את החלטת, את בחרת לעשות.. למשל. הוא מאוד חומרני בענייני נסיעות ברכב שלו (אני ללא רכב)- למשל אם אני צריכה לחזור לדירה ממקום כלשהו ואין לי תחבןרה הוא לא יציע לי את עזרתו אלא ׳אם את ממש חייבת׳/׳אם אין ברירה׳ כאילו אני איזשהו נטל במקום לעמוד לצידי. בענייני כספים גם כן יש בעיה כלשהי בהסתכלות הזוגית, ובעןד כמה סיטואציות ספציפיות. אני כבר במצב של עוד רגע לוותר ולהיפרד ולא באמת רןצה שכך יהיה כי אני כן מזהה הרבה תכןנןת שאני כן אוהבת ורוצה עבור עתיד המשפחה שלי אבל תןהה האם אלו תכונות אופי שנתונות לשינוי או שאבוד מראש? 30 שנה גר בקיבוץ שיתופי שכל אחד דןאג לעצמו ואני רואה את זה הרבה בהתנהלות ובמחשבה שלו. אבל מנסה להבין האם אני נלחמת בקיר? אלו תחומים מאוד קריטיים ולא רוצה לעשות טעות שניתן למנוע. תודה רבה!!