שאלות ותשובות - עמוד 300

· קשיים במתן שתן אם הסרטן הגדיל את בלוטות הלימפה, דבר שגורם להן לחסום את זרם השתן.

· כאב, במיוחד כשהסרטן התפשט לעצמות.

· שברים בעצמות אם הן מוחלשות מספיק.

· גברים המבחינים בתסמינים מוקדמים כגון קשיים במתן שתן עשויים ליהנות מיותר אפשרויות טיפול מאשר אלה המבחינים בסרטן רק אחרי שזה התפשט לעצמות.

רופאים רבים משתמשים בטיפול הורמונלי בכדי לשלוט בהתפשטות סרטן הערמונית. תופעות הלוואי השכיחות הנגרמות מטיפול הורמונלי כוללות דחף מיני מופחת, אין-אונות, עקרות ודלדול העצמות (אוסטיאופורוסיס). קשיי זקפה ועקרות מתפתחים אצל רוב הגברים העוברים טיפול הורמונלי. מידת הסיכון ושיעור אובדן העצם תלויים במידה רבה על משך הזמן שבו מקבל המטופל את הטיפול ההורמונלי. במקרים רבים יכולים רופאים להמליץ על דרכים להיאבק בתופעות הלוואי הללו.

כאשר אנשים אינם מגיבים עוד לטיפול הורמונלי, רופאים עשויים לנסות תרופה כימותראפית המכונה טאקסוטר. תופעות לוואי אפשריות של טאקסוטר כוללות בחילות, אובדן שיער ודיכוי מח עצם _הפחתה או עצירה של יצירת תאי דם). המטופלים עלולים גם לפתח אגירת נוזלים וכאבים, עקצוצים או אובדן תחושה באצבעות הגפיים.

חשוב שכל אדם הסובל מסרטן ערמונית מתקדם ידון בדאגותיו עם הרופא שלו בטרם התחלת הטיפול.

כיום לא קיימת תרופה לסרטן ערמונית מתקדם. עם זאת, גברים יכולים להועיל לעצמם במספר אופנים שונים. ישנם טיפולים המאטים את התפתחות הסרטן. אחרים מפחיתים את התסמינים הנגרמים מן המחלה. עד לאחרונה לא היה בנמצא טיפול מאריך חיים לסובלים מן המחלה. אולם התרופה הכימותראפית שאושרה לאחרונה, טקסוטר, כאשר היא נלקחת בשילוב עם הסטרואיד פרדניסון, הוכחה כמאריכה את החיים במספר חודשים. טקסוטר נרשמת רק לגברים הסובלים מסרטן שכבר אינו מגיב לטיפול הורמונלי.

סרטן הערמונית מוגדר כ"מתקדם" כאשר הוא מתפשט מחוץ לבלוטת הערמונית. הוא עלול להתפשט לרקמות סמוכות, בלוטות לימפה, עצמות או חלקים אחרים של הגוף. מצב זה נקרא גם סרטן ערמונית גרורתי.

מכיוון שאין לך היסטוריה של משפחתית של בסרטן המעי הגס או של פוליפים, אתה נחשב כבעל סיכון ממוצע ללקות בסרטן המעי הגס. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת צריכים להתחיל בבדיקות מניעה בגיל 50. הנחיות הסקירה המומלצות לגילוי גידולים ופוליפים אצל גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת כוללים את הבדיקות הבאות:

בדיקת דם סמוי בצואה: בדיקה זו בודקת את ההפרשה הצואתית לגילוי דם שאינו ניכר בקלות לעין בהבלתי מזוינת. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת ללקות בסרטן המעי הגס צריכים לעבור בדיקה זו אחת לשנה החל בגיל 50.

סיגמואידוסקופיה גמישה: זיגמואידוסקופיה גמישה היא תהליך שגרתי המבוצע במרפאות חוץ שבו משתמש הרופא בסיגמואידוסקופ (מכשיר ארוך וגמיש בקוטר של כסנטימיר ורבע) על מנת להסתכל על קירות החלחולת ועל השליש האחרון של המעי הגס (המכונה הסיגמואיד או המעי היורד). בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל אחת לחמש שנים וניתן לבצע אותה במשולב עם הבדיקה השנתית לגילוי דם סמוי בצואה.

בדיקת חוקן בריום: לעתים ישתמש הרופא בבדיקה המכונה חוקן בריום. זוהי בדיקת רנטגן של כל המעי והחלחולת שבה מוכנסים בהדרגה בריום ואוויר אל תוך המעי הגס באמצעות שפופרת רקטלית על מנת לשפר את היכולת לראות את המתרחש בתוך האיבר. רופאים ממליצים בדרך כלל לבצע בדיקה זו (לעתים בשילוב עם הסיגמואידוסקופיה הגמישה) אחת לכל 5-10 שנים, החל בגיל 50.

קולונוסקופיה: זהו טיפול המבוצע במרפאות חוץ שבה נבדקות החלחולת ופנים המעי הגס כולו. במהלך קולונוסקופיה משתמש הרופא במכשיר ארוך ודק שקוטרו כסנטימטר ורבע כדי לבדוק את קירות המעי הגס. בדיקה זו מומלצת אחת ל-10 שנים, החל בגיל 50.

הסימן המוקדם ביותר לסרטן המעי הגס עשוי להיות דימום. אבל אם מצאתם דם בצואתכם, אל תיתפסו לבהלה. מספר מחלות שונות יכולות לגרום לדימום שכזה, ולא רק סרטן המעי הגס. אם מצאתם דם בצואתכם, גשו לרופא שלכם בכדי שיינתן אבחון נכון ותקבלו טיפול מתאים.

תסמינים אחרים שיש לחפש אם אתם חושדים שלקיתם בסרטן המעי הגס כוללים:

שינויים בהרגלי היציאות (עצירות או שלשול)

כאבי בטן או גזים יוצאי דופן

יציאות דקות מאד

אובדן משקל בלתי מוסבר

תשישות

אדנומה היא גידול או פוליפ לא-סרטני שפיר על קירות המעי הגס. אדנומות נחשבות למבשר (שלב ראשון) של סרטן המעי הגס או סרטן החלחולת.

כל סרטני המעי הגס והחלחולת מתחילים כאדנומות, אבל רק אדנומות מעטות (רק אחת או שתיים מכל 100) הופכות אי פעם לממאירות (סרטניות). תהליך זה אורך מספר שנים. כאשר מתגלים פוליפים במהלך בדיקה של המעי הגס (כמו לדוגמא קולונוסקופיה) רופאים מתקשים לעתים להבדיל אלו מהם סרטניים ואלו אינם כאלה. אפילו בקרב אדנומות קשה לחזות אלו מהם יהפכו לממאירים. מסיבה זו, כל הפוליפים במעי הגס מוסרים עם גילויים.

מחלוקת רבה קיימת בשאלה אם תזונה משפיעה על הסיכון של אדם ללקות בסרטן המעי הגס. רבים מאמינים כי צריכת סיבים היא צעד חשוב בהפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס. עם זאת, היו מחקרים שהעלו כי תזונה עשירה בסיבים אינה משנה הרבה מבחינה זו, למעשה.

אולם רוב המדענים מסכימים כי אנשים צריכים להמשיך להוסיף סיבים לתזונתם, שכן מזונות עשירים בסיבים הם מקור חשוב חומרים מזינים ועשויים לסייע במניעת שלל מצבים חמורים אחרים, כגון מחלות לב. המחקר גם העלה שתזונה עשירה בסיבים עשויה לסייע בהפחתת לחץ דם, שיפור רמת הסוכר הדם, מניעה של אכילת-יתר, ומניעת בעיות של מערכת העיכול כגון דיברטיקולוסיס (כיסים הנוצרים בקירות המעי שנוטים לדימום וזיהום), עצירות, ואפילו סרטנים של הקיבה והוושט.

יש לזכור שהדרך הטובה ביותר למנוע את סרטן המע י הגס הוא לשמור על אורח חיים פעיל, לאכול דיאטה מאוזנת, לשמור על משקל אידיאלי ולקבוע בדיקות פוליפים באופן קבוע אחרי גיל 50, או מוקדם יותר אם יש לכם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס.

תשישות הנובעת מסרטן היא אחת מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של מחלת הסרטן ושל הטיפול בה. הסיבה המדויקת לתשישות אינה ידועה, אולם ייתכן שהיא קשורה לתהליך המחלה או לטיפולים בה**.

על מנת להילחם בתשישות, הציעי לבעלך למלא אחר הצעדים הבאים:

· מעקב אחר רמת האנרגיה. נהלו יומן במשך שבוע בכדי לעתר את הנקודות במהלך היום בהן אתם נמרצים במיוחד או תשושים במיוחד. ציינו מה עשויים לדעתכם, בזמן אמת, להיות הגורמים לתופעה.

· היו ערים לסימני האזהרה הפרטיים שלכם המבשרים תשישות קרבה, כמו קשיים בריכוז, כאבי גוף ותחושת לאות.

· שמרו את האנרגיה שלכם על ידי תכנון מוקדם וארגון נכון של העבודה. קבעו זמני מנוחה, שמרו על קצב מתון, הקפידו על מכניקת גוף נכונה, קבעו סדר עדיפויות והטילו חלק מהמשימות על אחרים במידת האפשר והצורך.

סכנת ההתאבדות אצל מטופלים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית היא אמיתית מאד – והיא יכולה להתרחש הן בשלב הדכאוני והן בשלב המניה. מתח כמו גם טראומה אישית עלולים להגביר את הסיכון. עד 15% מאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית מצליחים בנסיונות התאבדות – ורבים הרבה יותר מנסים ללא הצלחה. חברים ובני משפחה צריכים לפקוח עין לקראת סימנים להתאבדות קרבה. אלה כוללים דיבורים על התאבדות או מוות; כתיבת מכתב התאבדות; דיבורים על תחושת חוסר תקווה; שימוש לרעה בסמים או באלכוהול; השתתפות בפעילות מסכנת חיים. בתקופות משבר אין להשאיר אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית לבד ויש להרחיק מפתחות רכב, כלי נשק וכמויות גדולות של תרופות מהישג ידם.