שאלות ותשובות - עמוד 297

פעילות גופנית צופנת בחובה יתרונות רבים לאנשים הסובלים ממחלת אלצהיימר. היתרונות העיקריים כוללים כוח גופני מוגבר, סיבולת גופנית וסיבולת לב-ריאה משופרות. התעמלות יכולה גם להגביר את רמת האנרגיה ולשפר את מצב הרוח ואת השינה. התעמלות גם עוזרת לסובלים מאלצהיימר לשמר את כישוריהם המוטוריים ולשפר את שיווי המשקל, ודבר זה בתורו יכול למנוע פציעה רצינית כתוצאה מנפילות. יתרה מזאת, התעמול יכולה לשפר את התפקוד המוחי.

סוג ההתעמלות המתאימה לאדם הסובל ממחלת אלצהיימר, כמו גם עצימות הפעילות, תלויים בדרגת הפגיעה. אנשים בשלב המוקדם של המחלה עשויים ליהנות מפעילויות כמו הליכה, כדורת, ריקודים, גולף ושחייה, אולם השגחה עשויה להידרש. השגחה מרובה יותר עשויה להידרש ככל שהמחלה מתקדמת. מוטב להימנע מפעילויות העלולות להוביל לפציעה.

חשוב לשוחח עם הרופא המטפל לפני תחילת תוכנית התעמלות.

אובדן זכרונות יקרים הוא אחת התוצאות ההרסניות של מחלת האלצהיימר. יש תרופות המשמשות לטיפול במחלת האלצהיימר אשר עשויות להאט את אובדן הזיכרון, וישנן שיטות מסוימות בהן ניתן להשתמש כדי לשפר את הזיכון שקיים.

• השתמשו בפתקים, רשימות, מזכרים וכיו"ב כדי להזכיר לסובל\ת מאלצהיימר את מטלותיו או מטלותיה היומיות.
• החזיקו את תמונות בני המשפחה והחברים בהם יוכלו אהוביכם לראות אותם. הצמידו תוויות עם שמות לתמונות, במידת הצורך. העלו עמם זכרונות על משפחה, או פעילויות מהם נהנו בעבר.
• הגבילו את צריכת האלכוהול של אהוביכם ונסו לוודא כי הם ישנים די הצורך.
• הזכירו להם את התאריך, היום, השעה, המקום וכיוצא בזה וחזרו על שמות האנשים עמם הוא או היא באים במגע.
• עודדו את אהוביכם לשמור על גמישות מוחם באמצעות קריאה, פתרון תשבצים, כתיבה וכיוצא בזה, כמו גם לשמור על כושר גופני במידה המתאימה למצבם. עם זאת, הימנעו מהצבת אתגרים הגורמים לאהוביכם תסכול.

• נסו למזער את השינויים בסביבת אהוביכם או בשגרה היומית שלהם.
• התנהלו על פי שגרות פשוטות והימנעו ממצבים בהם על אדם הסובל\ת מאלצהיימר לקבל החלטות.
• סייעו לאהוביכם להתמצא בסביבה באמצעות תיאור אירועי היום, הזכרת התאריך, היום, השעה, המקום וכיוצא בזה, וחזרה על שמות האנשים עמם הוא או היא באו במגע.
• נסו לשים תוויות גדולות, עם מלים או ציורים, על מגירות ומדפים כדי לזהות את תוכנם.
• פשטו או נסחו מחדש את אמירותיכם או בקשותיכם אם אוהביכם אינם נראים כמבינים.
• ודאו שתרופות נלקחות באופן קבוע בשעה היעודה.
• ספקו תפריט מזין ועודדו את אהוביכם להתעמל, אם יש ביכולתם.
• היו סבלניים ותומכים.

הנחיות כללית:

• דברו עם הרופא\ה של אהוביכם. לעתים תיאבון לקוי מקורו בדיכאון, או בעיות בנות-טיפול אחרות.
• אל תאכילו בכוח.
• הימנעו מהגשת משקאות לא-מזינים כגון קפה שחור או תה.
• נסו לשכנע את יקיריכם לאכול יותר חלבונים ושומנים ופחות סוכרים פשוטים.
• הציעו ארוחות קטנות ותכופות וכן חטיפים.
• עודדו את אהוביכם ללכת או להשתתף בסוגים אחרים של פעילות קלה כדי לעודד תיאבון.
• שקלו להגיש מזונות שאוכלים בידיים וקל יהי לסובל\ת להסתדר אתם.
• זכרו לנהוג בסובל\ת כאדם בוגר, לא ילד. אל תענישו אותם על שאינם אוכלים.

הנחיות לארוחה:

• הגישו משקאות לאחר הארוחה במקום לפני הארוחה או במהלכה, כדי שאהוביכם לא ירגישו מלאים לפני שיתחילו לאכול.
• תכננו ארוחות שיכללו את המזונות האהובים על אהוביכם.
• נסו לגרום לאהוביכם לאכול את המזונות עתירי הקלוריות שבארוחה ראשונים.
• השתמשו בדמיונכם כדי להעשיר את מגוון המזונות שאתם מגישים.

הנחיות לחטיפים:

• אל תגישו מזונות המספקים ערך תזונתי נמוך או כלל לא קיים, כגון תפוצ'יפס, חטיפי שוקולד, משקאות קולה וחטיפים אחרים מסוג זה.
• בחרו חטיפים עתירי חלבון וקלוריות.

הנחיות תזונה:

• הפכו את הכנת המזון לפשוטה. בחרו מזונות קלים להכנה ולאכילה.
• הפכו את האכילה לפעילות מהנה, לא למטלה. לדוגמא, הוסיפו חיים לארוחה באמצעות שימוש בכלי שולחן צבעוניים ו\או השמיעו מוסיקת רקע בזמן הארוחה.
• נסו לא לתת לאהוביכם לאכול לבד.
• השתמשו בגימורים צבעוניים כמו פטרוזיליה ופלפלים אדומים וצהובים כדי לשוות למזון מראה יותר מפתה.

הדבר החשוב ביותר לעשות כשמטיילים עם מישהו הסובל ממחלת אלצהיימר הוא לתכנן קדימה ולנסות לחזות את צרכיו של המטופל\ת, כדי שתהיו מוכנים לכל שינוי או בעיה. בעודכם מתכננים, ודאו שלקחתם בחשבון את השלב בו נמצאת מחלת המטופל\ת וכל התנהגות שעלולה להיות מושפעת מהתרחקות מהבית. ייתכן שתרצו לצאת לטיול קצר יותר כמבחן, כדי לראות כיצד אהוב\תכם מגיבים למסע. הנה עוד כמה עצות שראוי לשקול:

• תכננו פעילויות שיעיסיקו את הסובל\ת מאלצהיימר בזמן הנסיעה. דברים פשוטים כמו קריאה בכתב עת, משחק בחפיסת קלפים או האזנה למוסיקה יכולים להרגיע את אהוביכם בזמן הנסיעה.
• לעולם אל תשאירו אדם הסובל משיטיון לבד במכונית. בעת תנועה, הקפידו שהנוסע יהיה חגור והדלתות נעולות.
• תכננו עצירות קבועות למנוחה.
• הביאו נהג\ת נוספים אם הנסיעה כרוכה בנהיגה של למעלה משש שעות נסיעה.
• אם האדם מתחיל\ה לגלות אי-שקט במהלך נסיעה במכונית, עצרו במקום האפשרי הראשון. אל תנסו להרגיע את האדם במהלך הנסיעה.
• שקלו לתכנן את החופשה שלכם במקום המוכר לסובל\ת מאלצהיימר. לדוגמא, בבקתת יער בה הם ביקרו בעבר.
• אם אהוביכם נוחים להתרגז, ייתכן שמוטב יהיה להימנע ממקומות צפופים מאד. ייתכן גם שתרצו להימנע מטיולי דחוסים ועמוסי מטרות,
• אם אהוביכם מעולם לא טסו במטוס, ייתכן שמוטב יהיה להגיע בדרך אחרת**.
• הסבו את תשומת לבם של אנשי צוות המטוס לכך שאתם נוסעים בחברת אדם שזכרונו נפגם וודאו שהסובל\ת נושאים או עונדים סוג כלשהו של אמצעי זיהוי.
• אל תשכחו שחובותיכם כנותני טיפול נמשכות אפילו שאתם בחופשה. ייתכן שיסייע לכם להביא אתכם אדם נוסף שיסייע לכם לשאת במטלות אלה.

לוקח זמן-מה עד שמערכת החיסון מפתחת די נוגדנים לנגיף ה-HIV בכדי שאלה יתגלו בבדיקה. משך הזמן הזה משתנה מאדם לאדם. רוב האנשים יפתחו נוגדנים שניתן להבחין בהם תוך שבועיים עד שמונה שבועות, כשהממוצע עומד על 20-25 יום. עם זאת, ישנו סיכוי שאצל אנשים מסוימים התפתחות הנוגדנים תארך זמן רב יותר. אם הבדיקה השלילית הראשונה לגילוי HIV בוצעה תוך שלושה חודשים מן ההידבקות האפשרית, יש לשקול בדיקה חוזרת.

הדרך היחידה לגלות אם נדבקתם ב-HIV היא להיבדק. אינכם יכולים לסמוך על תסמינים בכדי לדעת אם נדבקתם או לא. אנשים רבים הנושאים את נגיף ה-HIV אינם מגלים כל תסמינים במשך שנים רבות.

אילו בדיקות לגילוי HIVקיימות?

במרבית המקרים מבוצעת הבדיקה על דם הנשאב מתוך הווריד. הדם נבדק במטרה לגלות נוגדנים ל-HIV. ישנם נוזלי גוף אחרים שאפשר לבדוק בהם את קיומו של נגיף ה-HIV. אלה כוללים:

· בדיקת נוזלי פה – בדיקה זו משתמשת בנוזלי הפה (לא ברוק) הנאסף מן הפה באמצעות מכשיר איסוף מיוחד.

· בדיקות שתן – בדיקה זו משתמשת בשתן במקום בדם.

הרגישות והדיוק של בדיקות הפה והשתן נמוכות במידת-מה מזו של בדיקות הדם המקובלות.

בדיקות מהירות: בדיקה מהירה היא בדיקת סקר המניבה תוצאות מהירות מאד (בין 20 ל-60 דקות).

ערכות בדיקה ביתיות: ערכת הבדיקה הביתית ניתנת לרכישה בבתי המרקחת ודרך אתרי אינטרנט.

מדענים מעריכים כי כמחצית מהאנשים הנושאים את נגיף ה-HIV יפתחו את מחלת האיידס תוך עשר שנים מן ההידבקות. מסגרת הזמן הזו משתנה במידה רבה מאדם לאדם. היא תלויה בגורמים רבים, כולל בריאות האדם והתנהגותו. כמו כן, התקדמויות בטיפולים תרופתיים וטיפולים רפואיים אחרים משנים באופן דרמטי את הצפוי לנשאי HIV. כמו במקרה של מחלות אחרות, גילוי מוקדם מאפשר יותר אופציות של טיפול ומניעה.

כן. למעשה, מין אנאלי בלתי מוגן (כלומר, ללא קונדום) נחשב להתנהגות מסוכנת מאד. במהלך מין אנאלי עלול כל אחד מבני הזוג להידבק ב-HIV

אי קיום יחסי מין (התנזרות) היא הדרך היעילה ביותר להימנע מ-HIV. אם אנשים בוחרים לקיים מין אנאלי, עליהם להשתמש בקונדום לטקס. עם זאת, קיימת סכנה גדולה יותר להיקרעות קונדומים במהלך מין אנאלי מאשר במין וגינאלי. לכן, אפילו עם קונדום, מין אנאלי עלול להיות מסוכן. יש להשתמש בכמויות נדיבות של חומר סיכה על בסיס מים בנוסף לקונדום עצמו, בכדי להפחית את הסיכון לקריעת הקונדום.

כן, יש אפשרות לכל אחד מבני הזוג להידבק ב-HIV על ידי הענקת מין אוראלי או קבלתו. היו כמה מקרים של הידבקות ב-HIV כתוצאה מביצוע מין אוראלי על אדם נגוע. בעוד שאיש אינו יודע בדיוק מהי מידת הסיכון, הראיות מצביעות על כך שהסיכון נמוך יותר מאשר ביחסי מין אנאליים או וגינליים בלתי מוגנים.

מחקרים מראים כי קונדומי לטקס הם יעילים מאד, אם כי לא מושלמים, במניעת הידבקות ב-HIV כאשר משתמשים בהם באופן עקבי ובצורה נכונה. אם אחד מבני הזוג אלרגי ללטקס, ניתן להשתמש בקונדומי פוליאוריתן (פלסטיק).

לגברים המקיימים יחסי מין עם נשים, מומלץ להשתמש במחסום עשוי לטקס (כגון יריעת לטקס טבעי, יריעת לטקס המשמשת להיגיינת הפה, או קונדום שנחתך לצורת ריבוע) בין פיכם לאיבר המין של בת זוגכם. מחסום מעין זה מפחית את הסיכוי לזליגת דם או נוזלי נרתיק לתוך פיכם. ניתן גם להשתמש בניילון נצמד, מהסוג המשמש לאחסון פריטי מזון.