עד כמה ממשית הסכנה להתאבדות בהפרעה דו-קוטבית, ומה ניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון?

סכנת ההתאבדות אצל מטופלים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית היא אמיתית מאד – והיא יכולה להתרחש הן בשלב הדכאוני והן בשלב המניה. מתח כמו גם טראומה אישית עלולים להגביר את הסיכון. עד 15% מאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית מצליחים בנסיונות התאבדות – ורבים הרבה יותר מנסים ללא הצלחה. חברים ובני משפחה צריכים לפקוח עין לקראת סימנים להתאבדות קרבה. אלה כוללים דיבורים על התאבדות או מוות; כתיבת מכתב התאבדות; דיבורים על תחושת חוסר תקווה; שימוש לרעה בסמים או באלכוהול; השתתפות בפעילות מסכנת חיים. בתקופות משבר אין להשאיר אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית לבד ויש להרחיק מפתחות רכב, כלי נשק וכמויות גדולות של תרופות מהישג ידם.