שאלות ותשובות - עמוד 773

ההיפרדות אינה קשורה לדיקור מי שפיר. היא אינה מצביעה על סיכון מוגבר לבעיות כרומוזומליות שמתגלות במי שפיר, והיא לא מגבירה את הסיכון בבדיקה. החלבון העוברי הגבוה יכול להעיד על מום פתוח של מערכת העצבים, אותו ניתן לאבחן בסקירה ממוקדת למערכת העצבים, ודיקור מי שפיר לא יסייע באבחון מום זה. קרא עוד

הרחבת אגני כליה, Renal Pelvic Dilatation, הוא ממצא הנראה בבדיקת אולטרסאונד, אצל כ-2% מהעוברים הנבדקים. ישנן שתי קטגוריות עיקריות של הרחבה. הרחבה קלה היא הרחבה של עד 10 מ"מ. הרחבה מסוג זה היא לרוב חסרת משמעות או עשויה להצביע על מום קל. הרחבה משמעותית - היא הרחבה של מעל 10 מ"מ. גם הרחבה שכזו יכולה להיות חסרת משמעות, אך היא עשויה להצביע, לעיתים, על מומים שונים, כמו חסימה בדרכי השתן. לפעמים יש קשר בין הרחבת אגני כליה לבין תסמונת דאון, ולכן מבקשים הרופאים לבדוק את כל יתר המערכות, על מנת לוודא שמדובר בממצא יחיד. אם אכן מדובר בממצא בודד, כל מה שניתן לעשות הוא לעקוב אחרי המצב בעזרת אולטרסאונד בשבועות שלפני ואחרי הלידה. לעיתים עקב החסימה (אם יש חסימה), יכולות להופיע דלקות בדרכי השתן, המצריכות טיפול אנטיביוטי. בכל אופן, בהתאם לתמונת האולטרסאונד לאחר הלידה, תופנו למעקב של אורולוג או נפרולוג אם יהיה בכך צורך. חשוב לציין שלעיתים ממצא שכזה נעלם בחודש התשיעי, או שנולד ילד בריא שלם ומאושר ללא כל תוצאות והשפעות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

סיוטי לילה נפוצים מאוד בגיל זה. בדרך כלל הם נמשכים 10-30 דקות ולמחרת הילד אינו זוכר אותם יותר. לעיתים נובעים סיוטי לילה משינה לא מספקת, לבן דאגו להשכיב את ילדכם בזמן. סיוטי לילה מתרחשים בדרך כלל בשעתיים הראשונות לאחר ההירדמות. אם הילד מתעורר יש לעזור לו לחזור לשינה. להעיר את הילד בכוח, בזעזוע ובצעקות אינו מועיל ואף עשוי להגביר את חרדתו. אם המצב נמשך לאורך זמן מומלץ להיוועץ בפסיכולוג ילדים. קרא עוד

תרומבוציטופניה היא מספר טסיות הנמוך מ-150,000 טסיות למיקרוליטר. תסמינים של תרומבוציטופניה הם חבלות מרובות, דימומים תת-עוריים, דימומים ארוכים יתר על המידה מחתכים, דם בשתן או בצואה. ערכים של סביב 100,000 טסיות נחשבים לתרומבוציטופניה קלה. איני יכולה לומר מהן ההשלכות של מצב זה לגבי הפרופיל הצבאי מפני שאינני רופאה צבאית, וגם שלא ברור משאלתך מהו הרקע לקרישיות היתר ולתרומבוציטופניה. יש לפנות לגורמים המתאימים לקבלת תשובה לשאלה זה. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

שכנתך צריכה להיבדק בהקדם ע"י הרופא האונקולוג המטפל בה. סביר שהיא מקבלת תרופות כמותרפיות נוסף על האווסטין. קשה לי להתייחס לסימפטומים אותם את מתארת, אך הכמותרפיה וההקרנות גורמות במקרים רבים לירידה במערכת החיסונית של הגוף, ולכן עליה לבצע ספירת דם ולהיבדק בהקדם ע"י רופא. קרא עוד

הטיפול בהפרעות חרדה מתחלק לשניים: טיפול סימפטומטי (בדרך כלל בתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים) - המביא לרגיעה מיידית, וטיפול שאמור לפתור את הבעיה (מקבוצת ה- SSRI, כמו הפקסט), אך מתחיל לפעול רק מספר שבועות לאחר תחילת נטילת התרופה. לאור העובדה שתופעות הלוואי של ה- SSRI's בתחילת הטיפול עשויות להיות דומות לאלו של התקף חרדה (אי שקט, יובש בפה, דפיקות לב, בחילה), בהחלט מומלץ לקחת בשלבים הראשונים של הטיפול גם תרופה מרגיעה (LORIVAN, XANAX - Alprazolam, CLONEX, VALIUM), עד שמושג האפקט של התרופה מקבוצת ה- SSRI's. קשה לי לקבוע אם ההתמוטטות שחווית קשורה לתרופה, וגם לא תיארת במה באה לידי ביטוי התחושה שאתה הולך למות. סיבה אפשרית נוספת להרגשה הזאת היא התקף החרדה עצמו. ראשית, הייתי מציעה לך לנסות להחליף תרופה ממשפחת ה- SSRI's. קיימות כיום תרופות חדשות יותר, עם תופעות לוואי פחותות, שמתחילות להשפיע מהר יותר (למשל CIPRAMIL או CIPRALEX). לאור העובדה שייתכן כי סבלת מתופעות לוואי, כדאי להתחיל בטיטרציה איטית מאוד: להתחיל מרבע כדור, ואם אין תופעות לוואי - להעלות בהדרגה את המינון ברבע כדור מדי כמה ימים, עד שתגיע לכדור שלם. מינון התחלתי של 2 חצאי כדור הוא מינון גבוה, ומעבר לכדור שלם כעבור יומיים - הוא מעבר מהיר. במקביל לתחילת הטיפול הזה, תוכל לקחת כדורי הרגעה כשאתה נזקק להם - לפי מועד ההתקפים, או באופן קבוע בשלבים הראשונים, אם אתה סובל מהתקפי חרדה תכופים. בהמשך תוכל להפסיק ליטול את כדורי ההרגעה. קרא עוד

רמת ה- PSA החופשי מודדת את אחוז ה- PSA החופשי ביחס ל- PSA הקשור מתוך סך הכל ה- PSA הנמצא בדם. PSA חופשי הוא PSA שאינו קשור לנשא חלבוני כלשהו. רמה גבוהה מ-25% של PSA חופשי מעידה בדרך כלל על גידול שפיר של הבלוטה. רמה נמוכה מ-15% היא סימן לסיכוי לממצא סרטני בערמונית. במקרה שלך כל המדידות היו מעל 15% של PSA חופשי, ובנוסף, רמת הטוטל PSA בסך הכל יציבה, ונמצאת בטווח גבולי, בין 4 ל-10 (ערך תקין הוא מתחת ל-4 וערך גבוה הוא מעל 10), ולכן ככל הנראה מדובר במצב שפיר, מה גם שהביופסיה תקינה. היתי ממליצה לך להישאר במעקב אצל אורולוג ולהמשיך לחזור על בדיקות הדם כל כמה חודשים. אין קשר בין רמת סוכר של 127 לבין השינויים ברמת ה- PSA החופשי. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מה שאתה מתאר מתאים לסוג של רגישות יתר בעור. כל מה שצריך וניתן לעשות זה להרגיע את העור. ישנם אינספור מוצרים טבעיים המיועדים להרגעת עור מגורה, תוכל לפנות לבית טבע או אפילו לבית המרקחת ולהיוועץ עם הרוקח לגבי מוצרים כאלה. המוצרים הפופולרים בתחום הם ג'ל קלנדולה ושמנים להרגעת העור (שמן עץ התה, שמן מרווה). בינתיים תוכל להשתמש פשוט בקומפרסים קרים ומרגיעים. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

מעל העטרה של הפין (החלק הקדמי ביותר של הפין), קיים קפל עור הנקרא עורלה. העורלה מוסרת בברית המילה. מידע רב נכתב ונחקר בנושא ברית המילה על ייתרונותיה וחסרונותיה. מדובר בקפל עור המכסה את העטרה כמעט עד סופה, ומשאיר אזור חשוף קטן לפתח השופכה. קפל עור זה נעלם בעת זקפה (כאשר האדם מגיע לגיל ההתבגרות) וחוזר בעת רפיון. יש המאמינים שלעורלה יש יתרון בהנאה מקיום יחסי מין. הדבר מבוסס (אך לא מוכח) על כך שמדובר בעור מאד רגיש שמגיעים אליו עצבים רבים. אך חשוב לדעת שצפיפות העצבים בגיל הינקות נמוכה הרבה יותר מאשר בגיל הילדות והבגרות, כך שהסרת העורלה בינקות כואבת הרבה פחות. מבחינת יתרונות הסרת העורלה, מחקרים רבים הוכיחו כי אנשים נימולים סובלים פחות, באופן משמעותי, ממחלות מין וזיהומים הקשורים בהעברה ביחסי מין. הסיבה לכך ככל הנראה נעוצה במידת ההיגיינה והניקיון של האזור, שהרי מדובר בקפל עור שלא תמיד נשטף כראוי. כמו כן, רואים פחות סרטני עור של אזור העורלה באנשים נימולים, פשוט מפני שעור העורלה אינו קיים אצלם. צריך לזכור מספר נקודות: הסרת העורלה אכן הוכחה כמקטינה סיכויים למחלות, כנראה שבמיוחד אצל מי שאינם שומרים כראוי על היגיינה של הפין. אין הוכחה חד-משמעית לכך שההנאה מיחסי מין רבה יותר באנשים שאינם נימולים. המילה יכולה להיעשות גם בתנאים סטריליים ובהרדמה מקומית, כך שסבל היילוד יהיה מינימלי. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

קוסטורכונדריטיס, או דלקת של מפרקי הצלעות, היא לרוב מחלה שמאובחנת לאחר שלילת אפשרויות אחרות. כאשר סובלים מכאבי חזה, חשוב קודם כל לשלול בעיית לב. לאחר ששוללים אפשרות זו, ולאחר ביצוע צילום חזה לשלילת גורמים אחרים, מנסים לבצע האבחנה לפי אופי הכאבים. כאבים המוחמרים בנשימה עמוקה ובלחיצה על אזור הסטרנום והצלעות, אינם מוחמרים בפעילות גופנית ואינם מלווים בהזעה, קושי נשימתי או הקרנה לאזורים אחרים (שוב, לאחר שלילת מקור אחר) מרמזים על קוסטוכונדריטיס. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד