שאלות ותשובות - עמוד 298

קונדומים העשויים לטקס, בשימוש עקבי ונכון, יעילים עד מאד במניעת העברה מינית של HIV. יש לציין כי שימוש בקונדום אינו מקנה הגנה מוחלטת מפני HIV. הדרך הבטוחה ביותר להימנע מהידבקות ב-HIV היא להימנע מיחסי מין או להיות במערכת יחסים ארוכת טווח ומונוגמית משני הצדדים, עם בן או בת זוג שנבדקו ואשר אתם יודעים שאינם נושאים את המחלה.

הידבקות ב-HIV עלולה להתרחש כאשר דם, זרע, נוזל טרום-הזרע, נוזל מהנרתיק או חלב אם מועברים מאדם הנושא את הנגיף לאדם שאינו נושא אותו.

אלה הן הדרכים הנפוצות ביותר בהן מועבר נגיף ה-HIV מאדם אחד למשנהו:

· על ידי קיום יחסי מין (אנאליים, וגינליים או אוראליים) עם אדם הנושא את נגיף ה-HIV

· על ידי שימוש משותף במחטים או ציוד אחר לשימוש בסמים המוחדרים אל הדם עם משתמש אחר הנושא את נגיף ה-HIV

· מאשה הנושאת את נגיף ה-HIV לתינוקה, בין אם לפני הלידה, במהלכה, או לאחריה באמצעות הנקה.

הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD) היא מונח גג המשמש להגדיר סוג של הפרעות.

בין ההפרעות הנכללות בסוג זה מחלות:

• הפרעה אוטיסטית
• תסמונת רט
• תסמונת אספרגר
• הפרעה דיסאינטגרטיבית של הילד (CDD)
• הפרעה התפתחותית נרחבת – ללא הגדרה נוספת (PDD-NOS) מונח זה משמש להגדיר ילדים שאינם עונים על הקריטריון האבחוני של אף אחת מן ההפרעות ההתפתחותיות הנרחבות (PDD) המוכרות, אולם סובלים מבעיות התפתחות והתנהגות הדומות לאלו הקיימות באוטיזם. בעיות אלה כוללות רגישויות חריגות ותגובות התנהגותיות חריגות למצבים מסוימים. עם זאת, ילדים המאובחנים כ-PDD-NOS מפגינים כישורים קוגניטיביים ותקשורתיים טובים יותר משל ילדים הסובלים מאוטיזם או צורות אחרות של PDD.

חומרת ה-PDD משתנה מאדם לאדם. ילדים הנפגעים קשה אינם מסוגלים לתפקד ללא סיוע ניכר מהורים ומטפלים אחרים. ילדים אחרים נפגעים במידה מתונה ומסוגלים לפתח כישורים מספקים כדי לנהל חיים עצמאיים כבוגרים. ילדים רבים נפגעים היכן שהוא בין שתי קיצונויות אלה.

הפרעות התפתחות נרחבות קיימות כבר מרגע הלידה. עם זאת, סימניהן של הפרעות אלה עלולים שלא לבלוט עד מאוחר יותר, לרוב במהלך שלוש שנות חייו הראשונות של הילד.

שבץ הוא גורם מוביל לנכות חמורה וארוכת טווח אצל בוגרים. בארה"ב למשל, ארבעה מיליון אמריקאים חיים עם השפעותיו של שבץ שעברו. אורך הזמן הנדרש מהתאוששות משבץ תלוי בחומרתו. חמישים עד שבעים אחוזים מן הלוקים בשבץ רוכשים מחדש את עצמאותם התפקודית. אולם חמישה-עשר עד שלושים אחוזים נותרים נכים לצמיתות. על מנת להפחית את הסיכון שלכם ללקות בשבץ, עקבו אחר לחץ הדם שלכם, עקבו אחר רמת הכולסטרול שלכם, הפסיקו לעשן, התעמלו באופן קבוע ובררו אם אתם צריכים לקחת תרופות להפחתת קרישת הדם.

ישנם דברים שביכולתכם לעשות כדי להנמיך את סיכוייכם ללקות בשבץ. לחץ דם גבוה מגביר את הסיכון שלכם ללקות בשבץ פי ארבעה עד פי שישה. מחלת לב, במיוחד מצב הידוע כפרפור פרוזדורי, או AF, עלולה להכפיל את הסיכון שלכם ללקות בשבץ. הסיכון שלכם גם גדל אם אתם מעשנים, סובלים מסוכרת, מחלת התא החרמשי, כולסטרול גבוה, או היסטוריה משפחתית של מקרי שבץ.

שבץ איסכמי, סוג השבץ הנפוץ ביותר, ניתן לטיפול באמצעות תרופה הנקראת מפעיל פלסמינוגן רקמתי (טי.פי.איי או tPA) אשר ממיסה את הקרישים החוסמים את העורקים. חלון ההזדמנויות להשתמש במפעיל הפלסמינוגן הרקמתי על קורבן שבץ הוא שלוש שעות, אולם בכדי לעבור אבחון ולקבל טיפול, על החולה להגיע לבית החולים בתוך שישים דקות. אנשים שלקו בשבץ וקיבלו טי.פי.איי בתוך שלוש שעות מהופעת תסמיני השבץ חוו גידול של 30% לפחות בסיכוייהם להתאושש מן השבץ שעברו עם לקות מועטה עד לא קיימת כעבור שלושה חודשים, לעומת חולים שקיבלו פלצבו.

במהלך שבץ, אדם הנוכח במקום צריך להכיר את הסימנים ולפעול בזמן. אם אתם מאמינים שמישהו לוקה בשבץ – אם הם מאבדים את היכולת לדבר, להזיז זרוע או רגל בצד אחד, או חווים שיתוק של שרירי הפנים בצד אחד – התקשרו למוקד 101 מיד. שבץ הוא מצב חירום רפואי. טיפול מיידי בשבץ יכול להציל את חיי המטופל\ת ולהגביר את סיכוייהם להתאוששות והחלמה מוצלחות.

תסמיניו של שבץ כוללים חוסר תחושה או חולשה פתאומית, במיוחד בצד אחד של הגוף; בלבול פתאומי או קושי בדיבור ובהבנת דיבור; קושי פתאומי בראייה בעין אחת או שתי העיניים; בעיות פתאומיות בהליכה, סחרחורת, או אובדן שיווי משקל או קואורדינציה; או כאב ראש עז ופתאומי ללא כל סיבה ידועה.

כשמתרחש שבץ, אספקת הדם לחלק מן המוח מופרעת. תאי מוח מתים כשהם מפסיקים לקבל חמצן וחומרים מזינים מן הדם, או כשיש דימום פתאומי אל תוך ובסביבת המוח.

שני סוגי השבץ הם שבץ איסכמי – חסימתו של כלי דם המספק דם למוח, ושבץ דימומי – דימום אל תוך המוח או סביבו. בשבץ איסכמי, קריש דם חוסם או פוקק כלי דם או עורק במוח. כ-80% מכל מקרי השבץ הם איסכמיים. בשבץ דימומי, כלי דם במוח נקרע ומדמם אל תוך המוח. כ-20% מכלל מקרי השבץ הם דימומיים.