חרדות

ד"ר שלום? ב2013 התחלתי טיפול תרופתי בציפרלקס עקב התפרצות של חרדה קשה של תחושת ניתוק של כ10 מג ליום ולמעשה טיפול תרופתי זה היה כטיפול קבוע. טיפול זה הביא להטבה במצבי והביא להיעלמות התופעה ולתפקוד נורמטיבי אך במהלך השנים הרגשתי כי תופעות הלוואי של הכדור עייפות,אפתיה בחילות פגעו לי בתפקוד ברמה מסויימת ולפני כחצי שנה הגעתי להבנה שאני מעוניינת לעבור לטיפול טבעי בחרדות (תוספי תזונה,צמחים וכדומה) והרגשתי שאני על הדרך הנכונה. לפני כחצי שהה הפסקתי את הציפרלקס בהדרגה ועברתי את תקופת הגמילה בהצלחה מה שנקרא, התגברתי על תופעות הלוואי באמצעות תמיכה רגשית. הרגשתי טוב עם עצמי, הרגשתי שאני חוזרת לחיות מה שנקרא, הרגשתי שסוף סוף כל האפשרויות פתוחות בפניי ושאני סוף סוף חופשייה ולא תלויה בכדור כימי שמשחק לי ברגשות. אך לצערי הרב הרגשתי עם הזמן לאט לאט שאני מתחילה להיות מוצפת רגשית, מתקשה לקבל החלטות, מתחילה להרגיש שוב חסרת ביטחון, מרגישה מבולבלת, מתחילה להיות שוב אובססיבית ועם מחשבות טורדניות בלתי פוסקות וניסיתי להלחם בהן אבל ללא הצלחה. הרגשתי שאני לאט לאט יוצאת מאיזון וככה בהדרגה לאורך כל החצי שנה האחרונה שהייתה לא פשוטה עבורי. מעבר ממקום עבודה, שינויים תזונתיים שאני עדיין לא מצליחה להתמודד איתם, אובדן במשפחה - מות סבי וסבתי שקרו אחד אחרי השני, בחירת תחום לימודים, גם כל הזמן הייתי עסוקה בלנסות להפוך הכל למושלם, בעיקר בעצמי. הרגשתי שאני רוצה לנסות לברוח, אם זה לאקס הקודם, אם זה לבזבז כסף על קניות, אם זה ללכת לישון... הרגשתי שהמצב לאט לאט מחמיר ולמעשה לפני כשבוע כנראה שהנפש כבר לא יכלה לשאת את הכל התעוררתי בבוקר והרגשתי שוב את אותה הרגשה של הניתוק, שאולי הכל לא אמיתי, התחלתי להתעסק בשאלות כמו האם הסביבה באמת אמיתית? האם אני באמת נוכחת? ובוחן המציאות נשאר תקין, אני מודעת באופן מלא למה שעובר עליי ומתקשרת עם הסביבה ומבצעת פעולות באופן אוטמטי. באותו בוקר כשזה קרה לי פניתי למרכז לבריאות הנפש כי הרגשתי שאני חייבת עזרה ושם ראה אותי פסיכיאטר שהמליץ לחזור לציפרלקס ולמעקב פסיכיאטרי בהקדם. בנוסף הרופא רשם לי קלונקס 0.5 מג להרגעה בעת הצורך. כרגע אני לוקחת כבר מעל לשבוע ציפרלקס,לפי ההנחיות של הפסיכיאטרים הדחופים שראו אותי התחלתי עם 5 מג שבוע והעליתי מינון ל10 מג וכרגע אמנם אני פחות עם פאניקה אך אני עדיין עם אותה תחושה של תהיות האם הכל אמיתי, תחושה של ניתוק, תחושה של חרדה חברתית- לא מסוגלת לצאת מהבית שמא יקרה לי התקף חרדה כמו שקרה לי בערב החג כשנסענו לבית של סבא וסבתא זל לעשות את החג וברכב התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר איתי ובכניסה לבית הרגשתי שאני כאלו לא מזהה את הסביבה ושאני עומדת להתעלף ועם לחץ נוראי בראש. לילה לפני לא ישנתי כלל ויכול להיות שזה היה תוצאה של זה אך ברור לי שזה גם חלק מהתחושה של הניתוק. אני כרגע סובלת מבחילות וחוסר נוחות בבטן, כאבי ראש ועייפות נוראית. עברתי לקחת את הכדור סמוך לשינה כי הוא מרדים אבל ההרגשה עדיין נוראית. אני כרגע בבית, חוששת לצאת וחוששת מאוד מהסביבה הפחות מוכרת שהיא לא המשפחה ומרגישה חרדה מאוד מהמצב. למעשה בגין הדה ריאליזציה שחוויתי ב2013 התחלתי עם הציפרלקס שהביאו עם הזמן להטבה אך גם גרמו לי לטווח הארוך לתופעות לוואי לא נעימות שגרמו לי לרצות להפסיק ולהתחיל לחיות באמת. מרגישה שאני חוזרת לאותה נקודת התחלה, לכל הפחדים, כל החרדות, פתאום החרדה החברתית שאבחנו לי בגיל צעיר (13) מתחילה שוב, מרגישה חסרת אונים, חוששת שוב להיות תלוייה בכדורים ולסבול שוב מתופעות הלוואי שגרמו לי לא להרגיש, לבחילות, לעייפות שמקשה על התפקוד. הרגשתי שאני בדרך הנכונה ושאני מצליחה להגמל מהכדור תוך כדי שאני לוקחת בחשבון שזהו תהליך לא קצר והרגשתי שניצחתי.איני יודעת מה לעשות, מצד אחד חוששת להפסיק עם הכדור ומצד שני רוצה להגיע לשלב שבו אוכל להפסיק ובמקום הכדור אהיה נתמכת באופן טבעי. כעת ממתינה לפגישה אצל הפסיכיאטר באמצע החודש, ועד אז אני מלאת חששות שאצטרך שוב להכנס לסיפור הזה של כדורים, ביטוח לאומי, שוב להיות חסרת רגשות ולא להיות אני. חוששת נורא להיות תקועה עם התחושה של הניתוק, עם החרדות הבלתי פוסקות שהחלו לפני כשבוע לגבי תהיה אם הכל אמיתי. חוששת מהכל.