שאלות ותשובות - עמוד 156

אנדומטריומה היא סוג של ציסטה בשחלה, המורכבת מתאי רירית הרחם. לעיתים זהו חלק ממצב שנקרא אנדומטריוזיס, היכול לגרום לאי-פריון. תוכלי למצוא מידע רב בפורטל אינפומד לגבי אנדומטריוזיס בעזרת מנגנון החיפוש. חסר לי מידע כדי להשיב לך: האם את סובלת מכאבי בטן? כאבים באגן? האם ישנם ממצאים נוספים? יש לקחת בחשבון את כל המשתנים על מנת להחליט אם יש מקום לניתוח. היות שהם אינם בידי, אמליץ לך להתייעץ בנושא עם הגינקולוג המטפל שלך, המכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך. שיהיה בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

חגיגת הוא סם ממשפחת האמפטמינים (סמי מרץ). החומר הפעיל בסם הוא Cathinone. לסם זה יש טווח תרפויטי צר, כלומר צריכה קטנה ביותר מעל המינון הנכון עלולה לגרום למוות. קאתינון אכן מעלה את רמת ההורמון פרולקטין, כמו גם רמתם של הורמונים נוספים, אך אין מספיק מחקרים שנעשו על בני אדם על מנת להעריך את קצב החזרה לנורמה של הורמון הפרולקטין לאחר הפסקת השימוש. קשה עוד יותר לענות לך, מפני שלא ציינת כמה זמן נטלת את הסם ובאיזה מינון. אמליץ לעקוב אחר רמת ההורמון, ואם הוא עדיין גבוה, וגורם לסימפטומים של רמת פרולקטין גבוהה (אי פוריות, היעדר וסת, גלקטוראה וכדומה), לפנות לרופא אנדוקרינולוג. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

התרגלות לתרופה היא מצב שבו אותה כמות של תרופה גורמת להשפעה הולכת ופוחתת במשך הזמן. צפורל היא סוג של אנטיביוטיקה, ותופעה זו אינה מתרחשת עם אנטיביוטיקה: כל זמן שיהיו חיידקים שרגישים לאנטיביוטיקה מסוג זה, היא תחסל אותם. הבעיה עם אנטיביוטיקה היא התפתחות של עמידות של החיידקים שנגדם היא אמורה לפעול, ולכן כל כך חשוב תמיד לסיים את המשטר הטיפולי הניתן. בכל מקרה, זו לא בעיה שצריכה להטריד אותך כעת. החיידקים שגורמים להתפתחות צלוליטיס רגישים לצפורל, ולכן הטיפול טוב. אם יצמח זן עמיד לצפורל (כלומר, שהצפורל לא יהיה יעיל כנגדו) יהיה צורך באנטיביוטיקה מסוג אחר. אבל אני חוזרת שוב על דברי: צפורל הוא בהחלט טיפול טוב לצלוליטיס. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

בדרך כלל לא ניתן לתרום דם פעמיים בתקופה כה קצרה. הסיבה לכך היא שלוקח לגוף זמן לחדש את מאגר תאי הדם שלו. אם מוציאים מן הגוף יותר מדי זמן בזמן קצר, עלול להיווצר מחסור בדם. למיטב ידיעתי, בארץ ניתן לתרום דם אחת ל-3 חודשים. אם תרצי עוד מידע, ניתן לברר במד"א. בהצלחה וכל הכבוד על הרצון הטוב. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד

ישנו מגוון של שיטות מקובלות להוצאה של דיסק. השיטה הנפוצה והוותיקה יותר היא על ידי ניתוח פתוח, חשיפה והוצאה של חלקי הדיסק הגורמים לגירוי העצבי. זה כמה שנים ישנן שיטות חלופיות להוצאה של חלקי דיסק, ביניהן, השיטה הזעיר-פולשנית, או זו הקרויה שאיבת דיסק. שיטה זו, על אף היתרונות הגלומים בה לכאורה, אינה מקובלת בכל המוסדות המנתחים ואינה מוצעת על ידי כל המנתחים. הסיבה היא, בין היתר, חסרונותיה הכוללים היעדר חשיפה מספקת של האזור המעורב בתהליך החולי, מידת סיכון לא מבוטלת, שיש המעריכים את שיעורה כמשתווה לזו של ניתוח רגיל, ועוד. אחוזי ההצלחה, המוערכים בדרך כלל ביותר מ-80 אחוזים, תלויים בסיבת הניתוח, במה שמפריע למטופל, ובמשך הבעיה. ההתאוששות אורכת בדרך כלל כמה שעות, וברוב המקרים, ניתן להשתחרר בתום פרק זמן זה. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד קרא עוד

אנטיביוטיקה בדרך כלל מחסלת גם את הפלורה הטבעית. את התכשירים הטבעיים לחיזוק הגוף מומלץ לצרוך באופן קבוע על מנת לחזק את הגוף ולמנוע את הצורך באנטיביוטיקה. באופן כללי התשובה היא כן, מומלץ לצרוך תכשירים מסוג זה לחיזוק הגוף. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

ישנה תערובת של שלוש משחות שערבובן יעיל מאוד. זו פורמולה אשר נקראת קליגמן ומכילה תערובת של הידרוקינון, טרטינואין וסטרואיד. בחו"ל ניתן להשיג את התערובת כתכשיר מוכן. בארץ ישנם בתי מרקחת אשר רוקחים תערובות של משחות, ויכולים לרקוח את התערובת הזאת לפי מרשם רופא. אולו תמצאי עניין בכתבה זו: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2862980,00.html קרא עוד

בדיקת CT אכן כרוכה בקרינה. לאישה בגיל הפוריות (כמוך) לא מומלץ להרבות לעבור בדיקות כאלה, במיוחד לא באזור האגן. אולם ה-CT האחרון שעברת היה CT של הראש, בו אזור האגן לא מקבל קרינה. מעבר לכך, ה-CT האחרון של אזור האגן היה לפני 3 שנים. יש לשקול את הסיכון מול התועלת. באופן כללי, הסיכון משתי בדיקות כאלו אינו גדול. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

נראה כי הירידה במינון היתה מהירה מידי. בייחוד במקרה כמו שלך, שאתה מתאר כדיכאון וחרדה כרוניים של שנים רבות, לעיתים יש להישאר עם המינון שהביא לשיפור במשך שנה ואף יותר. במצבים כאלה, על כל אדם (בשיתוף עם הרופא/ה המטפל) לעשות את חשבון הנפש ולחשוב מה יותר מפחיד אותו, או מה יותר יפגע באיכות חייו: האם להישאר עם מינון תרופתי גבוה יחסית, או לצמצם את המינון של הטיפול, ולהסתכן בחזרה של הסימפטומים מהם סבל קודם לכן. אולי יעניין אותך לדעת כי ציפרלקס במינון של 20 מ"ג ליום אינו גבוה במיוחד, ובהחלט ניתן להמשיך עם מינון זה למשך שנה וגם יותר. אני ממליצה לך לחזור למינון של 15 מ"ג ליום ולהישאר עם מינון זה למשך כשבועיים. לאחר מכן תוכל לשקול, בעזרת הפסיכיאטר המטפל, כיצד להמשיך. יתכן שעדיף לחזור למינון של 20 מ"ג ליום, ולא להסתכן בחזרה של הדיכאון ושל החרדה. בעתיד תמיד ניתן לחזור על הניסיון של ירידה במינון. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

חסרים לי פרטים נוספים על בנכם: האם היו אירועי דמם נוספים לאחר חבלות קלות או מאורעות חוזרים של דם בשתן? האם תואר דימום אל מפרקי הגפיים? מה היתה רמת פקטורי הקרישה בעת אבחון הבעיה? ככלל, חומרת ההמופיליה היא לפי רמת פקטורי הקרישה, והיא מסווגת כדרגה חמורה, בינונית או קלה. לכל דרגה הטיפול המתאים לה. הטיפול ניתן לפי רמת פקטורי הקרישה והבעיות הקליניות אותן מציג הילד. לדוגמה, אירועי דמם אל תוך מפרקי הגפיים דורשים טיפול בריכוז גבוה של פקטורי הקרישה החסרים, בעוד שדמם בשתן דורש רמות נמוכות יותר. חולים עם חסר פקטורי קרישה מסוג כמו שתיארתם צריכים להיות במעקב על ידי הרופא המטפל ומעקב בבדיקות דם. יש לקבל הדרכה נכונה כדי למנוע אירועי דמם נוספים וסיבוכים, ולקבל טיפול נכון. על ידי שמירה על התנאים שציינתי, חולי המופיליה יכולים לחיות שנים רבות כמו כל אדם בריא. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד