אמא שלי, בת 83, עברה לאחרונה ניתוח ואשפוז עקב שבר באגן. בזמן הניתוח היא התחילה לדמיין שהיא נמצאת בבית, ושצריך להשגיח על האוכל ולפתוח את הדלת לאורחים. היום, כשהיא בבית, היא כל הזמן חושבת שגונבים אותה ושהעוזרות מתנכלות לה. המצב מחמיר, והיא מספרת לנו שמ

ניתוח באגן הוא אירוע הדורש מהגוף משאבים רבים בעת ההתמודדות עם הניתוח עצמו ובעת ההחלמה ממנו. אצל אנשים קשישים, משאבי הגוף מדולדלים, ולכן אירועים מסוג זה (ניתוח, מחלה, או אפילו מעבר דירה) עלולים לגרום לתגובה פתאומית הכוללת בלבול, ירידה בזיכרון, והופעה של דמיונות או אפילו הזיות שמיעה או הזיות ראייה. כאשר מצב כזה מופיע בסמוך לאירוע הקשה (מספר ימים), התופעה מכונה דליריום. זהו מצב חריף המשתפר בהדרגה (תוך ימים) עם השיפור במצב הכללי של הקשיש (חזרה לאכילה ושתייה רגילים, ירידת חום, הפחתה בכאבים וכדומה). בינתיים, עד לשיפור, חשוב לשמור על הקשיש באופן רצוף, על מנת למנוע תאונות כמו נפילות, הליכה לאיבוד וכדומה. לעיתים, בייחוד אצל קשישים אשר קודם לכן החלה להתפתח אצלם ירידה קלה בזיכרון, המצב נשאר קבוע או מתמשך, ואז זה מכונה דמנציה. הטיפול במצב כזה כולל כמה מרכיבים. החשוב ביותר הוא, כמובן, שמירה פיזית על הקשיש: מישהו חיב להשגיח שהקשיש יאכל וישתה, יתלבש באופן מתאים למצב, לא יסבול מתאונות ביתיות כגון נפילות, השארת גז פתוח וכדומה. בנוסף, כאשר יש מרכיב של חשדנות (למשל, שאמך חושבת שהעוזרת מתנכלת לה) או מחשבות שווא של יחס (מחשבות שדברים נייטרליים כמו שידורי הטלוויזיה, קשורים ישירות לאדם עצמו), מומלץ טיפול תרופתי בתכשירים נוגדי פסיכוזה, המטפלים בתופעה של מחשבות השווא ושיש להם גם השפעה מרגיעה. חשוב קודם כל לפנות אל הרופא המטפל של הקשיש/ה, כדי לשלול בעייה גופנית שגורמת כרגע לבלבול (למשל חום, זיהום של איזור הניתוח או זיהום בדרכי השתן, דלקת ריאות, ירידה במלחים בדם, עודף תרופות, ועוד). במקביל, כדאי לקבוע תור לפסיכיאטר או לנוירולוג המומחה לדמנציה, בכדי להתחיל טיפול תרופתי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית