שאלות ותשובות - עמוד 919

עגיל בטבור אינו פוגע באיברים הפנימיים, כולל פנים הטבור והרחם, ואינו משפיע על ההריון. הסיבוכים האפשריים הם מעטים, וכוללים זיהום מקומי בעור או תגובה של העור. לעתים נדירות אפשר להידבק במחלות בעקבות עשיית החור אם הכלים שבהם השתמשו אינם סטריליים. את יכולה להוציא את העגיל בכל עת. החור יתרפא, אך לא בשלמות. מידע נוסף תוכלי לקרוא בתשובה זו: http://www.infomed.co.il/questions/q_072606_5.htm קרא עוד

אני נוטה לחשוב שכנראה לא שמרתם על היגיינה מלאה, כלומר על הרתחה של כל הסדינים והמצעים בבית, ובדיקת שאר דיירי הבית. תוכלי להעזר בתשובות הבאות בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_082406_13.htm קרא עוד

ציפרלקס היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, השייכת לקבוצת SSRI, בדומה לרסיטל. המינון המקובל הוא 10 מ"ג ליום, שהוא מינון מקביל ל-20 מ"ג רסיטל. ניתן לעבור מתרופה לתרופה, ללא צורך בתקופת הפסקה. יש להתחיל בחצי כדור ציפרלקס ביום, יחד עם רסיטל 10 מ"ג, ולאחר כיומיים להפסיק לחלוטין את הרסיטל ולהתחיל לקחת ציפרלקס במינון של כדור אחד ביום. מובן שיש לבצע את ההחלפה תחת מעקב ובהדרכה של הרופא המטפל. בנוסף, לאור המצב שתיארת, של בעיה רפואית מתמשכת שגרמה לשינוי בחייך, אני ממליצה לך לשקול אפשרות של טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) על מנת לסייע לך בהתמודדות עם השינוי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

בצקות ברגליים יכולות לנבוע מחוסר חלבון, ואכן סוכרת יכולה לגרום לפגיעה כלייתית המתאפיינת באיבוד חלבון בשתן. בנוסף, בצקות ברגליים יכולות להיות תסמין של אי-ספיקת לב. ניתן לבדוק את התפקוד הכלייתי על ידי בדיקות דם (כגון קראטינין ואוראה - ראה הסברים בפורטל אינפומד), וכן ניתן לבצע בדיקת רמת אלבומין בדם על מנת לגלות חוסר חלבונים, ולבצע בדיקת שתן לחלבונים על מנת לברר האם אתה מאבד חלבונים בשתן. מומלץ לפנות לרופא משפחה או רופא פנימי על מנת לבצע בירור ולהתחיל טיפול מתאים. קרא עוד

אנטיביוטיקה לוקחים לאחר הגרידה למשך 5 ימים. ההמלצה היא לחכות חודש מהגרידה לפני נסיונות חוזרים להרות. ההתאוששות מהירה. אין צורך בבדיקת קרישיות דם לפני ביצוע גרידה, אלא אם כן ידועה בעיה אצלך. ד"ר נגה פוקס - אינפומד קרא עוד

הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת. מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים. הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון. טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה. נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

עשיתי בדיקות דם וקיבלתי תוצאות שאינן ברורות לי ואני לא מצליחה להבין ממילון המונחים אם זה רק חוסר ברזל, או זיהום כלשהו. להלן תוצאות הבדיקות, עם טווחי הנורמה בסוגריים: WBC 11.60 K/UL (4.00-10.00) NEUTROPHILS 8.60 K/UL (1.80-6.60) NEUTROPHILS % 74.10 % (46.00-68.00) BASOPHILS 0.20 K/UL (0.00-0.15) RBC 3.57 M/UL ( 3.90- 5.40) HEMOGLOBIN 8.70 G/DL (12.00-16.00) HEMATOCRIT 26.10 % (35.00-45.00) MCV 73.10 FL (80.00-98.00) MCH 24.30 PG (27.00-33.00) שתי בעיות עולות מבדיקות הדם. האחת היא אנמיה. רמת ההמוגלובין שלך נמוכה. היא צריכה להיות 16-12 כפי שאת יכולה לראות בטווח התקין, ואצלך הרמה היא 8.7. MCV מתאר את נפח תא הדם האדום וגם מדד זה נמוך. לפי נתונים נוספים, עולה החשד כי האנמיה היא על רקע של חוסר ברזל. חוסר ברזל נגרם על פי רוב בשל דימום (למשל, אם יש לך דימום מסיבי בזמן המחזור, או דימום ממקור אחר, למשל ממערכת העיכול), או בגלל חסר ברזל בתזונה. יש לעשות בדיקות דם נוספות, של רמת הברזל, רמת הפריטין, ורמת הטרנספין. עם רמת המוגלובין כזו, אני מתפלאת שאינך סימפטומטית. קושי בנשימה במאמצים, עייפות וחולשה הם הסימפטומים האופייניים. בנוסף, יש אצלך רמה מעט גבוהה של תאי הדם הלבנים (WBC הם White Blood Cells) ורמת נויטרופילים מעל טווח הנורמה, דבר המעיד על פי רוב על תהליך דלקתי בגוף, אם כי מדובר בעלייה מתונה בלבד. עלייך לפנות לרופא המשפחה לצורך השלמת בדיקות הדם והמשך הבירור. יש לברר אם ישנו איבוד דם בגוף, ואם כן, מה מקורו. אם יש חסר תזונתי, יש לתקנו על ידי תזונה נכונה, ובמידת הצורך, בעזרת טיפול משלים בברזל. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד [20/11/2008] קרא עוד

על פי רמת ה- FSH הגבוהה, נראה כי המחזור החודשי הופסק בגלל שאת בגיל המעבר ולא דווקא בגלל תפקוד בלוטת התריס. כמו שציינת בעצמך, ישנה גם פעילות יתר של בלוטת התריס. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

בשאלתך לא תיארת במדויק את הסימפטומים מהם את סובלת בתקופה זו, ומדוע ברצונך "כדור שיוכל להרגיע...". פרולול (פרופראנולול) הינה תרופה מקבוצת חוסמי בטא, שאכן בעיקר ניתנת לטיפול ביתר לחץ דם, תעוקת חזה והפרעות קצב לב. דרך הפעולה שלה הוא עיכוב השפעת אדרנלין ונוראדרנלין (עיכוב ההשפעה של המערכת הסימפתטית בגוף) ובכך להוריד את לחץ הדם וקצב הלב. האדרנלין והנוראדרנלין הינם אחראים בין היתר גם על תחושת הלחץ והחרדה שנובעת מתקופות קשות (תקופת לימודים/בחינות/לחצים בעבודה וכו'). במקרים של חרדה קשה ותקופות לחץ המובילים לפגיעה בתפקוד היומיומי ניתן להציע את הטיפול בחוסם בטא, וזאת במטרה להפחית את הסימפטומים (דפיקות לב, הזעה, חוסר ריכוז, תחושת לחץ, black out). הטיפול בד"כ הוא טיפול קצר, רק לתקופה הקשה, ותופעות הלוואי שלו מועטות. בניגוד לתרופות נוגדות החרדה האחרות, התרופה עובדת מייד. הצלחת הטיפול שונה בין אדם לאדם, ואם התרופה לא עוזרת בימים הראשונים, סביר שלא תעזור גם בהמשך. בהצלחה בבחינות. קרא עוד

Vulvodynia היא תסמונת של כאב בפות, גירוי, ותחושת צריבה באזור. התופעה עשויה להיגרם משנית לבעיה מסוימת כמו: 1. זיהום בקנדידה, הרפס ועוד. 2. דלקת על פני העור והרירית באזור. 3. מחלה גידולית כלשהי. 4. מחלה עצבית, למשל נוירלגיה פוסט הרפטית, שפירושה כאב ממקור עצבי לאחר זיהום בהרפס. בנוסף הבעיה יכולה לקרות באופן ראשוני, ללא גורם ברור. גם בצורה זו של התסמונת מקור הכאב כנראה עצבי. אין טיפול טוב בתסמונת זו, והטיפול הוא שיכוך כאבים במשחה מקומית או בכדורים של אלטרול, למשל. במקרים קשים מומלצת פניה למרפאת כאב. קרא עוד