שאלות ותשובות - עמוד 312

בקע טבורי הוא בליטה מתוך קירות הבטן בתוך הטבור, אשר לעתים מכילה רקמה מתוך הבטן, לולאה של רקמת מעי, שומן או נוזל. בקע טבורי לרוב קיים בלידה, אולם לעתים קרובות לא ניתן להבחין בו עד שגדם חבל הטבור נושר, כמה ימים עד כמה שבועות לאחר הלידה. בדרך כלל, בקע טבורי אינו כואב או מסוכן.

בקעים טבוריים נעים בגודלם מקוטר של סנטימטר אחד עד ארבעה סנטימטרים. אולם רק לעתים נדירות עולה גודלם על קוטר של שני סנטימטרים.

תרופות אנטיביוטיות יכולות להתמודד בהצלחה עם רוב סוגי הזיהומים בדרכי השתן. מטרת הטיפול בזיהום בדרכי השתן היא הקלה לתסמינים, חיסול הזיהום ומניעת הישנותו, ומניעת סיבוכים לא סבירים אך חמורים כמו נזק לכליות ואלח-דם.

זיהומים בדרכי השתן נפוצים יותר אצל קשישים, גברים ונשים. בין הגורמים ההופכים את הקשישים לפגיעים יותר לפיתוח זיהומים בדרכי השתן ניתן למנות את הבאים:

• יכולת מופחתת לשלוט בהשתנה וביציאות המעיים (אי-הבלגה), דבר המגדיל את הסיכון לכניסת בקטריה אל דרכי השתן.
• אשפוז או מגורים במוסד סיעודי, שם ייתכן שיוכנס למטופל קתטר, דבר המגדיל את הסיכון לזיהומים בשלפוחית.
• בעיות הנגרמות מכך שהשלפוחית נופלת כלפי מטה ממקומה הטבעי (צניחת שלפוחית או ציסטוציל). כאשר זה קורה, השלפוחית אינה יכולה להתרוקן במלואה, דבר המגביר את הסבירות ללקות בזיהומים.
• חסר באסטרוגן אצל נשים שעברו את הפסקת הווסת. חסר באסטרוגן עלול לאפשר לבקטריות הגורמות לזיהומים בדרכי השתן לגדול ביתר קלות בנרתיק או בשופכה ולגרום לזיהום בשלפוחית השתן.
• אצל גברים, חסימה חלקית של דרכי השתן בשל בלוטת ערמונית מוגדלת.
• מצבים אחרים, כגון סוכרת, היעדר םעילות גופנית, היגיינה לקויה או בעיות במתן שתן.

גברים מבוגרים יותר גם נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בבעיות שיחמירו זיהומים בדרכי השתן, כמו חסינות מופחתת לזיהומים. הם עשויים להזדקק להערכה ממושכת יותר ולטיפול אנטיביוטי ממושך יותר מאשר צעירים עם זיהומים נטולי סיבוכים.

זיהומים בדרכי השתן נפוצים במיוחד אצל נשים צעירות עד גיל העמידה. הם נפוצים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים כי:

• פי הטבעת קרוב יותר למוצא השתן (השופכה) אצל נשים מאשר אצל גברים. קרבה זו מאפשר לבקטריות הנמצאות בצואה להיכנס לדרכי השתן ביתר קלות.
• השופכה קצרה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, דבר המאפשר לבקטריות להגיע אל שלפוחית התשן ביתר קלות.
• אצל נשים, יחסי מין עלולים לדחוף בקטריות אל שלפוחית השתן.
• הנוזל המיוצר אצל הגבר על ידי בלוטת הערמונית מסייעת לקטול בקטריות בדרכי השתן.

• תסמינים לזיהום בדרכי השתן עלולים לכלול:
• כאב או תחושת צריבה בעת מתן שתן.
• דחף להשתין לעתים קרובות אולם בפועל יוצאות רק כמויות קטנות של שתן.
• זליגה (חוסר יכולת לשלוט בזרם השתן).
• כאב או תחושת כבדות בבטן התחתונה.
• שתן ורדרד או אדמדם.
• שתן מצחין.
• שתן מעורפל.
• כאב בגב ממש מתחת לצלעות, בצד אחד של הגוף (כאב במותן)
• חום וצמרמורות.
• בחילה והקאות.

יש אנשים הנושאים בקטריות בדרכי השתן ללא כל תסמינים. תופעה זו מכונה בקטריורה אסימפטומטית. היא דורשת תשומת לב רפואית במקרים מסוימים, כגון בהריון או פני ניתוח הקשור לדרכי השתן, אולם לרוב ניתן פשוט להתעלם ממנה אם לא מתפתחים תסמינים.

בקטריות הנכנסות לצינורית השתן ונעות במעלה דרכי השתן הן לרוב הגורם לזיהומים בדרכי השתן (UTI בלועזית). בקטריות החיות לרוב במעי הגס ונמצאות בהפרשות (בצואה) הן במקור הנפוץ ביותר לזיהומים. יחסי מין עלולים להכניס בקטריות לדרכי השתן, במיוחד אצל נשים. קתטרים, שהם שפופרות קטנות וגמישות המוכנסות אל השלפוחית כדי לאפשר לשתן להתנקז החוצה מהגוף, הם מקור נפוץ לזיהומים אצל אנשים המאושפזים או חיים במוסדות סיעוד לטווח ארוך.

לעתים עלולות בקטריות הנעות במחזור הדם או המערכת הלימפטית לגרום לזיהומים בכליות או בשלפוחית השתן.

דרכי השתן שלכם הם המערכת המייצרת שתן ומוציאה אותו מגופכם. היא כוללת את שלפוחית השתן ואת הכליות, ואת הצינורות המחברים אותם. כאשר חידקים נכנסים למערכת זו, הם עלולים לגרום לזיהום.

רוב הזיהומים בדרכי השתן הם זיהומים בשלפוחית השתן. זיהום בשלפוחית השתן לרוב אינו חמור אם הוא מטופל מיד. אם לא תטפלו בזיהום בשלפוחית השתן, הוא עלול להתפשט לכליות. זיהום בכליות הוא עניין חמור ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך

אין בדיקת בודדת שתוכל להראות לכם אם יש לכם זאבת. הרופא שלכם עשוי להידרש למספר בדיקות וללמוד את ההיסטוריה הרפואית שלכם. ייתכן שייקח זמן לרופא לאבחן את קיומה של זאבת.

אם תספרו לרופא על תסמיניכם ובעיות אחרות מהן אתם סובלים, זה עשוי לעזור לו להבין את מצבכם. ההיסטוריה הרפואית שלכם עשויה לספק רמזים באשר למצבכם.

הרופא יחפש אחר פריחות וסימנים אחרים לכך שדבר-מה אינו כשורה.

ייתכן שיוזמנו בדיקות דם ושתן ודגימות אלה יראו אם המערכת החיסונים שלכם פעילה מדי.

ביופסיה, רקמה המוסרת לבדיקה בהליך ניתוחי פשוט, עשוי להיבדק מתחת למיקרוסקופ. רקמת עור או כליה הנבדקת בדרך זו יכולה להראות סימנים למחלה אוטו-אימונית.

• למדו לזהות שהתפרצות מתקרבת.
• שוחחו עם הרופא שלכם.
• נסו לקבוע יעדים וסדרי עדיפויות מציאותיים.
• הגבילו את משך שהייתכם בשמש.
• שמרו על דיאטה בריאה.
• פתחו כישורי התמודדות כדי למזער את המתח בחייכם.
• הקפידו על מנוחה מספקת ושקט.
• התעמלו באופן מתון במידת האפשר.

זאבת עלולה להיות קשה לאבחון. לעתים קרובות מתבלבלים בינה לבין מחלות אחרות. מסיבה זו מכונה הזאבת "החקיינית הגדולה". סימני הזאבת משתנים מאדם לאדם. יש אנשים שיש להם רק מעט סימני אזהרה. לאחרים יש יותר.

סימנים נפוצים לזאבת הם:

• פריחה אדומה או שינוי בצע עור הפנים, לרוב בצורת פרפר על פני האף והלחיים.
• פרקים נפוחים או כואבים.
• חום בלתי מוסבר.
• כאבי חזה בנשימה עמוקה.
• בלוטות נפוחות.
• תשישות קיצונית (תחושת עייפות בלתי פוסקת).
• אובדן שיער חריג (במיוחד בקרקפת).
• אצבעות או בהונות חיוורות או סגולות מקור או ממאמץ.
• רגישות לשמש.
• ספירת דם נמוכה.
• דיכאון, בעיות בחשיבה ו\או בעיות זיכרון.

מהי התפרצות בזאבת?

כשתסמיני זאבת מופיעים, הדבר נקרא "התפרצות". סימנים אלה יכולים להופיע ולהיעלם. ייתכן שיהיו לכם נפיחות ופריחות שבוע אחד, ובשבוע שלאחריו לא יהיו כל תסמינים. ייתכן שתגלו שתסמיניכם מתפרצים לאחר שהייתם בשמש כל היום או אחרי יום עבודה קשה.

אם תלמדו לזהות מתי מתקרב אליכם התפרצות, תוכלו לנקוט בצעדים להתמודד עמם. ראנשים רבים חשים עייפות קשה או חווים כאב, פריחה, חום, אי נוחות בבטן, כאב ראש או סחרחורת ממש לפני התפרצות. צעדים למניעת התפרצויות, כמו הגבלת זמן שהייתכם בשמש והקפדה על מנוחה מספקת ושקט, יכולים אף הם לעזור.