פורום חרדה - עמוד 150

אריפלי היא נוגדת פסיכוזה, במינון הנמוך שאת מקבל ההשפעה נוגדת פסיכו\זה חלשה או לא קיימת, אך במינון זה התרופה יעילה לחיזוק השפעה של SSRI. לוסטרל היא SSRI - נוגדת דיכאון וחרדה, וכנגד OCD. למיקטל - מייצבת מצב רוח, ומשמשת יעילה מאד לחיזוק השפעה של SSRI. לגבי החלטה אם הטיפול שלך הוא מיטבי ומה נכון לא ניתן להשיב דרך פורום עשות יש להתיעץ על כך עם הפסיכיאטר שלך.

זו שאלה יותר מנהלית/משפטית מאשר שאלה לפסיכיאטר. ככל שידוע לי ברמה העקרונית הביטוח הלאומי כן מאפשר למקבלי קצבאות לעבוד ולהשתכר שכר. יש מדרגות השתכרות לפיהן עד סכום מסויים הקצבה לא נפגעת כלל, מעל סכום גבוה יותר מתחילים לקזז מהקצבה. את הסכומים המדוייקים אפשר לברר באתר של הביטוח הלאומי.

כדאי מאד לפנות ולהתייעץ עם מומחה יועץ בכיר. יש רשימה של פסיכיאטרים כאלה בכל הביטוחים המשלימים של קופות החולים, יחד עם עזרה במימון ההתייעצות. לקראת הייעוץ כדאי מאד לערוך רשימה מפורטת ככל שניתן של תרופות שניסית עד היום, מינונים, משך שימוש, תופעות לוואי, ומדוע התרופה הוחלפה. כדאי מאד לשתף את הפסיכיאטר שלך בצעד זה, הוא יוכל לתת בידך גם מכתב הפניה. אם היו נסיונות לא מוצלחים ניתן לשקול בדיקה להתאמה גנטית של התרופות, ראה כאן: https://neuropharmagen.ctsgenetics.co.il/

פשוט פנה לפסיכיאטר והחל לקבל טיפול מסודר. ביופידבק יכול לתת לך כלים להתמודד עם החרדות, אבל לא יכול לסלק אותן. הפרעת חרדה היא הפרעה המופיעה בכל גיל בחיים. בלמעלה ממחצית המקרים היא נוטה להשאר, ולקבל מהלך ממושך של שנים רבות, עם תקופות של הרעה, ותקופות של הקלה יחסית. הטיפול בהפרעת החרדה הוא בתרופות נוגדות דיכאון (SSRI, או SNRI). תרופות אלו אינן ממכרות, והן לרוב יעילות מאד ויכולות לסלק את החרדה ולאפשר תפקוד ואיכות חיים. פעמים רבות יש להעזר בהן לשנים, כיוון שהתרופות אינן יכולות לרפא את החרדה, אלא רק לסלק את הסימנים ואת הסבל. ללא טיפול תרופתי אתה דן את עצמך להמשך הסבל, וגרוע מכך, חרדה שאינה מטופלת נוטה עם הזמן להתקבע, קשה יותר לטפל בה והיא לעיתים גוררת דיכאון. לעכב את תחילת הטיפול זו טעות שלצערנו הרבה עושים, וגורמים לעצמם נזק. טיפול תרופתי (גם אם הוא מיותר) אינו מזיק, ודווקא עיכוב בתחילת הטיפול עלול לגרום לנזק שקשה מאד לתקן אותו.

תודה על התשובה המהירה, האם אפשרי במצב כזה להתחיל דווקא עם טיפול פסיכולוגי (בחיים לא ניסיתי), הבנתי שטיפולי CBT מטפלים בתופעות האלו.. ולא דווקא ישר פסיכיאטרי.

טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית אינו יעיל לטיפול בהתקפי חרדה. CBT נותן כלים טובים להתמודד עם ההתקפים, יכול להפחית את עוצמתם ותדירותם. לא תמיד זה מספיק, ואז יש צורך בטיפול תרופתי עמ"נ להעלים את ההתקפים.

אם זה אירוע חד פעמי כדאי פשוט להתעלם ממנו ולהמשיך את השגרה.

תחת סטרואידים יכולה שתחול עליה במצב הרוח ו/או התגברות החרדה, לאחר הפסקת סטרואידים תתכן חולשה דכדוך שימשכו כמה שבועות. ניתן לשקול להעלות את מינון הרסיטל לחודשיים. התיעץ על כך עם הפסיכיאטר, או עם רופא המשפחה.

הפרעת חרדה היא הפרעה המופיעה בכל גיל בחיים. בלמעלה ממחצית המקרים היא נוטה להשאר, ולקבל מהלך ממושך של שנים רבות, עם תקופות של הרעה, ותקופות של הקלה יחסית. הטיפול בהפרעת החרדה הוא בתרופות נוגדות דיכאון (SSRI, או SNRI). תרופות אלו אינן ממכרות, והן לרוב יעילות מאד ויכולות לסלק את החרדה ולאפשר תפקוד ואיכות חיים. פעמים רבות יש להעזר בהן לשנים, כיוון שהתרופות אינן יכולות לרפא את החרדה, אלא רק לסלק את הסימנים ואת הסבל. ללא טיפול תרופתי הסבל פשוט ימשך, וגרוע מכך, חרדה שאינה מטופלת נוטה עם הזמן להתקבע, קשה יותר לטפל בה והיא לעיתים גוררת דיכאון. לעכב את תחילת הטיפול זו טעות שלצערנו הרבה עושים, וגורמים לעצמם נזק. טיפול תרופתי (גם אם הוא מיותר) אינו מזיק, ודווקא עיכוב בתחילת הטיפול עלול לגרום לנזק שקשה מאד לתקן אותו. הרבה מקרב הסובלים מחרדה הנרתעים מהטיפול התרופתי השמרני מחפשים תחליף, ונופלים בפח של ה"טיפולים הטבעיים". יש מבחר עצום של טיפולים הנושאים כותרת של "טיפול טבעי". המשותף לטיפולים הטבעיים הוא שאין הוכחה מדעית ברורה ליעילותם. גרוע מכך, אין הוכחה ברורה לכך שהם בטוחים יותר. מסיבות שונות יש בציבור דעה שגויה כאילו טיפולים טבעיים הם בטוחים ויעילים יותר. בעוד שהאמת היא הפוכה. הטיפולים הנמכרים תחת הכותרת "טבעי" הם ללא פיקוח, רובם המכריע כלל אינו יעיל, ויש ביניהם שהם מסוכנים ממש. במקרים לא מעטים מדובר בהונאת הציבור, ויש פעילות אכיפה כנגדם (אמנם אכיפה שאינה מספקת ולא מספיק יעילה בשמירה על בריאות הציבור). פני לפסיכיאטר בהקדם, ואל תדחי את נטילת הטיפול התרופתי. הדחייה רק מאריכה את סבלך.

התיעץ עם הפסיכיאטר שלך אם טיפול בפרולול יוכל לסייע לך.

עם העלאת מינון מופיעה נסיגה חולפת, זה מסתדר עם המשך הטיפול.