שאלות ותשובות - עמוד 310

באופן אידיאלי, על האבחון להתבצע בידי בעל מקצוע עם הכשרה ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) או באבחון הפרעות נפשיות באזור מגוריכם. פסיכיאטרים ופסיכולוגים של ילדים, רופאי ילדים בעלי התמחות במדעי ההתפתחות וההתנהגות, או נוירולוגים התנהגותיים הם אלה שלרוב מחזיקים בהכשרה לאבחנה מבדלת. גם לעובדי רווחה קליניים עשויה להיות ההכשרה הנדרשת.

רק בעל מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש יכול לאבחן ODD. ODD מתחילה בדרך כלל להופיע לפני גיל שמונה, ובכל מקרה לא אחרי תחילת גיל ההתגברות. התסמינים עלולים להופיע לעתים קרובות עם אנשים שהמטופל מכיר היטב, כגון בני משפחה או מטפלים קבועים. התנהגויות אלה מופיעות מעל ומעבר למצופה מגיל הילד, וגוררות בעיות ניכרות בבית הספר, בבית, ו\או עם בני גילם. דוגמאות להתנהגות הנובעת מ-ODD כוללות:

· אובדן תכוף של השליטה העצמית

· ויכוחים עם מבוגרים וסירוב לציית להוראות או בקשות מצד מבוגרים

· רוגז תכוף, התנהגות נוטרת טינה או נקמנית

· הרגזה מכוונת של אחרים, התרגזות בנקל ממעשיהם של אחרים

· נטייה להאשים אחרים בשגיאות ובהתנהגות הלקויה שלהם עצמם

הפרעה התנהגותית היא תבנית התנהגות המאופיינת בתוקפנות כלפי אחרים והפרות חמורות של כללים, חוקים ונורמות חברתיות. התנהגויות אלה מובילות לעתים קרובות לתיוג של הסובל כ"עבריין" ולכליאה. תסמיני ההפרעה ההתנהגותית קיימים במספר סביבות רגילות בחיי המטופל (כלומר: בבית, בקהילה, בבית הספר). בעוד שההפרעה ההתנהגותית נפוצה פחות מ-ODD, היא הפרעה חמורה והרסנית מאד לחיי המטופל והסובבים אותו או אותה. היא גם מהווה אתגר גדול מאד לטיפול. על מומחים לבריאות הנפש להשלים הערכות המאשרות או פוסלות את קיומה של הפרעת התנהגות כאשר הדבר מתבקש מן הנתונים, ויש להפעיל תוכנית להתערבות בהקדם האפשרי.

ADHD מתקיימת לעתים קרובות יחד עם הפרעות אחרות, המכונות תחלואות נלוות ל-ADHD. השילוב של ADHD עם הפרעת עקשנות ומרדנות (ODD – Oppositional Defiant Disorder) והתחלואות הנלוות שלהן מגדילה את האתגר הניצב בפני האנשים, המחנכים וספקי שירותי הבריאות המעורבים בחייו של המטופל. אבחון וטיפול נעשים קשים יותר כאשר ADHD קיים בסמיכות למצב רפואי אחר באותו אדם.

כמחצית מן הילדים הסובלים מ-ADHD המופנים למרפאות סובלים גם מהפרעות התנהגותיות אחרות. הפרעת העקשנות והמרדנות (ODD) היא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר שמופיעות יחד עם ADHD. הפרעת התנהגות (Conduct Disorder) היא נפוצה פחות, עלולה לגרום להפרעה משמעותית במהלך החיים, וקשה לטפל בה. עלייה בכמות ותכיפות הפציעות ויחסים מעורערים עם בני גילם נפוצים אף הם בקרב הסובלים ממצב זה.

אם קיים חשד ל-ADHD, על האבחון להתבצע בידי איש או אשת מקצוע בעלי הכשרה ב-ADHD. בין אלה ניתן למצוא פסיכיאטרים, פסיכולוגים, רופאי ילדים בעלי הכשרה במדעי ההתפתחות וההתנהגות, נוירולוגים התנהגותיים ועובדי רווחה קליניים. לאחר שנפסלו סיבות אפשריות אחרות להתנהגות הילד, בודק המומחה את בית הספר של הילד המטופל ואת תיקיו הרפואיים ומדבר עם מורים והורים אשר מילאו טופס דירוג התנהגות עבור הילד.

כרגע אין ראיות משכנעות לכך שתסמונת ה-ADHD עלולה לצמוח רק מגורמים חברתיים או שיטות גידול ילדים. רוב הגורמים המוכחים חלים בתחום הנוירוביולוגיה והגנטיקה. בין הגורמים:

סביבה: מחקרים מראים קשר אפשרי בין השימוש בסיגריות ובאלכוהול במהלך ההריון לבין סיכון ל-ADHD אצל היילוד. עוד גורם סביבתי שעלול להיות משויך לסיכון מוגבר ל-ADHD הוא רמה גבוהה של עופרת בגופם של ילדים בגיל טרום-בית הספר.

תוספי מזון וסוכר: הועלתה השערה כי הפרעות קשב נגרמים מסוכר מזוקק או תוספי מזון, או שתסמיני ה-ADHD מוחרפים על ידי סוכר ותוספי מזון. בשנת 1982, קיימו מוסדות הבריאות הלאומיים של ארה"ב כנס להשגת קונצנזוס מדעי בכדי לדון בנושא זה. נמצא כי הגבלות תזונתיות סייעו לכ-5% מכלל הילדים הסובלים מ-ADHD שנבדקו, רובם ילדים צעירים שסבלו מאלרגיות למזונות שונים. מחקר עדכני יותר על השפעות הסוכר בילדים, בו נעשה שימוש בסוכר בחלק מן הימים ובתחליף סוכר בימים לסירוגין, מבלי שההורים, אנשי הצוות או הילדים הנבדקים יידעו באיזה חומר נעשה שימוש, לא הראה כל השפעה משמעותית של הסוכר על ההתנהגות או יכולת הלמידה.

חלק מסימני האזהרה לקיומה של תסמונת ADHD כשל בהקשבה וציות להוראות, אי יכולת לארגן את המטלות היומיומיות ומטלות הלימודים, הזזה עצבנית של הידיים והרגליים, דיבור מוגזם, השארת מטלות, משימות ושיעורי בית בלתי גמורים, וקושי בקשב ובמענה לפרטים.

תסמונת היפרקינטית, המכונה גם הפרעת קשב וריכוז (ובלועזית ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירו-התנהגותית. ישנם מספר סוגים של ADHD: תת-סוג לא-קשוב ברובו, תת-סוג היפר-אקטיבי-אימפולסיבי ברובו, ותת-סוג משולב. ADHD מאובחן לרוב בגיל הילדות, על אף שהתסמונת יכולה להימשך לתוך הבגרות.

ובכן ברפואה סינית מטפלים בכל הגיליים מתינוק בן חודש ועד קשיש אך יש לבחון כל מקרה, יש לבדוק מה הטיפול הטוב ביותר עבורו ,דיקור, צמחי מרפא או טכניקות מגע, אין הגבלה של גיל לטיפול, המטפל צריך להחליט האם הטיפול מתאים לגיל המטופל והאם הוא יעזור לו, לדוגמא : קשיש בן 80 – 85 שסובל מבעיות בבירכיים ורוצה לבוא לטיפול אך זה כרוך במאמץ מאוד גדול ,השאלה שהמטפל צריך לשאול מהאם יש רווח בטיפול מול המאמץ הפיזי שמשפיע על מצב הבירכיים.

ניתן לשלב טיפול ברפואה סינית עם תרופות. טיפול בדיקור ניתן לשלב ללא חשש עם תרופות מיכוון שאנו לא מכניסים שום חומר חיצוני לגוף אלא משתמשים באנרגיה של המטופל ואנחנו רק מאזנים אותו.

אך כאשר אנו רוצים להוסיף צמחי מרפא סינים אנו מחוייבים לבדוק קונטראינדיקציות ( התויית נגד) בין הצמחים לתרופות שהמטופל לוקח מיכוון שהצמחים בעלי תרכובות כימיות אשר יכולות להשפיע על התרופות , לכן חשוב להתייעץ עם מטפלים אשר עברו הכשרה מתאימה.

בטיפולי במגע יש לשים לב למחלות כמו אוסטאופרוזיס קשה שצריך לטפל במשנה זהירות.

המחטים שאנו משתמשים בהן ,הן סטריליות וחד פעמיות ולכן אין חשש מדיקור על מחט של משהו אחר נדקר בה מיכוון שהמטפל משליך לפח מיוחד את כל המחטים שעשו בהן שימוש או שהן לא סטריליות.