שאלות ותשובות - עמוד 918

מוות נקבע כאשר כל תהליכי החיים וחילוף החומרים בגוף נפסקים. תרדמת (coma) היא מצב בו יש פגיעה במוח, אולם לא בגזע המוח האחראי על תפקודו הבסיסי של הגוף - נשימה, עיכול וכדומה. זהו מצב פתולוגי שבו החולה מחוסר הכרה, לא מודע לסביבתו ולא ניתן להעירו. כאשר אדם נמצא בתרדמת יכולים לקרות אחד משלושה דברים - החלמה, מצב צמחי, או מוות תוך שבועות ספורים. מוות מוחי הוא מוות מוחלט של המוח, כולל מוות של גזע המוח. חולה כזה איננו מסוגל לנשום בכוחות עצמו. תפקוד הלב יכול להמשיך מספר ימים - שבועות באם יחובר למערכת הנשימה, אולם לאחר זמן מה יפסיק לבו לפעום. ממצב של מוות מוחי אין חזרה. מוות קליני הוא למעשה מצב זמני בו הלב אינו פועם ונפסקת פעילות הלב והנשימה, אך רקמת המוח אינה מתה עדיין. מרגע הפסקת אספקת דם למוח ולאברים החיוניים, תאי המוח מתחילים לעבור תהליך של הרס. הרס של תאי המוח הינו בלתי הפיך בשל חוסר יכולת ההתחדשות של תאים אילו. מצב זה יכול להסתיים בנזק מוחי או מוות של ממש אם הוא מתמשך זמן רב מדי. קרא עוד

משלושת הדברים שציינת שעשית בשבועות הראשונים של ההריון, חשיש הוא זה שצריך קצת יותר לחשוש ממנו. אבל מאוד תלוי כמה עישנת, וכמובן איך יתקדם ההריון, שעדיין נמצא בתחילתו. זוהי לא סיבה להפלה, אך בהחלט סיבה לתשומת לב רבה יותר בבדיקות האולטרסאונד הצפויות לך במהלך ההריון. ידעי את הרופא המטפל על השימוש בחשיש. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

התחלתי טיפול פסיכיאטרי לטיפול בדיכאון לפני כמה ימים. אני לוקחת לוסטראל 50 מ"ג Lustral כדור ביום- בערב. שאלתי היא- אני נוהגת וסיפרתי לפסיכיאטרית שיש לי גם ככה פחד מנהיגה, ופה באתר שלכם אני קוראת שאם לוקחים את התרופה צריך להפסיק לנהוג - האומנם? מה לעשות? נטילת התרופה אין משמעותה שיש להפסיק לנהוג. יש להפעיל שיקול דעת: כיוון שאחת מתופעות הלוואי של התרופה היא ישנוניות, מומלץ להיזהר בנהיגה ובהפעלת ציוד מסוכן בהתחלת השימוש בה, עד שלומדים להכיר עד כמה באמת היא גורמת לישנוניות, ואת מידת ההשפעה שלה עליך. [23/09/2002] קרא עוד

בדרך כלל מה שבעצם נפגע הוא חוש הריח. בהצטננות, רירית האף נפגעת, ושם מקום מושבם של קצות עצב ההרחה. תחושת הטעם מתבססת רבות על ריחות המגרים קצות עצבים ברקמת האף, לכן חוש הטעם והריח שלובים זה בזה. ולראיה, בדרך כלל ניתן להבחין בטעמים שונים - מתוק, מלוח, חמוץ ומר בהצטננות, אך לא ניתן להנות מהטעמים ולהפיק מהם את ההשפעה המלאה, שמושגת בשילוב עם הריח שלהם. קרא עוד

חומרים להסרת שיער מיותר מהגוף (דפילאטורים) המופיעים בצורה של קרמים או ג'לים מכילים בדרך-כלל חומר כימי מאוד בסיסי (אלקלי) בשם קאלציום תיוגליקולאט (calcium thioglycolate), אשר שובר את המבנה החלבוני של השיער וכך גורם לו להתנתק משכבת העור. הכימיקלים האלו יכולים לגרום גם נזק לעור ועל כן עלול להופיע גירוי, ובמקרים קיצוניים אפילו כוויות. כדי למנוע נזק אפשרי לעור חברות הקוסמטיקה משתמשות בריכוזים נמוכים ככל האפשר של החומרים האלו, אולם אם משאירים את החומר במגע עם העור יותר מידי זמן הוא עלול לגרום לנזק. חשוב מאוד לקרוא את הוראות היצרן ולפעול על-פיהן. יש לבחור את הקרם המתאים לאזור המסוים, שכן ריכוזי החומר הפעיל יכולים להיות שונים בהתאם לאזור שעבורו מיועד הקרם. אין להשתמש בקרם באזורים בהם העור פצוע. כמו-כן, חשוב לבצע בדיקה באזור קטן לפני השימוש כדי לראות איך הגוף מגיב לחומר. חשוב לזכור שאלרגיה היא דבר שמתפתח, ולכן ייתכן שבשימוש הראשון לא הייתה תגובה לקרם. אין כל מידע על קשר בין הריון לשימוש בחומרים להסרת שיער, ועל סיכון אפשרי לאם ולעובר. אפשר לנסות שימוש בקרמים אחרים (כאמור, יש לבצע ניסיון באזור קטן), או להשתמש באמצעים אחרים להסרת שיער. [11/07/2001] קרא עוד

אני מפנה אותך לקרוא על סידן בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/vitamin1.asp?vID=19 קרא עוד

אומנם תת-תפקוד של בלוטת התריס יכול לגרום להשמנת יתר, אבל במקרה שלך, כמו שציינת, ערכי ה–TSH תקינים, לכן אין שום צורך לקחת הורמונים. לקיחת הורמונים נעשית כדי לטפל במחלה ולא לשם הרזיה. יתר על כן, הערכים שלך הם במינימום של הנורמה, וכשיש ערכי TSH נמוכים הדבר מצביע דווקא על יתר פעילות בלוטת התריס, אשר מתבטאת בעייפות, עלייה במשקל ובתסמינים נוספים. להלן קישור למידע על בדיקות תפקוד בלוטת התריס באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=52 קרא עוד

בדרך כלל כאבים באזור שבו מופיעים הפצעים מקדימים את הופעת הפצעים בזיהום חוזר. מתי הופיע אצלך זיהום חוזר בפעם האחרונה ? ניסית לקחת משככי כאבים בנוסף לטיפול המונע שקיבלת ? בנוגע לבן זוגך, האם היה לו אירוע של הרפס גניטלי בעבר ? האם ייתכן שנדבק בעבר ? לעיתים זיהום בהרפס יכול שלא להתבטא כלל בהופעת פצעים או סימנים אחרים של מחלה. יש אפשרות לבצע בדיקת דם בקופת חולים לאיתור נוגדנים להרפס סימפלקס 1 או 2. קיום נוגדנים יכול להצביע על חשיפה בעבר או חשיפה לוירוס לאחרונה - תלוי בסוג הנוגדנים. בד"כ יכולת ההדבקה בוירוס נמשכת כ - 7 ימים לאחר ההחלמה של הפצעים בזיהום חוזר. אך ייתכנו גם תקופות שבהם האדם שנושא את הוירוס יכול להדביק את הפרטנר /ית גם אם הוא לא חולה באותה תקופה - Asymptomatic viral shedding. עקרונות כלליים למניעת הדבקה: אם אין לזיות (פצעים) פעילות הסיכון להדבקה נמוך יותר. אם יש פצעים קטנים מרוחקים מאזור הפה או הוגינה, אפשר לשים עליהם סרט הדבקה בזמן קיום יחסי מין על מנת למנוע מגע של הפרטנר איתם. במקרה של לזיות פעילות, כאשר הפרטנר לא נחשף בעבר להרפס רצוי להשתמש בקונדום. אם הפרטנר שלך מסרב להשתמש בקונדום עליו לקחת בחשבון את ההשלכות. אני מקווה שהטיפים הנ"ל יעזרו לך לשפר את חיי המין והזוגיות שלך. אם בן הזוג שלך לא רוצה להידבק עליו להבין את חשיבות השימוש בקונדום, אינך צריכה להיות זו שתדאג לכך שהוא לא יידבק, הדבר צריך להיות חשוב עבורו באותה מידה אם לא יותר. קרא עוד

החלק החסר לא יושלם בזמן הגדילה. בערך בגיל 7 תנשור השן ותבקע במקומה שן קבועה שלמה. את השן השבורה ניתן להשלים בחומר מיוחד כדי לקבל תוצאה אסתטית טובה. ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים קרא עוד

דרמטומיוזיטיס היא דלקת של השריר והעור. זו מחלה אוטואימונית, מחלה שבה מערכת החיסון מזהה בטעות את אחד ממרכיבי העור והשריר כמרכיב זר, ותוקפת אותו. הגורם לה אינו ידוע. המחלה מתבטאת בפריחה על פני העור ולאחריה מופיעה חולשת שרירים וכאבי שרירים. לתסמינים אלה יכולים להתלוות חום, ירידה במשקל, כאבי מפרקים, התקשות מפרקים, קושי בבליעה, הפרעות בלב ובריאות, והסתיידויות תחת העור. באחוז קטן של המקרים יש עלייה בשכיחות של ממאירויות שונות. אבחנה ודאית של המחלה אפשרית רק על ידי ביופסיה, בה לוקחים דגימה קטנה מהשריר ורואים מאפיינים של המחלה בבדיקה פתולוגית. בדיקות נוספות שתומכות באבחנה הן בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) בה מתבצע רישום חשמלי של פעולת השריר, ובדיקת CPK, אם נמצאת בה רמה גבוהה של האנזים בדם, אך בדיקות אלו אינן ספציפיות לדרמטומיוזיטיס, והן חיוביות במחלות רבות נוספות. הטיפול הנבחר במחלה זו, כמו ברוב המחלות האוטואימוניות, הוא סטרואידים. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון ולכן מפחיתות את הדלקת. טיפול בסטרואידים בלבד אינו מספיק לרוב, ויש להוסיף טיפול בתרופות מדכאות חיסון נוספות. הטיפול בדרך כלל מאוד ממושך, לעיתים קרובות לכל החיים. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד